צריך לראות את המקרו ולא את המיקרו.
לפני שהייתי עונה על שאלה כזו הייתי בודק את הדברים בפרספקטיבה הרבה יותר רחבה. לצורך ההסבר אני מדגיש שאינני מדבר עלייך אישית כי אינני יודע מה נעשה בביתכם. אני משתמש בסיפור שלך כשלד להסבר. קודם כל ידוע שהרבה הורים לא מקדישים מספיק זמן לילדיהם. כל המחקרים מצביעים על כך. זמן איכות עם ההורים נמדד היום בדקות ספורות לילד ליום - אם בכלל. הורים מעדיפים לתקוע את ילדיהם מול טלויזיה או מחשב או קונסולות משחקים כאלה ואחרות כאילו היו ביביסיטר מכני, בעוד הם - ההורים - מתפנים לעיסוקיהם "החשובים": פרנסה, מטלות הבית, סידורים, מנוחה, טלויזיה או כילוי ביתי אחר. הילדים נדחקים לסוף הרשימה או אינם מופיעים בה בכלל. זה אסון לילדים. הילדים באופן טבעי מחפשים את קרבת ההורים. אם ילד מסרב להיות לבד - אחת האפשרויות היא שההורים לא מקדישים לו די זמן. אולי כדאי שתבדקי את עצמך (ואת בעלך) במישור זה. יש לזכור שאת הקשרים החברתיים הבסיסיים הילדים מפתחים עם קרובי משפחתם - הורים ואחים. רק בגילאי גן טרום חובה (3-4 לערך) הם לומדים לפתח קשרים עם מעגלים חברתיים רחבים יותר. בגני טרום-טרום חובה מי שישים לב יראה שילדים המשחקים בקבוצות - בעצם משחקים כל אחד לעצמו. אין השתלבות חברתית בדרך כלל. "לשחק במשאיות" הוא משחק לבד. מזה יש לו די והותר. הוא לא רוצה לשחק לבד. הוא רוצה לשחק עם מישהו והשעור הראשון שלומדים את זה הוא עם ההורים. אבל ההורים רוצים שהילד יסתדר לבד. אז למה הבאתם ילד לעולם - אינני מבין. כי ככה עושים כולם? כי ככה רצתה הסבתא לעתיד? כדי שתגידו שגם לכם יש ילד? למה? ילד זה לא קולב. ילד זה לא חוט מאריך. מה שצריכים הורים לעשות (ואינני מאמין בקבוצות לימוד להורים) זה להקדיש זמן לילדים גם על חשבון מטלות הבית. תוך כדי העיסוק המשותף, צריך לעודד את הילד לעשות דברים בעצמו, אך לא לנטוש אותו לעצמו. בשלב מאוחר יותר מעודדים אותו לעשות את זה לבד או עם חברים ולהראות להורים - כלומר שיתוף בדיעבר או שיתוף אגבי. כך מקנים הרגלים. כך מלמדים לעצמאות ופיתוח קשרים וכישורים חברתיים. אלה תהליכים שמצריכים זמן וסבלנות. אין אינסטנט ואין הוקוס פוקוס. ילד לא יישב לפתור תשבצים. הוא רוצה לשחק עם ההורים בגילאים הקטנים ואם הוא לא קיבל את זה הוא ידרוש זאת בגילאים מתקדמים יותר. הוא זקוק לזה. זה אינסטינקט בסיסי. רק שיש הורים שרואים בכך נטל. חבל. אולי אמא לא צריכה להיות קצינת בידור אבל היא בהחלט צריכה להיות מפעילה וגם משתתפת. פעילה. סליחה על מה שאולי יראה כהשמצה, אבל לדעתי כל התאוריות "החדשניות" זה אולי טוב כדי למכור ספרים. אבל לא כדי לטפח נפשות של ילדים. לזה צריך נשמה יתרה, הרבה סבלנות ואורך רוח. מי שרואה בכך טירחה - אולי יאפסן את הילדים באיזה שהוא מקום. עדיף.
