גידי ינקלבסקי
New member
לקראת הסוף המחורבן
סבתא שלי מתקרבת לסוף. עוד כשהיא היתה צלולה היא אמרה לנו שאם היא תגיע למצב של חוסר שליטה בעצמה, שלא נגזול את כבודה ושלא ננסה להאריך את חייה. גם כשהיא התדרדרה אז בעליות הקטנות שהיא היתה שוב עצמה, היא אמרה שאלה לא חיים והלוואי שהיא תסיים כבר.
היום מצבה מאוד קשה. פצעי לחץ ארורים והיא כבר לא מסוגלת לפתוח את העיניים. החלטתי לפתוח את העיניים בכח כדי שהיא תראה שאני איתה ופשוט מרגישים שאין אף אחד שם. אתמול כבר לא הצלחנו להאכיל אותה בכלל ובבית העבוט הגריאטרי הרופא אמר שחייבים זונדה. אבא שלי התייעץ עם אחיו והם החליטו שלא לעשות זאת.
זה כל כך קשה וכל המצב הזה מחורבן. הדעיכה הזאת פשוט שוחטת אותי נפשית. אני לא רוצה עוד לבקר. אני רוצה שיגיע כבר הטלפון המבורך שהיא סיימה את חייה כדי שהסבל שלה יפסק. אבל בכל זאת אני כן הולך לבקר וחוזר משם עם לב כואב. איפה הסבתא עם הגאווה והכבוד. מחלה ארורה!!
סבתא שלי מתקרבת לסוף. עוד כשהיא היתה צלולה היא אמרה לנו שאם היא תגיע למצב של חוסר שליטה בעצמה, שלא נגזול את כבודה ושלא ננסה להאריך את חייה. גם כשהיא התדרדרה אז בעליות הקטנות שהיא היתה שוב עצמה, היא אמרה שאלה לא חיים והלוואי שהיא תסיים כבר.
היום מצבה מאוד קשה. פצעי לחץ ארורים והיא כבר לא מסוגלת לפתוח את העיניים. החלטתי לפתוח את העיניים בכח כדי שהיא תראה שאני איתה ופשוט מרגישים שאין אף אחד שם. אתמול כבר לא הצלחנו להאכיל אותה בכלל ובבית העבוט הגריאטרי הרופא אמר שחייבים זונדה. אבא שלי התייעץ עם אחיו והם החליטו שלא לעשות זאת.
זה כל כך קשה וכל המצב הזה מחורבן. הדעיכה הזאת פשוט שוחטת אותי נפשית. אני לא רוצה עוד לבקר. אני רוצה שיגיע כבר הטלפון המבורך שהיא סיימה את חייה כדי שהסבל שלה יפסק. אבל בכל זאת אני כן הולך לבקר וחוזר משם עם לב כואב. איפה הסבתא עם הגאווה והכבוד. מחלה ארורה!!