תלוי
א. זה תלוי במוסד שאתה לומד בו - יש מוסדות שדורשים יותר ידע, הבנה והעמקה ויש שפחות. במוסדות שיותר, בד"כ חשוב יותר לקרוא את פסקי הדין עצמם. יצא לי לקרוא סיכומים של מחשבות - הם פשוט לא מספיק טובים בהרבה מהפעמים.
ב. זה תלוי בקורס - יש קורסים שבהם מה שחשוב למרצה זה רק השורה התחתונה, ויש קורסים שבהם חשוב למרצה המהלך של פסק הדין. כשהמהלך חשוב, זה משהו שיהיה לך יותר קשה למצוא בסיכומים. לך על פסקי הדין עצמם.
ג. זה תלוי במה שאתה מחפש מפסקי דין - לפעמים בשביל השיעור הספציפי עצמו מספיק לקרוא סיכום. אבל אני מצאתי שקריאת פסקי דין עצמם עזרה לי מאד כשאני נתקלתי בקייס שהייתי צריכה לנתח בעצמי.
בשנה א' קראתי כמעט את כל הסילבוס של כמעט כל הקורסים, פעמיים (פעם אחת במהלך השנה ופעם אחת לקראת המבחן). זה היה הרבה, ולא חזרתי על הקונץ הזה בשנים שאח"כ. אבל אני מרגישה שזה מאד תרם לי לראות איך אמור להיראות ניתוח משפטי עם שני צדדים, שזה אחד הדברים החשובים ביותר שצריך לדעת בשביל לנתח כמו שצריך עבודה שנותנים לך עם קייס.
אני סיימתי את התואר בסופו של דבר בהצטיינות (עם ממוצע של תשעים ומשהו, לא זוכרת תשעים וכמה. עבר קצת זמן). ואני לגמרי מרגישה שהיה קשר בין ההשקעה שלי (בקריאה מעמיקה של פסקי דין, ובעוד דברים) ובין ההצלחה שלי בסופו של דבר.
אז ההמלצה שלי, בשורה התחתונה, היא להשתדל לקרוא פסקי דין במקור, במיוחד בקורסים שבהם ממש מתייחסים למהלך של פסק הדין בשיעור. אם אין זמן - אז אפשר סיכומים מדי פעם (אישית אם לא היה לי זמן פשוט לא הייתי קוראת. הרגשתי שהרציואים והסיכומים פשוט לא מספרים לי דברים שחשוב לי לדעת ואז חבל לי על הזמן).
בפורום הזה תראה הרבה עמדות של הכל סבבה, תזרוק, יהיה טוב, אפשר לעבור את התואר הזה בלי לנכוח בכלל, בלי לקרוא כלום וכו'. יכול להיות שזה נכון. ויש אנשים שאני מכירה שעשו את זה (חיפפו, פחות הגיעו לשיעורים, לא קראו פס"ד במקור). אני מכירה אפילו מצטיינת אחת שבקושי הגיעה לשיעורים (אם כי היא קראה את החומר במקור כמה פעמים, עשתה ממנו סיכומים לעצמה ולסביבה והשקיעה מאד - פשוט לא בפן של הנוכחות). אבל רוב רובם של המצטיינים שאני מכירה (ואני בתוכם) השקיעו, קראו פסקי דין, הגיעו לשיעורים, עבדו קשה. אם אתה מכוון לשם, זה מה שאני ממליצה.
