לרצות בחברות עם אדם מסוים

לרצות בחברות עם אדם מסוים

היי!

אני רוצה לשתף פה הפעם באיזה עניין שצף לאחרונה... אתחיל ואספר שאני לא אדם חברתי כל כך (חברותי כן - רק בשלבים מתקדמים של היכרות) ואין לי הרבה אנשים שאיתם אני מתרועע וזה חצי מבחירה, חצי בגלל חוסר כישורים חברתיים.
לפעמים כן עולה הצורך שיהיה מישהו לדבר איתו ופשוט לשתף איתו את מהלך היום, אבל בדרך כלל אני לא מוצא אנשים שמשדרים איתי על אותו גל.
לפני כמה שנים הכרתי מישהו כזה, גיליתי שאני מרגיש מאוד טוב לדבר איתו, וזה ממש נדיר אצלי. מאוד רציתי להפוך את המכר הזה לחבר קרוב אבל נכשלתי.

מצד אחד הוא לא הראה רצון להתקרב אליי, מצד שני אני לא יכול להגיד שניסיתי מספיק. בעיקר לא הייתי ישיר בכוונה שלי ובגלל ביישנות והיעדר הכישורים החברתיים לא הצלחתי להשיג את המטרה.

עברו כמה שנים, מדי פעם יצרתי קשר איתו אבל מעבר לשיחת עדכון ו"מה נשמע?" לא התקדם דבר.

בימים האחרונים חשבתי והגעתי למסקנה שאני ממש רוצה את הקשר הזה, ואני מתכוון לדבר איתו לעתים הרבה יותר קרובות ולהיכנס לנושאי שיחה יותר ויותר עמוקים.
הייתי רוצה לקבל עצות לגבי איך לעשות את זה כך שגם אני אעניין אותו, וזו לא תהיה הטרדה. כלומר, שלא אכביד עליו עם הקשר הזה, מה שיגרום לו לסנן אותי שוב ושוב.
איך לגרום לכך שגם הוא ירצה בקשר הזה, איך למנוע מצב שבו הוא יגיד "לא" על ההתחלה.

ועוד שאלה לדיון יותר כללי:
מה הגישה העיקרית שאתם נקטתם בה בחיים שלכם לבנייה של מסגרת חברתית:
פעילה - כלומר לאתר את האנשים שעושים לכם טוב על הלב ולשמור אותם קרוב.
או סבילה - גישה של "מי שבא ברוך הבא" - מחכים שאנשים יצרו איתכם קשר ולראות "מי שורד אתכם". (עד היום החברים שלי הושגו בעיקר כך...)

שבת שלום!
 

Purple Mushroom

New member
אני גם כמוך

אני הרבה יותר גדול. וכיום בחיי, אני חושב שאין לי הרבה חברים. (רק 2 אולי). והחברים שיש לי, לא מספיק מדוייקים לי. לא מספיק דומים לי.
בקשר לאותו בחור, אני חושב שזה צריך להיות הדדי, וצריך לבוא טבעי. אולי הוא לא רוצה, או סיבה אחרת. וזה באמת דווקא די חבל.
בהצלחה בכל אופן, אולי מישהו אחר שדומה לך, בעתיד הקרוב או הרחוק.
בהצלחה לכולנו האמת :)
 
חברים לא מדויקים

אני כל כך מזדהה עם ההגדרה הזאת, ומתבייש להזדהות איתה כאחד.
כי כשאתה בגישה של להעריך את כל מי שכן נמצא מסביב, וכשחברויות אידיאליות לא ממומשות, אתה חושב "איזה מן בנאדם אהיה" אם לא אעריך את המעט שיש לי.
הבנאדם הזה שכתבתי עליו דווקא שונה ממני מאוד, הוא אשף חברתי, בעל כריזמה ועם הרבה יותר אנרגיות מאשר לי. אני תמיד בתחושה שהוא "הרבה יותר טוב ממני", ואני יודע שהחשיבה הזאת היא אחד המכשולים העיקריים.
 
מזדהה איתך

בעניין של "מחסור" בחברים חצי מבחירה וחצי מכישורים חברתיים, זאת בדיוק ההתנהגות שלי.
לגבי לגרום לו להתעניין בך, יכול להיות שאתה משדר לו משהו סגור?, לפעמים אנחנו לא שמים לב (ובאנחנו אני מתכוונת לביישנים) שיש לנו התנהגות דיי סגורה ולא אחת שמשדרת "תתקרבו אליי, אני אחלה בנאדם, רק קצת ביישן".. אני חושבת שאולי כדאי לך פשוט להתעניין בו, לשאול לשלומו, לשאול אם הוא רוצה לצאת לאיזשהו מקום וכו'- כל עוד זה לא כל יום כמה פעמים ביום אתה לא תחשב לעלוקה. אם אתה רואה שהוא עדיין לא מעוניין אז הפסד שלו.

האמת, אין לי לצערי שום גישה פעילה להתחברויות לאנשים. זה מאוד מבאס כי כשאני לדוגמא בלימודים אני מרגישה שאני מאוד שקטה וסגורה, גם אם האנשים שכן מדברים איתי (כנראה בעיות של לסמוך על אנשים) אני לא מרגישה שאני מראה להם את האופי האמיתי שלי, שזה מאוד מפריע לי אבל אני לא בדיוק יודעת מה לעשות עם זה. למזלי יש לי חבר מדהים וחברה טובה מהצבא שהם הכי מכירים את האופי האמיתי שלי- גם את הצד הביישן וגם את הצד המטורלל יותר :), אפילו חברות שלי מהתיכון לא מכירות את כל הצדדים שבי.
לצערי התחלתי כבר דיי להשלים עם העניין הזה שכנראה אני לא בנויה להיות חברה של כל האנשים וגם לא של הרוב.
 
כיף (ועצוב) לקרוא את מה שאת כותבת,

גם אני קרוב מאוד להשלמה עם המצב ולקבלת האופי שלי.
בסך הכל, זה נובע גם מרצון מופחת וגם מיכולות נמוכות אז... נקבל את זה שהירח נמצא בשמים ושאפשר רק לראות אותו בלילות.

להבדיל מהמצב הכללי, עם הבנאדם הספציפי הזה אני ממש מתענה! לא יתכן שאני מפסיד אותו.
כנראה שהבעיה העיקרית היא בי. יש לי מחשבות מגבילות פה: אני חושב שהוא "טוב ממני" (מה שכתבתי למעלה לפטריה סגולה) ואני חושב שאם אני פונה אליו אני גוזל את זמנו. והרי מחשבות יוצרות מציאות...
 
נכון

אני ממש מסכימה איתך שמחשבות יוצרות מציאות (דרך אגב, בגלל זה אני מנסה לחייך יותר כלפי חוץ כדי לנסות ליצור אולי תחושה יותר נעימה ותאמין לי, זה יותר קשה ממה שזה נשמע), אז אולי קודם כל אתה צריך להתייחס אליו כאילו הוא כבר חבר ממש טוב וקרוב שלך. בהתחלה בטוח זה יהיה לך מוזר אבל לאט לאט תתרגל לזה ותאמין לי שגם הוא ירגיש את זה ואם הוא יהיה מעוניין הוא ישאר איתך בקשר.
 
רק עניין משותף מקרב בין אנשים.

שאלות כמו מה שלומך, מבריחות , אותי לפחות.

יש עליהן תמיד תשובה לאקונית, וזהו.

אבל אפשר ורצוי ליצור להזמין למשהו שמעניין את שניכם. וזה לאו דווקא כרוך בהוצאות כספיות, אם אין.

אפשר להתייעץ
אפשר לשתף במשהו שנתקלתם בו.
לגלות יצירתיות.

להשקיע.
 
והאם כדאי להיות ישיר,

להגיד לו: אני רוצה לדבר איתך רק כדי לדבר איתך. ?

איך הייתם מגיבים אם מישהו היה אומר לכם: "תשמע/י , אני נורא אוהב/ת לדבר איתך. האם בסדר מבחינתך שנעשה את זה לעתים יותר קרובות?"
 
אז ככה... :)

בשנות העשרה בחיי, גם הייתי במצב הזה בדיוק. הייתי ממש ביישנית והיה לי קשה ליצור חברויות וגם במצבים כשמישהו אחר רצה בחברתי, אני לא הבנתי את זה! אחרי לבטים רבים והרבה חפירה בעצמי, לא ויתרתי והעזתי ליצור קשר ולהתקרב וראיתי שאנשים רוצים בחברתי וזה היה הדדי, רק צריך לעשות את הצעד הראשון. זה אמנם לא היה קל בכלל והיו פעמים שהלכתי מס' צעדים קדימה וכמה צעדים אחורה, אבל ברגע שמקבלים את הפדבקים הראשוניים מהצד השני, זה נותן את הפוש להמשיך וכך יצרתי קשרים ארוכים ומשמעותיים יותר.
היום יש לי כמה מעגלים שונים של חברים קרובים מתקופות שונות בחיי ואני רואה את עצמי כאדם חברותי מאוד. כשאני חושבת על מי שהייתי פעם, אני מחייכת לעצמי וחושבת, מזל שעשיתי את זה, אחרת אי אפשר לדעת היכן הייתי היום ועברתי שינוי די משמעותי!

העצה שלי אליך, היא קודם כל לגשש, לבחון את התגובות של הצד השני... אם קשה מדי להרים טלפון, אז אולי לשלוח מסרון, או לצור קשר בפייסבוק, פשוט לעשות את הצעד הזה..
לפי דעתי, אתה צריך להיות קליל יותר ולא לקחת את זה ברצינות מדי- לא חייב להצהיר שכייף לך לדבר עם מישהו ושאתה רוצה לעשות זאת לעתים קרובות... פשוט תיזום שיחות ואם אתה רואה שיש תגובה מהצד השני, זה יזרום באופן טבעי ומין הסתם כשאתה מדבר עם בן אדם והשיחה זורמת וזה קורה לעתים קרובות... הוא יבין שאתה נהנה לדבר איתו ומן הסתם גם הוא נהנה לדבר איתך. אחרי זמן מה, כבר אפשר לשאול אם בא לו לשבת על בירה או משהו.. אם אתה רואה שהבן אדם לא זורם ולא מגיב, או שהוא מגיב בצורה די שטחית, אז כנראה שלא מתאים לו ואז פשוט להניח לזה.

לגבי יצירת קשרים נוספים, לדעתי צריך לתת הזדמנות לאנשים שאתה פוגש בחייך ולא לפסול על ההתחלה.. אתה כבר יודע ומרגיש כשיש לך כימיה וחיבור עם מישהו, אבל זה לא תמיד ככה. היה בן אדם שפגשתי במסגרת הלימודים שלי והוא היה אחד האנשים היותר מעצבנים שיש, פשוט איך שאומרים " לא בא לי בטוב", אבל נאלצתי לראות אותו במסגרת פעילות בלימודים ולאט לאט נחשפתי לצדדים נוספים בו והיום הוא אחד הידידים היותר טובים שלי.. אנחנו עדיין צוחקים על זה, כי מסתבר בדיעבד שהתחושות הראשוניות היו הדדיות. ** תהיה קליל, תזרום, אל תחשוב יותר מדי ופשוט תכיר... אני יודעת שזה מאוד קשה (מניסיון), אבל אתה חייב את זה לעצמך- יש מסגרות שונות (כמו הפורום המקסים הזה) שאתה יכול לאפשר לעצמך להכיר אנשים בצורה קלה והדרגתית יותר ולהרשות לעצמך להיפתח בקצב שלך.

בהצלחה...!!!
 

Relaborat

New member
אחלה שאלה

אם אתה שואל אותי הדרך היא פשוט להזמין אותו לשבת איתך לבירה או משהו ותראה איך זה זורם. אם זה סבבה אז פשוט ממשיכים עם זה, מעלים מינון וכו'.
סה"כ זה דיי פשוט, רק צריך להתגבר על המחסום המחשבתי. אתה תבין מהר מאוד אם אתה מטריד את הבנאדם או לא - אין לך מה לדאוג.
לגבי "איך לגרום לכך שגם הוא ירצה בקשר הזה" - בסופו של יום זה עניין של טעם. האם סבבה לכם להסתובב ביחד או לא. אם זה זורם אז סבבה. אם אתה מרגיש שאתה צריך לזייף אופי - כנראה שגם אתה לא תהיה מרוצה מהעניין.

אז קדימה, תעוזה. שיהיה בהצלחה.
 
תודה על הדחיפה.

היום קשה להבין אם מדובר בהטרדה או לא כאשר הדרך שלו לבטא אותה היא סינונים.
יש הרבה קצרים בתקשורת, במיוחד בפייסבוק, וזאת תמיד יכולה להיות סיבה או אפילו תירוץ להשתמש בו, במקרים אחרים.
 

einat162

New member
מזדהה חלקית עם מה שכתבת

גם אני ביישנית- אולי פחות ממה שפעם הייתי, אבל אני מוצאת שככל שמתבגרים אנשים יותר מרחיבים את מעגל ה"מכרים" שלהם על פני חברים אמיתיים. מכרים הכוונה אנשים שאנחנו מוצאים אותם במעגל המשותף, רואים אותם כל יום ומבין האופציות של שאר האנשים - אנחנו מתחברים אליהם יותר מהשאר (לא חברים אמיתיים אלא פשוט "כי הם שם" וסביר להניח שאם היינו פוגשים אותם מחוץ לאותה מסגרת, לא היינו צריכים לראות אותם יום-יום לא היינו שומרים על קשר).

לגבי מה שכתבת על אותם אנשים שהם טיפוס חברתי, אני די סולדת מאנשים כאלו. א) כי אני לא מבינה איך לאנשים יש אנרגייה לתחזק את כל ה"באז" סביבם, ואני מוצאת שזה מעייף (ומתסכל) אותי. ב) האנשים האלו לא באמת יודעים להסתדר לבד, זה כמו סם בשבילם.

בקיצור, אני דוגלת בגישה הסבילה ("מי שבא ברוך הבא"), לעיתים נדירות אני יוזמת משהו, כשבאמת בא לי. שוב, אני לא מאלו שחייבים את ה"באז" החברתי סביבם. שיחררתי, לגבי זה אני לא דואגת, לפעמים זה טוב למצוא את הפינה שלך עם השקט.
 
מאוד מעניין מה שאת אומרת

על האנשים שover - חברתיים. אז בעצם הם בודדים יותר מאשר אחרים?

והמון תודה על ההתייחסות!
 

einat162

New member
לא חושבת שהם *מרגישים* בודדים

יותר מאשר אחרים, אבל מצד שני הם לא מסוגלים להיות לבד, הם רודפים אחרי הבאזז- למשל טיפוסים ש"אוהבים" לארגן מסיבות / לוגיסטיקה בחיים הפרטיים ובעבודה, כאלו שמביאים למחלקה תבשילים שעשו "במו ידיהם" ללא סיבה מיוחדת (אירוע) כדי לקצור מחמאות, וכו'.

זה כמו סם בשבילם - הקריז של החוסר נותן להם אנרגיה לחפש את זה, אנרגיה שלאנשים פאסיביים אין.
 

Upgrade U

New member
תתחיל לדבר איתו לאט לאט

ותראה אם הוא בעניין. אם הוא בעניין לצאת לאנשהו וזורם,אז מה טוב.
אם אתה רואה שפעם-פעמיים זה לא מסתדר, אז אל תחפור לו יותר מדי.
אנחנו חיים בעשור מפותח טכנולוגית,ואם הוא ירצה לשבת ולדבר איתך אז הוא ידע איך ליצור קשר בחזרה.

אני אישית הייתי בנעוריי בחור די ביישן,אבל לאחר הצבא נהייתי בן אדם חברותי. אין לי בעיה לדבר עם אנשים ולצאת איתם וכו אבל ה'בעיה' היחידה היא שאני לא אוהב יותר מדי אנשים בחיים שלי. אף פעם לא התלהבתי מכל העניין הזה. מעדיף כמה שפחות אנשים וכמה שפחות רעש.
יש לי מעגל חברים מצומצם ומאוד טוב (רובם חברים מהתיכון) ופה ושם תמיד עוד כמה שאני בקשר תקופתי איתם (כל סמסטר תמיד אתה בקשר עם כמה חבר'ה חדשים,ואז כשהסמסטר נגמר ויותר לא צריכים להשלים חומר,אז שני הצדדים מנתקים קשר וממשיכים בחיים כאילו לא היה כלום).
לפעמים אני גם עושה סינונים ומנתק קשרים עם אנשים. למה? אני לא יודע באמת... כנראה זה האופי שלי.
אני מאוד אוהב את השקט שלי ולא אוהב שחופרים לי יותר מדי - אז כנראה שהאנשים שניתקתי איתם קשר די חפרו והם באמת עלו לי על העצבים... אז בגלל זה עדיף שתעשה את הכל באופן מחושב.
תגשש לאט לאט,ותראה מה התגובה שלו.
מקסים אם הוא לא ירצה,אז זה הפסד שלו - ולא שלך.
 
סינונים

אני פשוט רוצה את הקשר איתו כל כך חזק, שכל עוד הוא לא יגיד לי חד משמעית שהוא לא מעוניין בקשר איתי אני לא אוכל לוותר.
אני פוחד מפני סינונים שיותירו אותי תלוי באויר לעוד כמה שנים של אי וודאות.

מעניין, איך היית מגיב אם מישהו שסיננת היה מאוד מתעקש? היית שוקל לתת הזדמנות? או בוחר להגיד לו "לא" נחרץ?
 

AlabamaW0rley

New member
אני לא באה פה עם עצות

כי אני בעצמי באותה בעיה באינטרקציה עם בנות אחרות.

רק רציתי להגיד תודה ששאלת את זה ומעניין לראות מה אנשים אחרים כותבים!
 

ONEE12345

New member
היי :)

אני מזדהה חלקית..

לדעתי כדאי שתנסה לצור איתו קשר. אם יש לו פייסבוק זה הרבה יותר קל בשביל ביישנים כמונו.

אם הוא יסנן - תחזור להתבכיין פה ונעזור לך
 
למעלה