פרסום כתבי טענות חסויים המכילים לשון הרע
1. סעיף 70 (א) ל
חוק בתי המשפט [נוסח משולב] קובע: "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט". העונש על הפרת הוראה זו הוא עד שישה חודשי מאסר לפי סעיף 70 (ו) לחוק. מכאן נובע, שחשיפת המסמכים החסויים בפני העיתונאי מקנה לך, קודם כל, עילה להתלונן במשטרה; ואם החשיפה גרמה לך נזק, גם לתבוע על הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 ל
פקודת הנזיקין (תביעה על הפרת חובה חקוקה, בניגוד לתביעת דיבה, מחייבת להוכיח נזק). 2. סעיף 13 (5) ל
חוק איסור לשון הרע מגן על פרסומי לשון הרע תוך כדי דיון שיפוטי. הפסיקה הרחיבה והחילה את ההגנה גם על לשון הרע בכתבי טענות. שאלה נפרדת היא, אם ההגנה חלה גם על פרסום חוזר של כתב טענות, הנגוע בלשון הרע, שלא במסגרת ההליך המשפטי. התשובה לשאלה זו מצויה בסעיף 13 (7) לחוק: אכן, גם פרסום חוזר כאמור מוגן, אם הוא דיווח נכון והוגן, אבל תנאי לכך הוא, שהפרסום המקורי היה בישיבה פומבית. תנאי זה אינו מתקיים בעניינך, שהרי דיוני בית המשפט, ומכאן גם כתבי הטענות, היו חסויים (תנאי נוסף הוא, שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21 לחוק). 3. סעיף 14 לחוק מגן על פרסום לשון הרע שהיא אמת ויש בה עניין ציבורי. לדבריך, הפרסומים בכתבי הטענות הנדונים כוזבים, ודי בכך לדחות את ההגנה. אך אפילו נניח, שהאמור באותם כתבים הוא אמת, מאחר שמדובר בדברים שבין איש לאישתו, קלושים הסיכויים שיימצא בהם עניין ציבורי כמשמעותו בפסיקה (אינטרס, משהו שזכות הציבור לדעת, ולא סתם דברי רכילות, שמסקרנים ומעניינים את הבריות). עם זאת, בלי לדעת מי אתה ומה בדיוק נאמר עליך, אי אפשר לחרוץ עמדה. 4. סעיף 15 לחוק מגן על פרסום לשון הרע בנסיבות המפורטות בסעיפי המשנה של אותו סעיף, ובין היתר (בתמצית): אם הפרסום נעשה כדי להגן על עניין אישי כשר של הפוגע (3); אם הפרסום הוא הבעת דעה על התנהגות הנפגע כבעל דין (5); אם הפרסום הוא ביקורת על פעולה שעשה הנפגע בפומבי, והבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו, במידה שנתגלו באותה פעולה (6); וכן גם אם הפרסום היה רק מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן את שאלת פרסומה (11). כפי שאתה רואה, ייתכן שהפרסום לגביך אכן נעשה באחת או יותר מאותן נסיבות, המפורטות בסעיף 15 לחוק. אבל תנאי להגנה לפי סעיף זה הוא, שהפרסום נעשה בתום לב, כאמור ברישא של הסעיף. כדי לקבוע אם אישתך פעלה בתום לב, צריך לשמוע כמובן גם את גירסתה ולדעת מה בדיוק כתבה ופרסמה. אך על פני הדברים, החובה החקוקה שהפרה שוללת את תום לבה. 5. תום הלב נבחן על-פי סבירות הפרסום בנסיבות שנעשה, כמפורט בסעיף 16 (א) לחוק, לאמור: לאישתך תעמוד חזקת תום הלב אם תשכנע את בית המשפט, שפנייתה לעיתונאי וחשיפת המסמכים בפניו היו סבירות בנסיבות המקרה. אולם אתה תוכל לסתור חזקה זו אם תוכיח אחת משלוש החלופות של סעיף 16 (ב) לחוק, ולמשל: שאישתך ידעה, שהאמור בכתבי הטענות כוזב, או שהתכוונה לפגוע בך במידה גדולה מהסביר. 6. תביעת דיבה אינה מחייבת להוכיח נזק, אלא אם כן סכום התביעה עולה על 50,000 ש"ח בהתאמה למדד ספטמבר 98, או על כפל הסכום, אם הדיבה פורסמה בכוונה לפגוע, כמפורט בסעיף 7א לחוק. 7. שים לב, שלצורך תביעה אזרחית בגין לשון הרע, די בכך שהיא פורסמה לאדם אחד זולת הנפגע (סעיף 2 ו- 7 לחוק). 8. מאחר שהצגת המסמכים בפני עיתונאי מציגה אותם למעשה בפני אנשים נוספים (עורך וחברי מערכת אחרים), ובהנחה שהפרסום נועד לפגוע בך - הרי גם זו עבירה פלילית לפי סעיף 6 לחוק, ויש בה גם עילה לקובלנה (כתב אישום מיוחד, שרשאי אזרח להגיש ישירות לבית המשפט בגין עבירות מסוימות), לפי סעיף 8 לחוק. 9. למרות כל האמור, אני מאחל לך ולאישתך, שתצליחו לפתור את הבעיות ביניכם בדרכי שלום, ובשום אופן אל תפרש את דבריי כהמלצה להגיש תביעה, קובלנה או תלונה.
