לקראת המלחמה. פילוסופיה קטנה.

[נימרודל]

לקראת המלחמה. פילוסופיה קטנה.

אני לא יודעת אם ראיתם את הסרט סיינס אבל מל גיבסון אמר שם כשהחייזרים פלשו לארץ שיש שני סוגים של אנשים: 1) אלה שמאמינים שיש מישהו ששומר עליהם איפשהו, שמאמינים שיש אלוהים, שמאמינים שדברים קורים עם סיבה. ושאם קורה להם משהו טוב לא צפוי זה בזכות ה' וגם דברים רעים קורים עם סיבה. ו2) אלה שמאמינים שהם אחראים על מה יקרה בעתיד ובהווה, שאין אלוהים בשמיים ושהם לבדם עם הצרות ורגעי השמחה. איזה סוג אתם משתייכים, ולמה?

 

[Ride On The Light]

אני הייתי...

הסוג השני של האנשים... יענטו, אלו שלא מאמינים בכח עליון. כי-אני לא מאמינה בזה...אני חושבת שעדיף לבן אדם לחשוב שהוא אחראי לכל מה שהוא עושה, והוא יכול לעזור לעצמו כשהוא בצרה, וכשהוא מצליח ממשהו הוא צריך לתת לעצמו את הפידבק הזה, ולא לכח עליון שעזר לו. זה מניע את החיים, אי אפשר להניע את כל החיים על פי הגורל. נימרודל, אני מתה עלייך.

 

[HelterSkelter1]

אני הייתי מאלה שפשוט שנאו את הסרט

בקשר לאיזה סוג אני - עדיין לא החלטתי. מה שכן, בקשר למלחמה, אני די בטוח (אבל מקווה שלא) שייפלו טילים. אז תכינו ת'חדרים ואל תשכחו את הפלוידים בחוץ! Keep Yourself Alive

 

[Nir of GondoliN]

אני גם כמוך

אתאיסט מוחלט, לא מאמין בשום כוח חוץ מהשכל ומהגורל שאתה עושה לעצמך. וגם בכמה אלים יוונים (סתם סתאאאם). בכל מקרה אני ממש לא אהבתי את הסרט. וגם אני מת עלייך נימרודל.

 

[kibutzit]

אני..

לא מאמינה באלוהים.. ולא בנימה מתנשאת שאין דברים גדולים ממני אלא אני מאמינה בלהיות אדם מעשי ולא לחכות למה שיקרה לי.. אני רואה באמונה בגורל סוג של פחדנות (לפעמים!!!) כשמישהו מעדיף לוותר על חלומות ושאיפות ומחכה למה שיקרה.. לדעתי דברים לא קורים מעצמם..

 

[meandmeandme]

הממ...

אוקי... כבר שוחחנו על זה במסרים אבל אני יציין עמדתי שוב.. אני לא מאמין באלוהים ולפעמים אני מאמין בגורל יש דברים שכשאני מסתכל עליהם אני פשוט יודע שהם נועדו לקרות, כי... כי פשוט ככה זה. אף פעם לא נלחמים בתחושות בטן. אבל! אני לא הולך לעמוד מהצד ולא לעשות כלום כי זה "נועד להיות". אני יפעול וינסה ויתמיד וישקיע בתקווה שבסוף זה יסתדר. אל תתנו לחיים לעבור לכם מול העיניים! זיהו.. וגם אני מת עלייך (סתם כדי להרגיש שייך

) (סתם לא... באמת)

 

[נימרודל]

../images/Emo9.gif אני חושבת ש...

א)תודה! ב)אני אישית, לא מחכה לאלוהים שיבוא ויושיע. אני פועלת בעצמי למען העתיד שלי. אבל אני מאמינה שיש איזשהו כוח עליון, כי החיים גרמו לי להאמין ככה. תאמינו או לא אבל יש מקרה אחד מיוחד שהוא דיי ארוך אז אני לא אספר אותו עכשיו אבל הוא נתן תחושה עצומה שיש שם מישהו שאוהב אותי. (כמובן שלפעמים אני מרגישה שיש מישהו עם בובת וודו קטנה בדמותי ועושה לי דווקא כל החיים ורק מחכה ליום הנכון לגמור אותי לחלוטין. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי). אני אני חושבת שאני קצת יותר הראשון מאשר השני אבל אני משהו בין לבין. ושוב תודה לכולכם אני גם מתה עליכם!

 

[electricGirl]

גם אני נמנית עם הסוג השני

למרות שאני כן מאמינה שיש דברים נשגבים מעבר להבנתנו. אבל כל עניין הדת ואלוהים הוא אבסורדי ומגוחך. ובכלל גם אני לא התלהבתי מהסרט. כל הסרט אתה מצפה למשהו ובסוף אתה יוצא עם תחושת "מה...זהו?? לזה חיכיתי שעתיים???" זה הבמאי של החוש השישי נכון? הייתי אומרת שאחרי "בלתי שביר" המאכזב הוא צריך לעבור לכיוון שונה קצת.