הי מיקי, הקשבתי לחלק הראשון של ההקלטה,
והאופן שבו הוא מתאר את טיפולי הEMDR שהוא צפה בהם, נע בין הזוי (אם זה מה שהמטפל עשה) או ממש מנותק מהפואנטה. התיאור של 'המטופל מזיז את העיניים עשרים דקות עד שהעיניים שלו כמעט נופלות ושום דבר לא קורה' - זה בכלל לא מה שאמור לקרות בEMDR. הסטים הם של עיבוד (שיכול להיות מלווה בכל דרך של גירוי בילטרלי ויזואלי, קול, רטט) ודיווח, לא של עיבוד רציף. ובכל מקרה בפגישה יש סטים של עיבוד ודיווח עד סוף הפגישה (העיניים לא נופלות, ואם חשים בסכנה כזו אפשר לעבור למודול אחר...), כי כשמסיימים לעבוד על זכרון אחד עוברים בכל מקרה לעבוד על אחר. ומה בעצם זה ה'לא קורה כלום'? בEMDR לא נותנים גירוי בילטרלי עד שמשהו קורה, אלא מאחזרים את הזכרון ונותנים למוח הזדמנות חוזרת להשלים את העיבוד, ולפי הדיווח לאחר כל סט המטפל מכוון את העיבוד בערוצים השונים (סנסורי, רגשי, קוגניטיבי, סומטי), אז אין מצב כזה ש'כלום לא קורה' - מה שכן יכול לקרות זה שרמות המצוקה לא יורדות גם אחרי עשרים דקות של עיבוד-דיווח, ולמטפל יש מרחב לקבלת החלטה האם המצוקה לא יורדת כי יש עיבוד של היבטים שונים, כלומר כן יש תהליך ואלו רמות מצוקה שקשורות לאספקטים שונים, או כי יש היבט תקוע, ואם יש היבט תקוע יש שורה רחבה של התערבויות שאפשר לעשות, וכמובן אפשר לשקול את האפשרות שיש FEEDER (זכרון פעיל מוקדם יותר) שיש צורך להשלים את העיבוד שלו קודם שמעבדים את הזכרון הנוכחי. בשום שלב המטפל והמטופל לא יושבים מול גירוי בילטרלי ומחכים שמשהו יקרה כבר, ובטח שלא מחליטים אם הטיפול כושל או לא תוך עשרים דקות.
בקיצור יש כזה פער בין האופן בו הוא מתאר את הטיפול לבין המציאות, שאני לא מרגישה שיש ביננו ממשק רלוונטי, כי משהו שם מאד מאד שגוי.
