לקט ציטטות נבחרות
לקט ציטטות שנאסף ונערך בידי יונה רוכלין, M.A במדע המדינה - חוקרת פעילות הורי שבויים 27 ביוני 2006 (שימו לב לתאריך) חיים אברהם, אביו של בני ז"ל: "אני מציע למשפחת שליט לתת פייט, ולא להיות בשקט אפילו לא לרגע אחד". כך ממליץ חיים אברהם, אביו של החייל בני אברהם ז"ל למשפחת שליט. אברהם אמר ל- ynet: "אם הם יישבו בשקט, אז המערכת תוביל אותם למצבים מאוד בעיתיים". ----- מרץ 2007 מרים וצבי גרוף: צבי: "צריך פשוט לשבת ולהפגין מול המשרד של ראש הממשלה". מרים: "הם צריכים להיות תקיפים, הם צריכים ללכת אל שרי הממשלה, אל אולמרט, ופשוט להגיד לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהם שלחו את הבנים והם צריכים להחזיר אותם. אסור להם להרפות. אני הייתי עושה את המוות לממשלה. הממשלה שלחה אותם והממשלה חייבת להחזיר אותם הביתה". ---- 2004, סא"ל (מי"ל) רינה עידן: לשעבר ראש ענף קשר למשפחות ועמדה בראש המערכה מטעם הצבא, להחזרת שלושה חיילים שנחטפו באוקטובר 2000 ללבנון: "...כאשר האמנתי שהצבא שלקח את הילדים מהוריהם חייב להחזיר אותם הביתה... הייתי תמימה כמו עליסה בארץ הפלאות בקרב כל הטיפוסים הפוליטיים האלה, ואיבדתי את תום נעורי". --- מאיר עמית 1999, על אי שחרור אסירי עסק הביש: "זו היתה סתם הזנחה מרושלת מצד האחראים בישראל". ----- אוקטובר 1973 : קטע מתוך מודעה בעתון שפירסמו הורי השבויים במלחמת יום הכיפורים ( שימו לב מתי הם איבדו אמון במערכת): ..."הרב שלמה גורן פנה בעניין זה לאפיפיור, אנו פונים אליך גולדה מאיר. האפיפיור אינו ראש ממשלתנו ואין הוא אחראי לבטחונם ולכבודם של חיילי ישראל, את אחראית… קיימי הבטחתך, כי בנפשנו הדבר". ------ 9 בנובמבר 1973 – הורי שבויי מלחמת יום הכיפורים (שוב, כדאי לשים לב לתאריך): "לא ניתן לאיש לנוח! נפגין ללא הפסקה יום ולילה, ממילא איננו ישנים כבר שבועות, נשבות רעב". ------ בבלר, 1973 (4 שנים לאחר שאחיו מוטי נשבה ע"י המצרים במלחמת ההתשה): "נמאסו לי כבר הבטחות. גולדה הבטיחה לנו בכל התקופה הזו 'יהיה טוב'. דיין הבטיח 'יהיה טוב', הצלב האדום הבטיח. אבל אחי עוד בשבי ולפי צורת הפעולה של הממשלה, הוא יהיה עוד עשר שנים בשבי". ----- אסתר וקסמן, אמו של נחשון וקסמן ז"ל 25.9.2009 "אני מרגישה שבמקרה שלי דיברתי מספיק. עשיתי את אותם דברים שעושה עכשיו משפחת שליט. דיברתי, דיברתי ודיברתי אבל לא ישבתי על רבין. הייתי צריכה לשכב על מפתן המשכן שלו,להשתרע לרגלי מיטתו ולא לתת לו רגע אחד של שקט."... ----------- רונן ברגמן 2009- על משפחת אלי כהן : "אולי את אלי כהן, לו היה מופעל לחץ אחר אז, אולי היה אפשר להציל את חייו". --------- משפחת ארד, 1992 - מתוך ראיון שבו המשפחה יצאה לראשונה נגד המערכת. האח חן: [...] "אני זוכר שנפגשנו עם איריס שי, אשתו של חזי שי, שלגבינו היתה סמל לגורם הממתן בקבוצת המשפחות שלחצו על הממסד. באנו אליה מיד אחרי שרון נפל בשבי, והיא אמרה לנו: תדעו שאתם יוצאים למאבק קשה, היכנסו בהם, כשצריך עד הסוף, אל תהססו לבקר ולהתעמת עם המערכת. היינו המומים. תמי שאלה אותה, למה? לא הצלחנו להבין. אני רק זוכר את המרירות והכעס שלה. למרות זאת החלטנו לעבוד בשתוף פעולה מלא עם המערכת, במטרה מוצהרת שמדינת ישראל לא תצטרך לשלם מחיר נוסח עיסקת ג'יבריל. לפחות לא בגלל לחץ שאנחנו הפעלנו". "היום", מתערבת בתיה האם, "אני כבר מוכנה לכל מחיר". ותמי מוסיפה: "היום אני חושבת שאני 'פושעת'. שיתפתי פעולה עם אנשים שהאמנתי בהם, והם אכזבו אותנו, ותאמין לנו שאנחנו עוד בוררים את המילים ומשתדלים להשתמש בניסוח עדין". בתיה: "בתקופה הראשונה אני כמעט משוכנעת שהיינו יכולים לשנות את פני הדברים, אבל היינו חדורי אמונה, שהמערכת יודעת הכל. אז, כשעוד קיבלנו מכתבים, זה היה הרגע שפספסנו, ואנחנו לתומנו היינו ילדים טובים, שיתפנו פעולה והלכנו איתם יד ביד. אז טעיתי שלא קמתי וצעקתי". ----------- דני רון (חבר של רון ארד) מרץ 2009 "אנחנו הרמנו זעקה באיחור של מספר שנים. היינו בשקט ברקע ולא עשינו רעש תקשורתי. סמכנו על הממונים שיעשו את מה שצריך ובכך כשלנו".
לקט ציטטות שנאסף ונערך בידי יונה רוכלין, M.A במדע המדינה - חוקרת פעילות הורי שבויים 27 ביוני 2006 (שימו לב לתאריך) חיים אברהם, אביו של בני ז"ל: "אני מציע למשפחת שליט לתת פייט, ולא להיות בשקט אפילו לא לרגע אחד". כך ממליץ חיים אברהם, אביו של החייל בני אברהם ז"ל למשפחת שליט. אברהם אמר ל- ynet: "אם הם יישבו בשקט, אז המערכת תוביל אותם למצבים מאוד בעיתיים". ----- מרץ 2007 מרים וצבי גרוף: צבי: "צריך פשוט לשבת ולהפגין מול המשרד של ראש הממשלה". מרים: "הם צריכים להיות תקיפים, הם צריכים ללכת אל שרי הממשלה, אל אולמרט, ופשוט להגיד לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהם שלחו את הבנים והם צריכים להחזיר אותם. אסור להם להרפות. אני הייתי עושה את המוות לממשלה. הממשלה שלחה אותם והממשלה חייבת להחזיר אותם הביתה". ---- 2004, סא"ל (מי"ל) רינה עידן: לשעבר ראש ענף קשר למשפחות ועמדה בראש המערכה מטעם הצבא, להחזרת שלושה חיילים שנחטפו באוקטובר 2000 ללבנון: "...כאשר האמנתי שהצבא שלקח את הילדים מהוריהם חייב להחזיר אותם הביתה... הייתי תמימה כמו עליסה בארץ הפלאות בקרב כל הטיפוסים הפוליטיים האלה, ואיבדתי את תום נעורי". --- מאיר עמית 1999, על אי שחרור אסירי עסק הביש: "זו היתה סתם הזנחה מרושלת מצד האחראים בישראל". ----- אוקטובר 1973 : קטע מתוך מודעה בעתון שפירסמו הורי השבויים במלחמת יום הכיפורים ( שימו לב מתי הם איבדו אמון במערכת): ..."הרב שלמה גורן פנה בעניין זה לאפיפיור, אנו פונים אליך גולדה מאיר. האפיפיור אינו ראש ממשלתנו ואין הוא אחראי לבטחונם ולכבודם של חיילי ישראל, את אחראית… קיימי הבטחתך, כי בנפשנו הדבר". ------ 9 בנובמבר 1973 – הורי שבויי מלחמת יום הכיפורים (שוב, כדאי לשים לב לתאריך): "לא ניתן לאיש לנוח! נפגין ללא הפסקה יום ולילה, ממילא איננו ישנים כבר שבועות, נשבות רעב". ------ בבלר, 1973 (4 שנים לאחר שאחיו מוטי נשבה ע"י המצרים במלחמת ההתשה): "נמאסו לי כבר הבטחות. גולדה הבטיחה לנו בכל התקופה הזו 'יהיה טוב'. דיין הבטיח 'יהיה טוב', הצלב האדום הבטיח. אבל אחי עוד בשבי ולפי צורת הפעולה של הממשלה, הוא יהיה עוד עשר שנים בשבי". ----- אסתר וקסמן, אמו של נחשון וקסמן ז"ל 25.9.2009 "אני מרגישה שבמקרה שלי דיברתי מספיק. עשיתי את אותם דברים שעושה עכשיו משפחת שליט. דיברתי, דיברתי ודיברתי אבל לא ישבתי על רבין. הייתי צריכה לשכב על מפתן המשכן שלו,להשתרע לרגלי מיטתו ולא לתת לו רגע אחד של שקט."... ----------- רונן ברגמן 2009- על משפחת אלי כהן : "אולי את אלי כהן, לו היה מופעל לחץ אחר אז, אולי היה אפשר להציל את חייו". --------- משפחת ארד, 1992 - מתוך ראיון שבו המשפחה יצאה לראשונה נגד המערכת. האח חן: [...] "אני זוכר שנפגשנו עם איריס שי, אשתו של חזי שי, שלגבינו היתה סמל לגורם הממתן בקבוצת המשפחות שלחצו על הממסד. באנו אליה מיד אחרי שרון נפל בשבי, והיא אמרה לנו: תדעו שאתם יוצאים למאבק קשה, היכנסו בהם, כשצריך עד הסוף, אל תהססו לבקר ולהתעמת עם המערכת. היינו המומים. תמי שאלה אותה, למה? לא הצלחנו להבין. אני רק זוכר את המרירות והכעס שלה. למרות זאת החלטנו לעבוד בשתוף פעולה מלא עם המערכת, במטרה מוצהרת שמדינת ישראל לא תצטרך לשלם מחיר נוסח עיסקת ג'יבריל. לפחות לא בגלל לחץ שאנחנו הפעלנו". "היום", מתערבת בתיה האם, "אני כבר מוכנה לכל מחיר". ותמי מוסיפה: "היום אני חושבת שאני 'פושעת'. שיתפתי פעולה עם אנשים שהאמנתי בהם, והם אכזבו אותנו, ותאמין לנו שאנחנו עוד בוררים את המילים ומשתדלים להשתמש בניסוח עדין". בתיה: "בתקופה הראשונה אני כמעט משוכנעת שהיינו יכולים לשנות את פני הדברים, אבל היינו חדורי אמונה, שהמערכת יודעת הכל. אז, כשעוד קיבלנו מכתבים, זה היה הרגע שפספסנו, ואנחנו לתומנו היינו ילדים טובים, שיתפנו פעולה והלכנו איתם יד ביד. אז טעיתי שלא קמתי וצעקתי". ----------- דני רון (חבר של רון ארד) מרץ 2009 "אנחנו הרמנו זעקה באיחור של מספר שנים. היינו בשקט ברקע ולא עשינו רעש תקשורתי. סמכנו על הממונים שיעשו את מה שצריך ובכך כשלנו".
