לקחו לי את התפוזים
צריך להוציא יתר גורפות ביום. ~~ כל לוויה מחזירה אותי ללוויה שלו. אולי כי היא הייתה הראשונה, כמו איזה אקס מיתולוגי. הוא לא היה אהוב שלי, וגם לא קרוב משפחה, או חבר ילדות ותיק או מישהו מהכיתה. הוא שירת איתי והכרתי אותו קצת, וצחקתי איתו הרבה, וכעסתי עליו המון כשהוא החליט לתקוע את הכדור הזה בראש שלו. וזהו, זה היה הקשר שלי אליו, וזה כאב כלכך, פשוט כלכך. היום חשבתי על זה, שאולי זה יותר כואב בגלל התגובות של כולם מסביב, של כל אלה שאהבו אותו יותר ממני. שחלקו איתו יותר חיים, יותר זמן. לראות את השברים שלהם ואת הדמעות שלהם מתנפצות ריסק אותי, ועכשיו כל לוויה זה ככה, אני מתרכזת בכאב שלהם יותר מבכאב שלי. אני לא מצליחה לראות את אח שלי בוכה ואני לא יכולה להרגיש את החיבוקים של מי שאבל בלי לקרוס גם בין הידיים שלהם. והאובדן הוא אובדן טבעי אבל הוא אובדן. (אז למה היית צריך לאבד את עצמך, למה? לא, אינ לא אפסיק לכעוס. אני חושבת שיש לי את כל הזכות שבעולם.) זה תמיד מחזיר אותי לשם, היום היה כלכך חם והרגשתי שאני נשרפת מתחת למשקפי השמש ולגופיה, ורעדתי, השיניים שלי נקשו ויכולתי להרגיש את הגשם הזה שטפטף אז, את האצבעות שלי מתקפלות בכיס של הדובון הצבאי ואת חברה שלי מחבקת אותי ואומרת לי "תחזיקי חזק". אחד. שתיים. שלוש. .
צריך להוציא יתר גורפות ביום. ~~ כל לוויה מחזירה אותי ללוויה שלו. אולי כי היא הייתה הראשונה, כמו איזה אקס מיתולוגי. הוא לא היה אהוב שלי, וגם לא קרוב משפחה, או חבר ילדות ותיק או מישהו מהכיתה. הוא שירת איתי והכרתי אותו קצת, וצחקתי איתו הרבה, וכעסתי עליו המון כשהוא החליט לתקוע את הכדור הזה בראש שלו. וזהו, זה היה הקשר שלי אליו, וזה כאב כלכך, פשוט כלכך. היום חשבתי על זה, שאולי זה יותר כואב בגלל התגובות של כולם מסביב, של כל אלה שאהבו אותו יותר ממני. שחלקו איתו יותר חיים, יותר זמן. לראות את השברים שלהם ואת הדמעות שלהם מתנפצות ריסק אותי, ועכשיו כל לוויה זה ככה, אני מתרכזת בכאב שלהם יותר מבכאב שלי. אני לא מצליחה לראות את אח שלי בוכה ואני לא יכולה להרגיש את החיבוקים של מי שאבל בלי לקרוס גם בין הידיים שלהם. והאובדן הוא אובדן טבעי אבל הוא אובדן. (אז למה היית צריך לאבד את עצמך, למה? לא, אינ לא אפסיק לכעוס. אני חושבת שיש לי את כל הזכות שבעולם.) זה תמיד מחזיר אותי לשם, היום היה כלכך חם והרגשתי שאני נשרפת מתחת למשקפי השמש ולגופיה, ורעדתי, השיניים שלי נקשו ויכולתי להרגיש את הגשם הזה שטפטף אז, את האצבעות שלי מתקפלות בכיס של הדובון הצבאי ואת חברה שלי מחבקת אותי ואומרת לי "תחזיקי חזק". אחד. שתיים. שלוש. .
