הסופרת שירה לוי בראיון מיוחד לרגל יציאת הספר "סיפורו של דוסטרא"
- 04/08/2024
- פורסם על ידי טל שוכמן
לרגל הוצאת הספר "סיפורו של דוסטרא", הזמנו את הסופרת שירה לוי לספר לנו על דוסטרא, על תהליך היצירה ועל ילדים 
תוכלי לספר לנו קצת על עצמך? מה משך אותך לעסוק באמנות וטיפול?
אני שירה, אמא לשלושה ילדים וסבתא לשני נכדים שמחדדים לי את היצירתיות, במשחק, בסיפורים מן הדמיון, אני כותבת על העולמות שבין דמיון למציאות, אוהבת את המקום הזה שמאפשר לעולמות האלה להתחבר ולהפוך לאחד. גדלתי עם אבא אמן וצייר, כך שלאמנות נחשפתי מגיל צעיר ואהבתי ליצור הדפסי עץ וציירתי בצבעי מים. למדתי חינוך מיוחד, אנגלית, תאטרון ותרפיה באומנויות, בהמשך למדתי אוצרות. כיום משתמשת בארגז כלים נרחב, לאצור תערוכות של אמנות קהילתית, תערוכה כזו אצרתי עבור עמותת "אתגרים". כל זאת לצד כתיבה, שתופסת נפח יומיומי.
העבודה עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, הביאה אותי להבנה, שיש צורך בגורם מתווך ליצירת קשר עם חלקם. לחלקם היה קושי במגע, לאחרים בדיבור, היה מי שרק מבט יכול לחדור אותו ולערערו, ועל כן הקדמתי מעשה לתאוריה. התחלתי לעבוד אתם דרך סיפורים. חשבתי ללמוד ביבליותרפיה אך בסופו של דבר, כמי שבאה מעולם התיאטרון, התמקדתי בפסיכודרמה. התחלתי להשתמש בתרגילי חימום, אימפרוביזציה ואחרים על מנת לשפר את התקשורת אתם. הבנתי כי ארגז הכלים של עולם הדרמה מאפשר לעקוף עכבות, מגננות ומנתב את הדרך ללב העניין עמו אותו ילד מתמודד.
ומה גרם לך להתחיל לכתוב ספרים?
סיפורת ושירה ליוו את כל מחברות הילדות, הבגרות שלי ואת שעות הפנאי הרבות. כשכולם ביקשו מתנות אני ביקשתי ספר. ביליתי שעות רבות בספריה הציבורים ובקריאת ספרים. בדרך לתיכון, הייתי יורדת מהאוטובוס תחנה קודם, מתיישבת בשדרות נורדאו וכותבת. למזלי המחנכת שלי הייתה המורה לספרות ומחזאות, המקצועות האהובים עלי, והייתה פותחת ב: "שירה, שעה שניה?! ואז הייתה מבקשת לקרוא ממה שכתבתי. הכתיבה היתה עבורי החלום, בו הכל אפשרי, לתוכו אפשר לזקק רגשות, רעיונות, ליצור יצורים ועולמות. מאותם הימים לקחתי איתי את שריר הדמיון, כשריר החשוב ביותר בגוף.
האם את מרגישה שכתיבת ספרים היא המשך של פועלך בתחום הטיפולי?
בתהליך התרפויטי נחשפתי לסיפורים של אנשים, לגיבורים חיוביים ושליליים, לקונפליקטים והתרתם. כך שאפשר לומר שיש אלמנטים משותפים בתהליכי הכתיבה והטיפול. יחד עם זאת, אני לא מבססת את הכתיבה שלי על צרכים טיפוליים, היא מונעת ממקומות שונים. מעצם העובדה שזה חלק מעולמי, הם נשזרים בדמויות, בפעולות ובקשרים שמתפתחים, אבל לא באופן מודע או מכוון.
האם את חושבת שספרים הם כלי טיפולי טוב? איך היית ממליצה להורים "להשתמש" בהם?
ספרים הם כלי נגיש, אהוב, מקרב ומאפשר. ההורים לא צריכים להתאמץ בו, אבל חשוב לא לקלקל את חוויית הקריאה ולהפוך אותה לתהליך דידקטי או תרפויטי מדי. פשוט לתת לילד להיות בדמות, acting out.
רוב הילדים אוהבים לשחק את הדמויות, להמחיז סיפור ואם לא אז לדבר את הדמויות, להוסיף מלל משלהם, מעולמם, מה שנקרא להיכנס לנעליהן ולחיות אותן. כל אלה מייצרים מפגש עם הזדהות, הבעת רגשות ומחשבות, שיח על הקונפליקט, והתרתו.
ועכשיו בואי נדבר על דוסטרא, איזה מן שם זה "דוסטרא" ?
יש סיפור מעניין מאחורי השם, אם כי לגמרי לא מודע.
בכתיבה ישנם תהליכים נסתרים מן העין. דוסטרא הגיע אלי, חשבתי על אלטרנטיבות ולא הצלחתי לשחרר. אהבתי את המצלול וגם את שתי המילים שמסתתרות בו- דו –זוגי, סטרא- כמו סיטרא – צד.
אני יכולה לספר שמקור השם הוא בפרסית. כששאלו אותי איך אני רוצה לקרוא לספר באנגלית, בתי הציעה "The Doost". שתינו יודעות שאין מלה כזו באנגלית ובכל זאת אני בודקת ומגלה שמשמעות המלה בפרסית היא חבר. שם הקובץ שהוגש לראשונה היה "דוסטרא חבר", הבנתי שמשמעות השם היא- חבר שלך. יש דברים שכנראה לעולם לא נדע איך הם מוצאים את דרכם לטקסט.
מהי ההשראה לדמותו של דוסטרא? או מה הוביל לכתיבת הספר?
היה זה ראיון של בת דודתי המופלאה, שבו סיפרה מה זה אומר להיות אמא ליובבי, ילד מיוחד. הקשבתי למה שנאמר ומה שלא נאמר, ותוך כדי נזרקתי למקלדת, וראיתי אותו מההתחלה ועד אינסוף. ראיתי אותו בטיול בסקוטלנד מקפץ על גבעות מוריקות, מצאתי לו בית בכפר מהאגדות, ידעתי שהוא נובט בתוכי גדל וגדל. התחלתי לערסל אותו ולחיות אותו, יש בשאלה, יש באמירה ברורה, מה דעתו ומה הוא אומר, איך הוא רואה סיטואציות שונות… ומה זה עושה לו בגוף. זה כמו לחיות עם עוד דמות שגדלה בתוכך.
מהרגע שהיו לסיפור התחלה, אמצע וסוף, הוא היה עטוף בתוכי כמו גור קנגורו. נשאתי אותו איתי לכל מקום. רציתי שיראו אותו, שיתייחסו אליו, רציתי לתת לדוסטרא מקום בעולם.
איתמר גולן יצר איורים מרהיבים וצבעוניים במיוחד.
האם את מרגישה שהחיבור עם איתמר הביא לקוראים הצעירים את אותו הדוסטרא שהתרוצץ אצלך בראש?
איתמר, מאייר מוכשר, כה מוכשר, עם פתיתי קסם בקצוות האצבעות.
עם הסקיצה הראשונה אמרתי לו: "איתמר אתה מדבר דוסטראית!". כך זה הפך להיות דיאלוג של טקסט מול איור, ישבתי מולו ואמרתי "אין לי מה לומר, יצרת את העולם שראיתי כשכתבתי אותו." הבנתי שמה שכתבתי עובר, נוגע, פועם, רוקם קווים וצבעים לרקמה אנושית של דוסטרא, והנה הוא נולד.
מהו המסר העיקרי שהיית רוצה להעביר לילדים ב"סיפורו של דוסטרא" ?
להיות שונה, אחר, בין אם בגלל חרמות, משקפיים גדולים, כי אני גבוה או כל מה שמבדיל אדם, רק בגלל תפיסה כזו או אחרת מגלם בתוכו פחד וחששות. להיות שונה כי נולדתי אחר, זו שונות מורכבת בפני עצמה וההתמודדות עם השונות מצריכה סביבה תומכת ומכילה. לכל אדם באשר הוא חלום – הוא אי של אפשר.משוב שקיבלתי מפרופסור לאו וולמר על הספר מסכם מאד יפה את המסר, ואני מצטטת:
״שירה יקרה, תודה רבה על ההזדמנות לקרוא את דוסטרא, אותו כתבת ברגישות רבה ובהבנה על מה שילדים רבים (וגם מבוגרים מסויימים) מרגישים בנפש. הלהיות שונה, הפחד להופיע בעולם במלוא העוצמה שלנו, המקום ה"בטוח" אבל בודד שבתוכנו. לפעמים כל מה שצריכים זה חלום, מקום בו הדברים הכי רחוקים הם אפשריים, כדי להדליק את האומץ להעז לצאת אל העולם. לחלום שזה אפשרי, לדמיין איך הדברים קורים אחרת. במובן מסויים לכל אחד מאיתנו יש דוסטרא קטן בתוכנו, כזה שאם יעז, יהפוך אותנו לגרסה העוד יותר טובה של עצמנו. מקווה שהספר ישמש השראה להרבה דוסטראים ודוסטראות לחלום את עצמם… ואז להתעורר ולהגשים את החלום.״
תרצי לשתף אותנו במחשבות על הספר הבא?
בספר הבא דוסטרא אקטיבי יותר, יוצר עולמות והרבה הפתעות. דוסטרא הוא עולם, שפה ומזמן לקוראים מקום נפלא להיות מה שהם כן, מספק להם אי של אפשר. ואז להתעורר ולהרגיש שנובט בהם משהו חדש.מה תרצי לאחל לילדים לרגל חופשת הקיץ?
שינצלו את החופש לטייל בשבילי הדמיון שיקראו ספרים, שיקריאו להם ויצרו עולמות משלהם, יתחברו לרצונות שלהם דרך הזדהות עם גיבורי ספר.שיציירו את מה שהם קוראים או מדמיינים, שיציגו וימחיזו. כל אלה יחזקו לכם את שריר הדמיון ויעזור לכם להיות יצירתיים בכל תחום.
תודה רבה שירה! היה מעניין ומעשיר מאוד
באדיבות אגם הוצאה לאור
ראה-
חדש🌻-סיפורו של דוסטרא-שירה לוי /איור: איתמר גולן/ הוצאת אגם/2024
זהו סיפור על כוחו של דמיון, להביא אותנו למקום בו אנו רוצים להיות. סיפורו של דוסטרא, שהיה מיוחד והוא לא דיבר כלל. יום אחד הוא חלם חלום על דוסטראים , שחיים בתוך ארמון – רבים, אוהבים ומשתובבים האחד עם השני. הוא כל כך התרגש בחלום, עד שיצאו לו התחלות של מילים. דוסטרא מתעורר מהחלום אל יום מופלא בו הכל...