אחח, טרייר והנשים המעונות
ראיתי. גם את הממלכה ודוגוויל. אפשר להתחיל לדבר על pattern. קודם כל, מדובר בסרט נוצרי . הגיבורה סובלת ועל ידי הסבל שלה היא אמורה להביא מזור לעצמה ולבעלה. בדוגוויל זה שונה מפני שגרייס לא מעונה ברמות שבס מגיעה אליהן. נתמקד בלשבור את הגלים. וובכן, אני חושבת שאפשר לראות הקבלה מעניינת לספור הצליבה של ישו והתרוממות ה"דרל הנוצרית" על פני התפיסה היהודית ההגמונית (נכון לאותה תקופה) של עבודת והגדרת האל. בס ,בניגוד לזקני הכפר שרודים שולטים ומעצבים את דעות ופעולות הנפשות בסרט, היא אותנטית באהבת האל שלה ובאמונתה. הם אנכרוניסטיים ופועלים שלא בדרך מוסרית (כפי שאולי הכוהנים בתקופת צליבת ישו נהגו). לבס יש קשר ישיר ובלתי אמצעי לאל והיא חוזה ורואה דברים וחשה דברים שמרמזים על קשר זה. כמובן שזקני הכפר לא יכולים להסכים עם זה מה. כל הגברים ,ששולטים ומנתבים את חייה של בס בוגדים בה - האנשים בספינה שאונסים אותה באכזריות, זקני הכפר שדנים אותה לנידוי ובעלה. אהבתה הטוטאלית לבעלה ולאמונתה הבלתי אמצעית באלוהים היא שחושפת אותה בצורה מכמירת לב כל כך, לגורלה המר ולגלי הים חסרי המנוח של סקטולנד. המשחק של אמילי ווטסון בסרט הוא מה שנקרא, לתת את הכל . אני באמת מאמינה שהיא נתנה את כולה במשחק שלה.כמובן שקידמן לא עשתה את זה בדוגוויל וזה ניכר. לדעתי אם קידמן היתה מקריבה את עצמה כפי שווטסון, אלגורית, הקריבה את עצמה ב"לשבור את הגלים", דוגוויל היה עומד ברמה דומה יותר לזה הראשון. אבל זה לא מה שקרה. קידמן כבר נתנה את עצמה במובנים רבים ב"השעות" ונראית כמעט מדושנת ושבעה בדוגוויל, אבל זה כבר נושא אחר. זהו, מכאן תמשיכי את