לקראת שבת - 1 - אשת חיל
כל שישי בערב - למעט בתקופות שלא, נשמע קול הגבר - אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה ותקם בעד לילה, ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה זממה שדה ותיקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם חגרה בעז מתניה, ותאמץ זרועותיה טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה ידיה שילחה בכישור, וכפיה תמכו פלך כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנין מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה צופייה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה רבות בנות עשו חייל, ואת עלית על כולנה שקר החן והבל היופי, אשה יראת אדוני, היא היא תתהלל תנו לה מפרי כפיה, ויהללוה בשערים מעשיה ותמונות מלוות את המיזמור - הוא שר, ואני מביטה בו וכרסי בין שיניי, ושוב שר, ואני עם יד אחת לפעוט על הכסא הגבוה, וידי השנייה עוטפת עולל שעסוק בארוחתו בציצי ימין, ועוד אחת - העולל בתפקיד הפעוט - על הכיסא הגבוה, והפעוט ההוא עם הפרצוף בספרון, מנסה להדביק את אבא בקצב השירה. ואז שתיקה. ארוכה. אין ערבי שישי ליד השולחן, אין שירת מזמור. רק אשת חיל, עם 3 הקטנים, מעבירים את ערבי שבת על פיצה מול הטלויזיה. והיום, שוב שירה עולה ליד השולחן. ושני בנים עם הספרים, הגדול כבר שר בעל פה, מבין כל מילה נקראת ומשמעותה, הקטן מנסה להדביק את הקצב, והנסיכה לידי, מקשיבה מוקסמת למילים, ואומרת לי - "אמא, זה שיר אהבה". שבת שלום, נועה.
כל שישי בערב - למעט בתקופות שלא, נשמע קול הגבר - אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה ותקם בעד לילה, ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה זממה שדה ותיקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם חגרה בעז מתניה, ותאמץ זרועותיה טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה ידיה שילחה בכישור, וכפיה תמכו פלך כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנין מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה צופייה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה רבות בנות עשו חייל, ואת עלית על כולנה שקר החן והבל היופי, אשה יראת אדוני, היא היא תתהלל תנו לה מפרי כפיה, ויהללוה בשערים מעשיה ותמונות מלוות את המיזמור - הוא שר, ואני מביטה בו וכרסי בין שיניי, ושוב שר, ואני עם יד אחת לפעוט על הכסא הגבוה, וידי השנייה עוטפת עולל שעסוק בארוחתו בציצי ימין, ועוד אחת - העולל בתפקיד הפעוט - על הכיסא הגבוה, והפעוט ההוא עם הפרצוף בספרון, מנסה להדביק את אבא בקצב השירה. ואז שתיקה. ארוכה. אין ערבי שישי ליד השולחן, אין שירת מזמור. רק אשת חיל, עם 3 הקטנים, מעבירים את ערבי שבת על פיצה מול הטלויזיה. והיום, שוב שירה עולה ליד השולחן. ושני בנים עם הספרים, הגדול כבר שר בעל פה, מבין כל מילה נקראת ומשמעותה, הקטן מנסה להדביק את הקצב, והנסיכה לידי, מקשיבה מוקסמת למילים, ואומרת לי - "אמא, זה שיר אהבה". שבת שלום, נועה.
