לרגל סיום חופשת הלידה

[נעמולה]

לרגל סיום חופשת הלידה

והעובדה שביום ראשון אני חוזרת לעבודה, אני מפרסמת שוב את סיפור ההריון והלידה של עומר. שלושה חודשים זה זמן לעשות חשבון נפש ולהודות שעל אף שעומר הוא הדבר הכי נפלא שקרה לי (חוץ מלפגוש את הבלונדיני שיש לו 50% ממניות עומר) אני משתוקקת כבר לחזור לעבוד ולעשות עוד דברים חוץ מלהיות אמא של על תקן של צוות הווי ובידור, מנהלת המשק וגם הקייטרינג...ולמרות שאני כל כך רוצה לחזור לעבוד ולהיות חצי יום בקרבתם של אנשים בוגרים שעושים דברים חשובים לפתע הבוקר התגנבה לה המחשבה שאולי אני עושה טעות שאני שמה את עצמי לפני טובתו של עומר ושאני קצת אנוכית בזה שאני חוזרת לעבוד ומשאירה אותו בגן ליום שלם, כי בכל זאת לקח לי שנה וחצי להביא אותו והוא עדיין גוזל קטן. האם אני עושה טעות? או שמא זה יעבור לי ביום ראשון בצהריים אחרי יום בעבודה בדרך לאסוף אותו? איך מתמודדים עם האמביולנטיות הזאת שקפצה עלי ככה פתאום?

 

[nubi]

אני חושבת שזו חובה

לצאת לעבודה/ללימודים. את תחזרי הביתה, תהיי מאושרת הרבה יותר. כשאני חוזרת הביתה מיום עמוס יש לי כל כך הרבה סבלנות לשי. יש לי המון מחשבות בראש אולי כדאי להשאר איתה ולוותר על דברים, אבל למה? הילדים גדלים, זקוקים לנו פחות ופחות, ואז, עם מה אנחנו נשארות? עם עצמינו ועם מה שצברנו במהלך השנים. אני חושבת שקריירה מחוץ לבית זה דבר חשוב מאוד כדי לשמור על שפיות.

 

[galiaS]

מבינה אותך מאד אבל

מוחה על המשפט שבוגרים שעובדים עושים דברים חשובים...כנראה מי שנשארת בבית עושה דברים יותר חשובים. גם אני עובדת וגם אני זוכרת את האמביולנטיות שלי ביחס לזה בחודשים הראשונים אחרי שחזרתי לעבוד. זה לא קל, אבל זה נהיה הרבה יותר קל שתראי שלעומר טוב איפה שהוא נמצא. לי לקח זמן להשלים עם זה שלי ולמשפחתי עדיף שאני יעבוד מאשר אהיה בבית. אני הרבה יותר מאושרת ככה (אפילו שעכשיו מאד קשה לי בעבודה).

 

[shuly1]

הייתי שם ...וכל כך מבינה

קראת את הסיפור וכל כך התרגשתי כל כך מבינה את ההרגשה הזאת של לחוזר ולהשאיר אותו שם מאחור אבל הוא לא לבד ואני בטוחה שבחרת לו מקום שיהיה לו טוב ולך שיהיה רק טוב ובהצלחה

 

[תומרלי]

מכירה את זה

האמביבלנטיות הזו תקפה גם אותי לפני שחזרתי לעבודה ועד היום ישנם רגעים שמאוד קשה לי עם המחשבה שאישה אחרת מטפלת בקטנצ'יק שלי, אבל זה היה הכרחי מהרבה סיבות והחשובה שבהן היא העובדה שהייתי צריכה את אותה חברת מבוגרים מדוברת. אני מסכימה מאוד עם מה שנובי כתבה. אני באה הבייתה ממש מתרגשת לקראת המפגש המחודש איתו בכל יום מחדש, ובאורח פלא, יש ליגם המון זמן לדברים אחרים. שיהיה לך בהצלחה.

 

[1איתן ולהב שלנו]

קראתי והתרגשתי,

גם אני ברגשות מעורבים...מחנכת ילדים של אחרים בזמן שאחרים מגדלים את ילדי.... מצד שני האושר של הפגישה המחודשת כל יום מחדש,הסבלנות והכיף של אחר הצהריים והערב המשותפים...וטוב שיש שישבת.