לקות תקשורתית? תקשורת לקויה?ומה זה אמפתיה כפולה?- טקסט ומחקר
מעתיקה ממייל של עמותת אבני דרך:
(אתר העמותה- https://www.avneiderech.org.il/ )
במשך שנים הורגלנו לחשוב כי אוטיזם הינה לקות תקשורתית.
הקשיים של אנשים בספקטרום באינטראקציות חברתיות עם אנשים נוריו-טיפיקלים
(כך מכונים אלו אשר ההתפתחות והתפקוד המוחי שלהם תואמת לנורמה המקובלת) הביאו לכיווני מחקר וביסוס ידע המתמקדים בכשלים של האנשים בספקטרום ביצירת אינטראקציה "תיקנית".
מחקרים אלו לדוגמא בחנו את ההבדלים בביצועים של אוטיסטים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית במחקרים פסיכולוגיים ותפקודיים שונים.
הם התמקדו בתפקודים ניהוליים (executive functions), בתיאוריית המיינד (Theory of Mind) וכדומה. מתוך תוצאות אלו הובאו מסקנות ביחד לפערים ההתנהגותיים הנצפים בשטח מבחינת הקשיים בתקשורת,
הבעת רגשות, תפקוד בתחומי חיים מסוימים (בעיקר החברתי, האקדמי והתעסוקתי) ועוד.
מחקרים מהשנים האחרונות בתחום הנוירוביולוגיה עוסקים רבות באופן בו ההתפתחות השונה של המוח באוטיזם
עוד משלבי העובר, משפיעה בהמשך על האופן השונה בו עובד ה"מוח האוטיסטי".
מחקרים אלו מעלים את ההשערה כי שינויים בביטויי ובתזמון התקופות קריטיות של התפתחות המוח
(תקופות בהן אזורים של תפקודים מסויימים מושפעים למיניפולציות של למידה והתפתחות) כבר בשלבים מוקדמים,
הם היוצרים את מה שאנו מזהים מאוחר יותר כהתנהגויות המאפיינות אוטיזם. אם כן – לא "לקות", אלא "שונות".
לדוגמא אם בתקופה קריטית בה מתעצבים האזורים הסנסוריים במוח, המוח לא ילמד כיצד לסנן גירויים חיצוניים שונים –
ממה עליו להתעלם ואל מה עליו להתייחס כאזהרה, אז ייתכן ואותו אדם יהיה רגיש מאוד לגירויים שונים
(יכול להיות תחושתי, שמיעתי, ויזואלי ועוד). בשלב מאוחר יותר זה ישפיע גם על יכולות הלמידה הנוספות של אותו אדם
כי יהיה מוצף מגירויים שונים והעומס הזה יפריע ליכולת לקלוט ולעבד מידע נוסף.
כמו-כן, ייתכן ויאלץ לאמץ אסטרטגיות התנהגותיות בכדי להתמודד עם ההצפה (כמו "לנתק" עצמו מהסביבה כדי לא לקלוט גירויים נוספים).
גישה זו של שונות באופן בו המוח מתפקד מוציאה לאחרונה מחקרים רבים הבוחנים את התופעות המוכרות לנו באוטיזם באופן שונה – לא בהכרח ביחס לאוכלוסייה הנוירוטיפיקלית, אלא ברצון להבין לעומק את השונות.
בעיית האמפתיה הכפולה היא מושג המתייחס לחוסר ההבנה הנוצרת בין שני אנשים אשר להם נקודות מבט ותפיסה שונה כאשר הם מנסים ליצור קשר בינהם לצורך מטרה או משמעות מסויימת.
רעיון האמפתיה ה"כפולה" מדגיש כי הבעיה היא של שני האנשים ולא נמצאת באחד מהם
(ז"א, הקושי בתקשורת אינו טמון בלקות קוגניטיבית כלשהי באדם האוטיסטי). זה עוזר לנו להבין כי העמדה השונה בה הם נמצאים היא היוצרת את הקושי להבנה משותפת, ולא הדרך בה הם מתקשרים. למעשה, גישה זו נותנת לנו זווית שמזכירה יותר גישות של שונות תרבותית לעומת גישה רפואית של טיפול.
מחקר שתוצאותיו הראשונות פורסמו לאחרונה, בחן תיאוריה זו לראשונה בכלים אמפיריים.
דרך משימות שונות נבחנה התקשורת בין זוגות אנשים והאופן בו אותם אנשים חוו את האינטרקציה הזאת.
האינטרקציות חולקו לקבוצה בה שני בני-הזוג אוטיסטים, קבוצה בה שניהם נוירו-טיפיקלים וקבוצה מעורבת
בה אחד אוטיסט והשני לא.
המחקר הסיק כי תקשורת של העברת מידע בין שני אוטיסטים הינה אפקטיבית באותה רמה כמו זו שבין נוירו-טיפיקלים.
תחושה של אהדה הדדית הנילוות לאינטראקציות אלה נמצאה גם כן כאשר הזוגות היו מאותו סוג (בהקשר הזה מדובר בסוג נוירולוגי, neurotype – אוטיסט או לא-אוטיסט). עם זאת, כאשר הזוגות היו מעורבים ניכרה ירידה בשיתוף המידע בתקשורת בינהם וצופים חיצוניים יכלו להבחין בתחושה החיובית פחות בתקשורת.
המסקנות החשובות לנו ביום יום הינן בכך שהמחקר מצביע על זה שאנשים אוטיסטים מרגישים נוח יותר בקרב קבוצה
של אוטיסטים אחרים – תחושה של דומות, אמפתיה והאינטרקציה עשויה להיות פחות דורשנית ומתישה.
בנוסף, אנשים בספקטרום האוטיסטי נמצאים בחוויית חוסר הבנה כשהם באינטרקציה עם ניורוטיפיקלים – שלא מצליחים לקרוא את הרגשות שלהם באופן מדויק, תחושה של אי-נוחות ומוזרות במהלך התקשורת ותחושה של עייפות ומותשות לאחר אינטראקציה עימם.
אז מה אנחנו יכולים לעשות טוב יותר?
אם את/ה אדם בספקטרום האוטיסטי – מודעות לכך שהלקות אינה בך, אלא באינטרקציה עצמה
וגם לצד השני אחריות עליה. נסה להבין היכן הפערים בינכם ושמור על פתיחות לשאלות הבהרה מהצד השני
לצורך גישור על הפער שיביא אתכם לעמדת מוצא משותפת לדיון.
אם את/ה נוירוטיפיקל – הבן את האחריות שלך לקושי באינטראקציה ואת העובדה שסגנון התקשורת של האדם מולך
אינו לקוי, אלא שונה. נסה לגשר על פערי ההבנה באופן שאינו מאיים עבור הצד השני.
בתקווה לתקשורת פתוחה, מגוונת ומאפשרת יותר!
הקישור למחקר הנ"ל
http://dart.ed.ac.uk/insar-2019-vir...ail&utm_term=0_81cbee34ec-9789e6de72-60524967
מעתיקה ממייל של עמותת אבני דרך:
(אתר העמותה- https://www.avneiderech.org.il/ )
במשך שנים הורגלנו לחשוב כי אוטיזם הינה לקות תקשורתית.
הקשיים של אנשים בספקטרום באינטראקציות חברתיות עם אנשים נוריו-טיפיקלים
(כך מכונים אלו אשר ההתפתחות והתפקוד המוחי שלהם תואמת לנורמה המקובלת) הביאו לכיווני מחקר וביסוס ידע המתמקדים בכשלים של האנשים בספקטרום ביצירת אינטראקציה "תיקנית".
מחקרים אלו לדוגמא בחנו את ההבדלים בביצועים של אוטיסטים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית במחקרים פסיכולוגיים ותפקודיים שונים.
הם התמקדו בתפקודים ניהוליים (executive functions), בתיאוריית המיינד (Theory of Mind) וכדומה. מתוך תוצאות אלו הובאו מסקנות ביחד לפערים ההתנהגותיים הנצפים בשטח מבחינת הקשיים בתקשורת,
הבעת רגשות, תפקוד בתחומי חיים מסוימים (בעיקר החברתי, האקדמי והתעסוקתי) ועוד.
מחקרים מהשנים האחרונות בתחום הנוירוביולוגיה עוסקים רבות באופן בו ההתפתחות השונה של המוח באוטיזם
עוד משלבי העובר, משפיעה בהמשך על האופן השונה בו עובד ה"מוח האוטיסטי".
מחקרים אלו מעלים את ההשערה כי שינויים בביטויי ובתזמון התקופות קריטיות של התפתחות המוח
(תקופות בהן אזורים של תפקודים מסויימים מושפעים למיניפולציות של למידה והתפתחות) כבר בשלבים מוקדמים,
הם היוצרים את מה שאנו מזהים מאוחר יותר כהתנהגויות המאפיינות אוטיזם. אם כן – לא "לקות", אלא "שונות".
לדוגמא אם בתקופה קריטית בה מתעצבים האזורים הסנסוריים במוח, המוח לא ילמד כיצד לסנן גירויים חיצוניים שונים –
ממה עליו להתעלם ואל מה עליו להתייחס כאזהרה, אז ייתכן ואותו אדם יהיה רגיש מאוד לגירויים שונים
(יכול להיות תחושתי, שמיעתי, ויזואלי ועוד). בשלב מאוחר יותר זה ישפיע גם על יכולות הלמידה הנוספות של אותו אדם
כי יהיה מוצף מגירויים שונים והעומס הזה יפריע ליכולת לקלוט ולעבד מידע נוסף.
כמו-כן, ייתכן ויאלץ לאמץ אסטרטגיות התנהגותיות בכדי להתמודד עם ההצפה (כמו "לנתק" עצמו מהסביבה כדי לא לקלוט גירויים נוספים).
גישה זו של שונות באופן בו המוח מתפקד מוציאה לאחרונה מחקרים רבים הבוחנים את התופעות המוכרות לנו באוטיזם באופן שונה – לא בהכרח ביחס לאוכלוסייה הנוירוטיפיקלית, אלא ברצון להבין לעומק את השונות.
בעיית האמפתיה הכפולה היא מושג המתייחס לחוסר ההבנה הנוצרת בין שני אנשים אשר להם נקודות מבט ותפיסה שונה כאשר הם מנסים ליצור קשר בינהם לצורך מטרה או משמעות מסויימת.
רעיון האמפתיה ה"כפולה" מדגיש כי הבעיה היא של שני האנשים ולא נמצאת באחד מהם
(ז"א, הקושי בתקשורת אינו טמון בלקות קוגניטיבית כלשהי באדם האוטיסטי). זה עוזר לנו להבין כי העמדה השונה בה הם נמצאים היא היוצרת את הקושי להבנה משותפת, ולא הדרך בה הם מתקשרים. למעשה, גישה זו נותנת לנו זווית שמזכירה יותר גישות של שונות תרבותית לעומת גישה רפואית של טיפול.
מחקר שתוצאותיו הראשונות פורסמו לאחרונה, בחן תיאוריה זו לראשונה בכלים אמפיריים.
דרך משימות שונות נבחנה התקשורת בין זוגות אנשים והאופן בו אותם אנשים חוו את האינטרקציה הזאת.
האינטרקציות חולקו לקבוצה בה שני בני-הזוג אוטיסטים, קבוצה בה שניהם נוירו-טיפיקלים וקבוצה מעורבת
בה אחד אוטיסט והשני לא.
המחקר הסיק כי תקשורת של העברת מידע בין שני אוטיסטים הינה אפקטיבית באותה רמה כמו זו שבין נוירו-טיפיקלים.
תחושה של אהדה הדדית הנילוות לאינטראקציות אלה נמצאה גם כן כאשר הזוגות היו מאותו סוג (בהקשר הזה מדובר בסוג נוירולוגי, neurotype – אוטיסט או לא-אוטיסט). עם זאת, כאשר הזוגות היו מעורבים ניכרה ירידה בשיתוף המידע בתקשורת בינהם וצופים חיצוניים יכלו להבחין בתחושה החיובית פחות בתקשורת.
המסקנות החשובות לנו ביום יום הינן בכך שהמחקר מצביע על זה שאנשים אוטיסטים מרגישים נוח יותר בקרב קבוצה
של אוטיסטים אחרים – תחושה של דומות, אמפתיה והאינטרקציה עשויה להיות פחות דורשנית ומתישה.
בנוסף, אנשים בספקטרום האוטיסטי נמצאים בחוויית חוסר הבנה כשהם באינטרקציה עם ניורוטיפיקלים – שלא מצליחים לקרוא את הרגשות שלהם באופן מדויק, תחושה של אי-נוחות ומוזרות במהלך התקשורת ותחושה של עייפות ומותשות לאחר אינטראקציה עימם.
אז מה אנחנו יכולים לעשות טוב יותר?
אם את/ה אדם בספקטרום האוטיסטי – מודעות לכך שהלקות אינה בך, אלא באינטרקציה עצמה
וגם לצד השני אחריות עליה. נסה להבין היכן הפערים בינכם ושמור על פתיחות לשאלות הבהרה מהצד השני
לצורך גישור על הפער שיביא אתכם לעמדת מוצא משותפת לדיון.
אם את/ה נוירוטיפיקל – הבן את האחריות שלך לקושי באינטראקציה ואת העובדה שסגנון התקשורת של האדם מולך
אינו לקוי, אלא שונה. נסה לגשר על פערי ההבנה באופן שאינו מאיים עבור הצד השני.
בתקווה לתקשורת פתוחה, מגוונת ומאפשרת יותר!
הקישור למחקר הנ"ל
http://dart.ed.ac.uk/insar-2019-vir...ail&utm_term=0_81cbee34ec-9789e6de72-60524967
