לקראת הקרנת "דמדומי האלים" במוצ"ש
היום השלישי והאחרון של הרינג וגנר חילק את ארבע האופרות כך: פרולוג - זהב הריין יום ראשון - הוואלקירה יום שני - זיגפריד יום שלישי - דמדומי האלים. במוצ"ש הקרובה תשודר האופרה הרביעית והאחרונה: יום שלישי - דמדומי האלים. יש האוהבים אותה מכל הארבע ואין ספק שהיא יצירה אדירת ממדים, רבת שכבות ויפה להפליא. הדרמה מגיעה כאן לשיאים אדירים. מה אין לנו כאן? אהבה, שנאה, קנאה, ידידות (כמו במשחק הילדים), בגידה, יחסי אב ובן ואב ובת, מניפולציה של אנשים, טקסים פאגאניים, שיקויי קסם, רדיפת בצע וכוח אך גם מיגבלות הכוח מול כוח האהבה. הדמויות בדרמה נעות מהמיתולוגיה אל המציאות - אלים קדמונים ועכשוויים, בנות ריין, סוסים מעופפים, ניבלונגים, חצאי אלים ובני אדם. כולם בוגדים בכולם - זיגפריד בברונהילדה (אחרי שסומם), האגן בזיגפריד ובאחיו החורגים, ברונהילדה בזיגפריד (כנקמה על בגידתו הוא), גונטר בברונהילדה. סוף האופרה הוא התגשמות המרקסיזם - "עולם חדש עדי יסוד נחריבה" האלים ורוב יצורי המיתולוגיה עולים באש ומעתה האדם יהיה אדון לגורלו. האופרה מלאה קטעים נפלאים שנחקקים מיד בזכרון: - עליית השחר ומסע זיגפריד על הריין (קטע תזמורתי ידוע) - מקהלת הגיבישונג עם האגן (קטע המקהלה היחיד ברינג כולו) - שבועת זיגפריד וגונתר כאחים לדם, על חוד הכידון - ברונהידה מגלה שזיגפריד בגד בה (betrug) - השיחה, דואט, בין האגן ואביו אלבריך "האם אתה ישן האגן בני?" - קטע ההתעוררות של זיגפריד משכרון הסם (אני מאד מאד אוהב קטע זה) - מרש האבל של זיגפריד - ארית הפרדה של ברונהילדה - הסיום הנפלא כאשר הטבעת חוזרת לבנות הריין, וולהאלה נשרפת בלהבות ושוקעת ובני האדם פונים עורף לעבר ונושאים פניהם לעתיד כשמוטיב האהבה גובר ומסיים את מחזור האופרות ובודאי שכחתי משהו. וגנר השלים את האופרה בסוף שנת 1874, שנים רבות מאד מאז שהרעיון עלה במחשבתו וכ 20 שנה אחרי שהחל להלחין את הרינג! אחרי דמדומי האלים הוסיף וכתב רק עוד אופרה אחת - פרסיפל. דמדומי האלים היא אולי פסגת יצירתו של וגנר ובודאי אחת מפסגות האמנות של כל הזמנים. כל המפסיד - על אחריותו!
היום השלישי והאחרון של הרינג וגנר חילק את ארבע האופרות כך: פרולוג - זהב הריין יום ראשון - הוואלקירה יום שני - זיגפריד יום שלישי - דמדומי האלים. במוצ"ש הקרובה תשודר האופרה הרביעית והאחרונה: יום שלישי - דמדומי האלים. יש האוהבים אותה מכל הארבע ואין ספק שהיא יצירה אדירת ממדים, רבת שכבות ויפה להפליא. הדרמה מגיעה כאן לשיאים אדירים. מה אין לנו כאן? אהבה, שנאה, קנאה, ידידות (כמו במשחק הילדים), בגידה, יחסי אב ובן ואב ובת, מניפולציה של אנשים, טקסים פאגאניים, שיקויי קסם, רדיפת בצע וכוח אך גם מיגבלות הכוח מול כוח האהבה. הדמויות בדרמה נעות מהמיתולוגיה אל המציאות - אלים קדמונים ועכשוויים, בנות ריין, סוסים מעופפים, ניבלונגים, חצאי אלים ובני אדם. כולם בוגדים בכולם - זיגפריד בברונהילדה (אחרי שסומם), האגן בזיגפריד ובאחיו החורגים, ברונהילדה בזיגפריד (כנקמה על בגידתו הוא), גונטר בברונהילדה. סוף האופרה הוא התגשמות המרקסיזם - "עולם חדש עדי יסוד נחריבה" האלים ורוב יצורי המיתולוגיה עולים באש ומעתה האדם יהיה אדון לגורלו. האופרה מלאה קטעים נפלאים שנחקקים מיד בזכרון: - עליית השחר ומסע זיגפריד על הריין (קטע תזמורתי ידוע) - מקהלת הגיבישונג עם האגן (קטע המקהלה היחיד ברינג כולו) - שבועת זיגפריד וגונתר כאחים לדם, על חוד הכידון - ברונהידה מגלה שזיגפריד בגד בה (betrug) - השיחה, דואט, בין האגן ואביו אלבריך "האם אתה ישן האגן בני?" - קטע ההתעוררות של זיגפריד משכרון הסם (אני מאד מאד אוהב קטע זה) - מרש האבל של זיגפריד - ארית הפרדה של ברונהילדה - הסיום הנפלא כאשר הטבעת חוזרת לבנות הריין, וולהאלה נשרפת בלהבות ושוקעת ובני האדם פונים עורף לעבר ונושאים פניהם לעתיד כשמוטיב האהבה גובר ומסיים את מחזור האופרות ובודאי שכחתי משהו. וגנר השלים את האופרה בסוף שנת 1874, שנים רבות מאד מאז שהרעיון עלה במחשבתו וכ 20 שנה אחרי שהחל להלחין את הרינג! אחרי דמדומי האלים הוסיף וכתב רק עוד אופרה אחת - פרסיפל. דמדומי האלים היא אולי פסגת יצירתו של וגנר ובודאי אחת מפסגות האמנות של כל הזמנים. כל המפסיד - על אחריותו!