לשאלת התרבות הפלסטינית
עד כמה הציונים ובמיוחד הכותבים באתר זה ובאחרים בורים מעידה חוסר התמצאותם בתולדות הארץ. אין הם יודעים כי בתקופה בה הפלשתים שלטו על הארץ והכניעו את השבטים הישראלים והיהודים ודחקו אותם אל גב ההר, הארץ נקראה פלשת גם בתעודות מצריות ואשוריות. "בזיכרון ההיסטורי השתמר זכרם של הפלשתים בארץ ישראל בזכותו של התנ"ך. אמנם פלשתים ופלשת נזכרים גם בתעודות מצריות ואשוריות, אבל התנ"ך והחפירות הארכיאולוגיות הם המקור העיקרי להכרת ההיסטוריה שלהם." ( פרופ' יעקוב שביט ציוני הדוק:") חוקרי הארכיאולוגיה גילו בתל יבנה ממצאים למשל מהמאה ה-9 לפני הספירה המעידים על חברה המפותחת בהרבה מהפדרציות של השבטים הישראליים והיהודים. התיישבותם של הפלשתים - שהגיעו מחופי אנטוליה המערבית ויושבו תחילה במצודות המצריות שלאורך חופה של ארץ ישראל - הייתה ביוזמה של ממלכת מצרים לאחר השנה השמינית למלכותו של רעמסס השלישי (1184-1153 לפנה"ס). בתקופה בה המצרים שלטו על כנען. המתיישבים האלה לא היו רק שכבת עילית דקה של אנשי צבא: זו הייתה התיישבות בהיקף גדול שהכניעה את השבטים והתרבויות המקומיות האחרות. ויכוח שלם קיים בשאלה עד מתי שמרו הם את זהותם התרבותית. לפי דעה אחת, נעלמו סממניה של תרבותם המקורית תוך דורות אחדים, ולפי דעה אחרת נשמרה זהותם לפחות עד המאה השביעית לפנה"ס (לעניין זה ראו את מאמרו של איתמר זינגר, "מצרים, כנענים ופלשתים בתקופת ההתנחלות והשופטים" בספר "מנוודות למלוכה", 1990). זיכרונם נשתמר גם מכיוון ששמו של חבל הארץ ששכנו בו חמש עריהם הראשיות, ערי הפנטאפוליס (עזה, אשקלון, אשדוד, גת ועקרון) - שנקרא על שמם "פליסטיה" - הורחב לאחר מלחמת בר כוכבא וניתן על ידי השלטון הרומי לפרובינציה הרומית פלשתינה-סוריה." בשנת 400 לספירה לערך כללו הפרובינציות "פלשתינה הראשונה" ו"פלשתינה השנייה" את רוב שטחה של ארץ ישראל. לאחר הכיבוש הערבי במאה השביעית הפכה "פלשתינה הראשונה" למחוז "פלסטין" (שבירתו לוד, ואחר כך רמלה) ו"פלשתינה השנייה" הפכה למחוז "אורדון" (שבירתו טבריה). השם "פלשתינה" כמיוחס לשטחה של ארץ ישראל ממערב לירדן וממזרח לו חזר לשימוש בלשונות האירופיות בעת החדשה, ונקלט גם בעברית. "חובבי ציון למשל לא היססו כלל ועיקר מלהשתמש בו; כך, לדוגמה, הזרם הציוני שהתנגד לרעיון הטריטוריאליסטי הציוני כ"אחד העם" למשל, כינו את עצמם "פלשתינאים". בניגוד לציונים האירופאים שטענו להמשך היסטורי של היהודים הקדמונים מבלי שתהיה בכך אמת, היסטוריונים רבים הבינו כי בתהליך ההיסטורי הסבוך הפלאחים הערבים שקלטו גם את היהודים שנותרו לאחר ההגליות הבבליות והרומאיות, הם ממשיכי החברה הפלשתית שגם היא כחברות אחרות בהיסטוריה נכבשה. כך למשל, כתב ההיסטוריון פיליפ ג' באלדנספרגר בספרו "המזרח הבלתי משתנה" (1913): "הפלאח המודרני בארץ ישראל הינו צאצא אמיתי של הפלשתים. הוא לא שינה בכהוא-זה את אופיו". בתזכיר של הוועד הפועל הערבי העליון לחבר הלאומים ב-1922 – בעוד הציונים דורשים מדינה בגבולות "ארץ ישראל השלמה", נכתב: כי הפלסטינים הם מ"צאצאי האנשים היושבים בה משחר ההיסטוריה בתוספת האלמנטים האמורי, החתי, הפלשתי ואחרים". לדעת חוקרים רבים המסתמכים על המקרא היהודי, הרי המקרא לא מתאר את הפלשתים רק כיהירים, כאלה שניתן לשטות בהם בנקל, ואפילו "ברברים", אלא - לפחות עד ימי דוד ושלמה - כמי שהיו הגורם החזק והעדיף מבחינה צבאית ותרבותית כאחת; ועוד היא מגלה לדעתם כי בין הפלשתים לבין חלק מעם ישראל המקראי (שבטי ההר הדרומי) היו יחסי שכנות וקשרים בתחומים שונים. ומי שמכיר את הסיפור התנכ"י יודע כי דוד היה חיל שכיר של הפלשתים בזמן שנרדף על ידי שאול ובניו שהוגפו בידי הפלשתים. בחפירות ההצלה ביבנה שנערכו בסוף שנת 2002 התגלה בור גניזה, שבו נקברו תשמישי קדושה ששימשו קודם לכן במקדש פלשתי שעמד כנראה במקום, לאחר שיצאו מכלל שימוש ונשברו קודם לגניזתם. הרפאות של חלק מגניזת המקדש ביבנה - מטמון של כלי פולחן הכולל 120 כנים פולחניים, שני כנים גליליים, אלפי קערות וקוביות, מחתות ועוד - הושלמה ביוני 2006. מה תורמת הגניזה מיבנה לידע הקיים על מוצאם של הפלשתים, על תרבותם ועל האופן שבו אימצו רבים מרכיבי התרבות הכנענית, כולל לשונה? ובכן, מהממצאים עולה כי הפלשתים הביאו איתם תרבות חומרית חדשה ואמונות שמוצאן בעולם האגאי. לעומת זאת, על התהליכים הדמוגרפיים שעברו עליהם (האם היו "גלי הגירה" נוספים על גל ההגירה המייסד והאם היו "נישואי תערובת" עם האוכלוסייה המקומית?) ועל התמורות שחלו בעולמם הרוחני בדורות שלאחר ההתיישבות בחוף הדרומי - אין לדעת. . פריטים שונים בתרבות החומרית של הפלשתים השפיעה על התרבות של שבטי ישראל הקדומים. ישראל חפצי פולחן "פלשתיים" שונים, למשל "המכונות" - כנים על גלגלים - נותנים אולי מושג על "המכונות" שהחזיקו את הכיורים במקדש שלמה (מלכים א, ז: כג-מ). גם השם בית דגון מעיד על כך שהארץ הייתה בשעתו תחת כיבוש פלשתי שכן דגון היה אחד מהאלים של האליטה הפלשתית. מכל מקום דבר אחד ברור, לתושבי הארץ הפלסטינים יש קשר היסטורי ברור עם הכנענים ועם הפלשתים. חלק מהכנענים הקדומים -הישראלים בניגוד לכל הקשקושים הציונים, נאלצו תחת לחץ התרבות הפלשתית היותר מפותחת לעזוב את השפלה ולעלות לגב ההר. אותם יהודים שנותרו בארץ לאחר הכיבוש הערבי הפכו לחלק מהעם הפלסטיני, בעוד שליהודים האירופאים אין כל קשר היסטורי ממשי עם הכנענים הקדמונים והם המציאו קשר מיתי.
עד כמה הציונים ובמיוחד הכותבים באתר זה ובאחרים בורים מעידה חוסר התמצאותם בתולדות הארץ. אין הם יודעים כי בתקופה בה הפלשתים שלטו על הארץ והכניעו את השבטים הישראלים והיהודים ודחקו אותם אל גב ההר, הארץ נקראה פלשת גם בתעודות מצריות ואשוריות. "בזיכרון ההיסטורי השתמר זכרם של הפלשתים בארץ ישראל בזכותו של התנ"ך. אמנם פלשתים ופלשת נזכרים גם בתעודות מצריות ואשוריות, אבל התנ"ך והחפירות הארכיאולוגיות הם המקור העיקרי להכרת ההיסטוריה שלהם." ( פרופ' יעקוב שביט ציוני הדוק:") חוקרי הארכיאולוגיה גילו בתל יבנה ממצאים למשל מהמאה ה-9 לפני הספירה המעידים על חברה המפותחת בהרבה מהפדרציות של השבטים הישראליים והיהודים. התיישבותם של הפלשתים - שהגיעו מחופי אנטוליה המערבית ויושבו תחילה במצודות המצריות שלאורך חופה של ארץ ישראל - הייתה ביוזמה של ממלכת מצרים לאחר השנה השמינית למלכותו של רעמסס השלישי (1184-1153 לפנה"ס). בתקופה בה המצרים שלטו על כנען. המתיישבים האלה לא היו רק שכבת עילית דקה של אנשי צבא: זו הייתה התיישבות בהיקף גדול שהכניעה את השבטים והתרבויות המקומיות האחרות. ויכוח שלם קיים בשאלה עד מתי שמרו הם את זהותם התרבותית. לפי דעה אחת, נעלמו סממניה של תרבותם המקורית תוך דורות אחדים, ולפי דעה אחרת נשמרה זהותם לפחות עד המאה השביעית לפנה"ס (לעניין זה ראו את מאמרו של איתמר זינגר, "מצרים, כנענים ופלשתים בתקופת ההתנחלות והשופטים" בספר "מנוודות למלוכה", 1990). זיכרונם נשתמר גם מכיוון ששמו של חבל הארץ ששכנו בו חמש עריהם הראשיות, ערי הפנטאפוליס (עזה, אשקלון, אשדוד, גת ועקרון) - שנקרא על שמם "פליסטיה" - הורחב לאחר מלחמת בר כוכבא וניתן על ידי השלטון הרומי לפרובינציה הרומית פלשתינה-סוריה." בשנת 400 לספירה לערך כללו הפרובינציות "פלשתינה הראשונה" ו"פלשתינה השנייה" את רוב שטחה של ארץ ישראל. לאחר הכיבוש הערבי במאה השביעית הפכה "פלשתינה הראשונה" למחוז "פלסטין" (שבירתו לוד, ואחר כך רמלה) ו"פלשתינה השנייה" הפכה למחוז "אורדון" (שבירתו טבריה). השם "פלשתינה" כמיוחס לשטחה של ארץ ישראל ממערב לירדן וממזרח לו חזר לשימוש בלשונות האירופיות בעת החדשה, ונקלט גם בעברית. "חובבי ציון למשל לא היססו כלל ועיקר מלהשתמש בו; כך, לדוגמה, הזרם הציוני שהתנגד לרעיון הטריטוריאליסטי הציוני כ"אחד העם" למשל, כינו את עצמם "פלשתינאים". בניגוד לציונים האירופאים שטענו להמשך היסטורי של היהודים הקדמונים מבלי שתהיה בכך אמת, היסטוריונים רבים הבינו כי בתהליך ההיסטורי הסבוך הפלאחים הערבים שקלטו גם את היהודים שנותרו לאחר ההגליות הבבליות והרומאיות, הם ממשיכי החברה הפלשתית שגם היא כחברות אחרות בהיסטוריה נכבשה. כך למשל, כתב ההיסטוריון פיליפ ג' באלדנספרגר בספרו "המזרח הבלתי משתנה" (1913): "הפלאח המודרני בארץ ישראל הינו צאצא אמיתי של הפלשתים. הוא לא שינה בכהוא-זה את אופיו". בתזכיר של הוועד הפועל הערבי העליון לחבר הלאומים ב-1922 – בעוד הציונים דורשים מדינה בגבולות "ארץ ישראל השלמה", נכתב: כי הפלסטינים הם מ"צאצאי האנשים היושבים בה משחר ההיסטוריה בתוספת האלמנטים האמורי, החתי, הפלשתי ואחרים". לדעת חוקרים רבים המסתמכים על המקרא היהודי, הרי המקרא לא מתאר את הפלשתים רק כיהירים, כאלה שניתן לשטות בהם בנקל, ואפילו "ברברים", אלא - לפחות עד ימי דוד ושלמה - כמי שהיו הגורם החזק והעדיף מבחינה צבאית ותרבותית כאחת; ועוד היא מגלה לדעתם כי בין הפלשתים לבין חלק מעם ישראל המקראי (שבטי ההר הדרומי) היו יחסי שכנות וקשרים בתחומים שונים. ומי שמכיר את הסיפור התנכ"י יודע כי דוד היה חיל שכיר של הפלשתים בזמן שנרדף על ידי שאול ובניו שהוגפו בידי הפלשתים. בחפירות ההצלה ביבנה שנערכו בסוף שנת 2002 התגלה בור גניזה, שבו נקברו תשמישי קדושה ששימשו קודם לכן במקדש פלשתי שעמד כנראה במקום, לאחר שיצאו מכלל שימוש ונשברו קודם לגניזתם. הרפאות של חלק מגניזת המקדש ביבנה - מטמון של כלי פולחן הכולל 120 כנים פולחניים, שני כנים גליליים, אלפי קערות וקוביות, מחתות ועוד - הושלמה ביוני 2006. מה תורמת הגניזה מיבנה לידע הקיים על מוצאם של הפלשתים, על תרבותם ועל האופן שבו אימצו רבים מרכיבי התרבות הכנענית, כולל לשונה? ובכן, מהממצאים עולה כי הפלשתים הביאו איתם תרבות חומרית חדשה ואמונות שמוצאן בעולם האגאי. לעומת זאת, על התהליכים הדמוגרפיים שעברו עליהם (האם היו "גלי הגירה" נוספים על גל ההגירה המייסד והאם היו "נישואי תערובת" עם האוכלוסייה המקומית?) ועל התמורות שחלו בעולמם הרוחני בדורות שלאחר ההתיישבות בחוף הדרומי - אין לדעת. . פריטים שונים בתרבות החומרית של הפלשתים השפיעה על התרבות של שבטי ישראל הקדומים. ישראל חפצי פולחן "פלשתיים" שונים, למשל "המכונות" - כנים על גלגלים - נותנים אולי מושג על "המכונות" שהחזיקו את הכיורים במקדש שלמה (מלכים א, ז: כג-מ). גם השם בית דגון מעיד על כך שהארץ הייתה בשעתו תחת כיבוש פלשתי שכן דגון היה אחד מהאלים של האליטה הפלשתית. מכל מקום דבר אחד ברור, לתושבי הארץ הפלסטינים יש קשר היסטורי ברור עם הכנענים ועם הפלשתים. חלק מהכנענים הקדומים -הישראלים בניגוד לכל הקשקושים הציונים, נאלצו תחת לחץ התרבות הפלשתית היותר מפותחת לעזוב את השפלה ולעלות לגב ההר. אותם יהודים שנותרו בארץ לאחר הכיבוש הערבי הפכו לחלק מהעם הפלסטיני, בעוד שליהודים האירופאים אין כל קשר היסטורי ממשי עם הכנענים הקדמונים והם המציאו קשר מיתי.