לשחרר את עצמי מעצמי
"כל גבול מתייחס לעולם סופי. אבל מקור נביעתו שייך למעגל-חיים, שאין בו לא גבולות, לא מידה ולא דרגן; גבולות נגזרים מאין-סוף, מידה נגזרת מדברים שאין להם קצה, ודרגן נגזר מהבלתי-נתפס לחלוטין."
מהו הדבר הזמין ביותר ושבעזרתו אני יכול גם להשתנות וגם להבין את השינוי? התשובה היא לימוד. ללמוד מה? ללמוד את עצמי! אני לומד את עצמי כדי להשתחרר מעצמי! פרדוקס? אולי. אבל, להבנתי לפחות, זו הדרך היחידה להרפות, לאפשר, לצאת לחופשי.
להשתחרר? מדוע? הסיבה פשוטה ביותר. להשתחרר על מנת לאפשר לעצמי תודעה מרחבית מקסימאלית, המוזנת מתודעה שמעבר לגבול תודעת העצמי, תודעה אין-סופית. כאדם, רוחי כתוצר של אין-סוף, שואפת לחופש אין-סופי. אין זה חופש שמטרתו "לשבור את הכלים", את מוסכמות החברה שאני חי בה, זהו חופש המאפשר לי לחיות בתוך מוסכמות אלה בלי להשתעבד להם, בלי להשתעבד לפחד מהמציאות שכלים אלה יוצרים. זהו חופש לראות את תמונת המציאות בצורה הרחבה ביותר האפשרית, ובו בזמן, כחופשי מהשפעת התכנים המאומצים שלי, לראות הכול כפי-שהוא-בדיוק. רוחי שואפת לשחרר עצמה מכל סוג של כבילה, כי רק כך אוכל לראות את החיים כחיים, ובתוך מגבלות המוסכמות החברתיות והמציאות, משוחרר מחומרים מאומצים, לאפשר לעצמי לחיות את החיים במובן רחב-חובק-כל.
ללמוד להשתחרר מהפחד שהחברה, ההורים, החינוך וכו' הטיבו כל כך להטביע בתוכי. פחד שהסכמתי לאמץ אותו ולמדתי לחיות איתו, פחד שהפך לטבע ראשון של עצמי. אני לומד את עצמי על מנת להשתחרר מעצמי, מפני שרק על ידי שחרור עצמי מעצמי, אני לומד כיצד להרפות, ומאפשר לחיים להיפתח בפני ולחשוף את מהותם כשלם.
נראה לי שמיותר לשאול מדוע רבים כל כך אינם מאושרים. הסיבה גלויה לעין. הם אסירים של עצמם בתוך עצמם. אחרי הכול, מה הטעם לדבר על להיות חופשי ולהשאיר זאת במסגרת "הכול דיבורים?" ואני מכיר רבים כאלה. בעצם כל אחד מכיר רבים החולמים על שחרור - "אני חייב לגרום למשהו להחליף משהו" הם אומרים! - אבל פוחדים לעשות את הצעד הראשון למסע אל תוך העצמי. הצעד שיוביל אותם לחיות את החיים ולא לחיות לצד החיים.
כן, אני יודע! זהו תהליך הדורש אומץ והתמדה. זהו תהליך המוביל להבנה שאני חלק מהחיים אך לא החיים עצמם. זהו תהליך המחבר אותי למרחב האין-סופי של החיים, בהבנה שאני חלק ממנו אך לא מרכזו.
זהו תהליך המאפשר לי להביט בדממה. ללא השקעת אנרגיה יקרה שארגיש בחסרונה כאשר אני בא "לחיות את החיים". זהו תהליך המאפשר לי להביט בראיה רחבה אל מעבר לעצמי, על כל המתרחש בחיים כשלמות, על כל המשתמע מכך, בלי להתמקד יתרה בפרטים הקטנים. אין זה אומר אי-אכפתיות מהפרטים הקטנים, זה אומר שכל דבר מקבל את הפרופורציה הנכונה בלי לגלוש לדרמטיזציה מוגברת.
"כל גבול מתייחס לעולם סופי. אבל מקור נביעתו שייך למעגל-חיים, שאין בו לא גבולות, לא מידה ולא דרגן; גבולות נגזרים מאין-סוף, מידה נגזרת מדברים שאין להם קצה, ודרגן נגזר מהבלתי-נתפס לחלוטין."
מהו הדבר הזמין ביותר ושבעזרתו אני יכול גם להשתנות וגם להבין את השינוי? התשובה היא לימוד. ללמוד מה? ללמוד את עצמי! אני לומד את עצמי כדי להשתחרר מעצמי! פרדוקס? אולי. אבל, להבנתי לפחות, זו הדרך היחידה להרפות, לאפשר, לצאת לחופשי.
להשתחרר? מדוע? הסיבה פשוטה ביותר. להשתחרר על מנת לאפשר לעצמי תודעה מרחבית מקסימאלית, המוזנת מתודעה שמעבר לגבול תודעת העצמי, תודעה אין-סופית. כאדם, רוחי כתוצר של אין-סוף, שואפת לחופש אין-סופי. אין זה חופש שמטרתו "לשבור את הכלים", את מוסכמות החברה שאני חי בה, זהו חופש המאפשר לי לחיות בתוך מוסכמות אלה בלי להשתעבד להם, בלי להשתעבד לפחד מהמציאות שכלים אלה יוצרים. זהו חופש לראות את תמונת המציאות בצורה הרחבה ביותר האפשרית, ובו בזמן, כחופשי מהשפעת התכנים המאומצים שלי, לראות הכול כפי-שהוא-בדיוק. רוחי שואפת לשחרר עצמה מכל סוג של כבילה, כי רק כך אוכל לראות את החיים כחיים, ובתוך מגבלות המוסכמות החברתיות והמציאות, משוחרר מחומרים מאומצים, לאפשר לעצמי לחיות את החיים במובן רחב-חובק-כל.
ללמוד להשתחרר מהפחד שהחברה, ההורים, החינוך וכו' הטיבו כל כך להטביע בתוכי. פחד שהסכמתי לאמץ אותו ולמדתי לחיות איתו, פחד שהפך לטבע ראשון של עצמי. אני לומד את עצמי על מנת להשתחרר מעצמי, מפני שרק על ידי שחרור עצמי מעצמי, אני לומד כיצד להרפות, ומאפשר לחיים להיפתח בפני ולחשוף את מהותם כשלם.
נראה לי שמיותר לשאול מדוע רבים כל כך אינם מאושרים. הסיבה גלויה לעין. הם אסירים של עצמם בתוך עצמם. אחרי הכול, מה הטעם לדבר על להיות חופשי ולהשאיר זאת במסגרת "הכול דיבורים?" ואני מכיר רבים כאלה. בעצם כל אחד מכיר רבים החולמים על שחרור - "אני חייב לגרום למשהו להחליף משהו" הם אומרים! - אבל פוחדים לעשות את הצעד הראשון למסע אל תוך העצמי. הצעד שיוביל אותם לחיות את החיים ולא לחיות לצד החיים.
כן, אני יודע! זהו תהליך הדורש אומץ והתמדה. זהו תהליך המוביל להבנה שאני חלק מהחיים אך לא החיים עצמם. זהו תהליך המחבר אותי למרחב האין-סופי של החיים, בהבנה שאני חלק ממנו אך לא מרכזו.
זהו תהליך המאפשר לי להביט בדממה. ללא השקעת אנרגיה יקרה שארגיש בחסרונה כאשר אני בא "לחיות את החיים". זהו תהליך המאפשר לי להביט בראיה רחבה אל מעבר לעצמי, על כל המתרחש בחיים כשלמות, על כל המשתמע מכך, בלי להתמקד יתרה בפרטים הקטנים. אין זה אומר אי-אכפתיות מהפרטים הקטנים, זה אומר שכל דבר מקבל את הפרופורציה הנכונה בלי לגלוש לדרמטיזציה מוגברת.