אהבה אסורה123
New member
לשלוח או לא לשלוח?
לך..האדם שאוהב תמיד.. אני לא יודעת,אם להיפרד ממך או לא,בעצם כבר נפרדנו, זאת רק שאלה של להגיד את זה או לא,להפוך את זה לרישמי,או לא. ואלי רק אנימרגישה ככה? אולי אתה לא רק יותר מדי עסוקבשביל לאהוב, אולי אתה לא רק יותר מדי עסוק בשביל להיות שם בשבילי. אולי אתה גם יותר מדי עסוק בשביל לראות שלא נשאר בינינו כלום. שהכל נגמר כבר מזמן ואנחנו רק גוררים את זה יותר ויותר בכל אופן אני רואה את זה. ולמה אני עדיין איתך? לא יודעת...אולי בגלל שעדיין נשארה בי אהבה..אולי בגלל שאני מפחדת לאבד אותך,או להיות לבד.. אתה יודע..אם לא נהיה ביחד יותר..לא יכאב לי , כבר עברתי את התקופה של השברון לב.. עברתי אותה כשעדיין הייתי איתך. אפילו שלא נפרדת ממני , ועדיין היינו ביחד..לא היינו באמת ביחד..זה לא היה אמיתי..זאת כבר לא הייתה אהבה..זה היה משהו שנגמר ואנחנו ניסינו להיאחז בזה כמה שאפשר. אני לפחות ניסיתי. אני לא יודעת מה איתך. אני כבר לא מכירה אותך. אני לא יודעת מה אתה עושה כל היום, אני לא יודעת מה אתה מרגיש,איך אתה מרגיש,. אתה זוכר איך היינו פעם? כמה שהיית רחוק תמיד הרגשתי אותך קרוב, תמיד היינו ביחד גם כשהיינו לחוד, היה לנו בשביל מה להילחם, היתה לנו סיבה לחלום. אני זוכרת את ההתחלה, את כל הרגש הקסום שבה, את כל האהבה הזאתי שנעלמה לאט לאט והפכה לאכזבה ולכאב, הפכה לכעס ועצב.. לא נשאר לנו כלום. ואולי באמת, זה היה רק חלום מלכתחילה.. אולי זה אף פעם לא היה אמיתי ושנינו חיינו בתוך האשליה הזאתי שמצאנו אהבה אמיתית. אולי היא אף פעם לא הייתה. אולי שנינו חיפשנו ומצאנו משהו שלא קיים, ואף פעם לא היה. אולי אני טועה, ופשוט תחושת האכזבה הזאת השתלטה עליי ואני לא יכולה לראות דברים אחרת. אולי באמת הייתה אהבה. אולי היא פשוט נגמרה והתנפצה כמו הלב שלי לאלפי רסיסים שאף פעם לא יחזרו להיות כפעם אולי באמת אהבנו,אולי היה שם משהו אמיתי.. זה מצחיק אתה יודע,אני זוכרת שאחרי הפעם הראשונה שדיברנו כבר הרגשתי שיש משהו מיוחד "בנו"..תיארתי לעצמי איך זה יהיה לספר את סיפור ההכרות המוזר שלנו. זה גורל ,אתה יודע, הדרך שהכרנו, אם זה לא גורל זה צירוף המקרים הכי נהדר שהיה ויהיה לי בחיים. אני אף פעם לא אשכח עד כמה טוף היה לי איתך פעם, אני אף פעם לא אשכח כמה טוב גרמת לי להרגיש. בפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי נאהבת באמת. הרגשתי שאני אוהבת באמת. היום ימים שפשוט הייתי יושבת ובוכה.למה? כי לא האמנתי שאני אי פעם אוכל להיות כל כך מאושרת,לא האמנתי שמישהו יוכל לאהוב אותי כל כך,כמו שגרמת לי להאמין שאתה אוהב אותי. הייתי חייה לנצח בתחושה הזאתי, באושר הזה. לא הייתי מחליפה אותו בעד שום הון . לא הייתי מוותרת על התקופה הטובה שלנו בעד שום דבר בעולם. זה היה כמו אגדה, אך לאגדה הזאת אין סוף טוב. האגדה הזאת נגמרת בשברון לב וכאב עצום, מהצד שלי לפחות. חשבתי שבאמת מצאתי את הדבר האמיתי, חשבתי שמצאתי אהבה שלעולם לא תיגמר, את הדבר שיגרום לי להיות מאושרת לנצח. אז אולי זה היה רק חלום,שהייתי נותנת הכל בשביל לא להתעורר ממנו. ואולי זה היה אמיתי. משהו אמיתי שפשוט נעלם כלא היה. אהבה אמיתית שכמו רוב האהבות נגמרה. אך דבר אחד אני יודעת, את האהבה הזאת,את החלום הזה, אפילו את האכזבה הזאת, אני אף פעם לא אשכח,ואני לא מתחרטת על כלום. למרות שבחיי לא הרגשתי כאב יותר עמוק מזה.אף פעם לא הרגשתי עצב יותר נוראי מזה. גם אף פעם לא הרגשתי שמחה יותר גדולה, רק ממילה שלך, רק ממבט, הדברים האלה יכלו לגרום לי להיות הכי מאושרת בעולם. ואת המבטים האלה, את המילים האלה, את הרגעים הקסומים הפרטיים שלנו, אני אף פעם לא אשכח. נתת לי משהו שאף אחד אחר לא יוכל לתת לי.נתת לי להרגיש בפעם הראשונה בחיי אהבה. נתת לי את האושר הכי גדול והכאב הכי עצום.אך כמו שאמרתי ,אני לא מתחרטת על כלום. ובליבי תמיד יהיה מקום ששמור לך,ואני אוהב אותך תמיד. אך לא אוכל להיות איתך, כי גודל האכזבה והכאב שגרמת לי לא ישכח לעולם, ואני לא כועסת יותר, רק עצוב לי שלא קיימת את ההבטחה שלך. הבטחת שתמיד תאהב אותי, שתמיד תהיה לצידי, שאף פעם לא תגרום לי לכאב, שתגרום לי רק לאושר.הבטחת.האמנתי. וכנראה שבגלל שהבטחת גודל האכזבה רק גדול יותר. אם לא היית מבטיח את כל הדברים האלו, אולי היה לי כואב פחות, אולי הייתי מרגישה פחות מרומה. נתת לי להתרגל שיש מישהו לצידי. נתת לי להאמין שאני לא אהיה יותר לבד . נתת לי להאמין שמה שלא יקרה, אתה תמיד שם בשבילי... ולא כך היה. ומה שלא תגיד, כמה שלא תגיד שאתה כן שם בשבילי, המילים כבר לא שוות כלום ממך, ולהבטחות אני לא מאמינה. כי זה תלוי באיך שאתה גורם לי להרגיש, ולא במה שאתה אומר. ולמילים אני כבר לא מאמינה, ומילים כבר לא גורמות לי לאושר אלא רק לכאב. והמבטים? רק מזכירים את האכזבה . אני לא מאושרת יותר, ואני לא בוכה מאושר כבר המון זמן,איבדתי אותו כשאיבדתי אותך. ואל תגיד שלא איבדתי אותך כי איבדתי מזמן,אתה מזמן כבר לא שלי. וזה כבר לא "אנחנו אוהבים "...זה אני אוהבת אותך ואתה אוהב אותי..אבל בינינו אין אהבה.כאילו אלו שני דברים נפרדים,אני ואתה,זה כבר לא "אנחנו"..כבר אין את ה"ביחד" הקסום הזה. וכנראה זה מה שאיבדנו. כי האהבה עדיין קיימת, אני מקווה. אתה אומר שאתה אוהב אך איני מרגישה את זה יותר.ואני אוהבת אותך. אם לא הייתי אוהבת אותך גודל הכאב לא היה גדול כל כך..ושוב, האכזבה לא היתה כל כך גדולה. אז כנראה שהגיע הזמן לנתק קשר כי זה רק מכאיב לי יותר,אני מצטערת, אבל אתה, אתה רק מכאיב לי יותר מיום ליום. אנימצטערת, אבל הגיע הזמן להתעורר מהחלום , זה לא יעבוד,למרות כל המלחמות שלנו על הקשר הזה.למרות כל המאמצים שלנו,שנינו רואים שזה כבר לא הולך. אנימצטערת, הייתי רוצה להאמין שאני לא מכאיבה במעשה שלי.אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת שאהיה חסרה לך..הייתיר וצה שתזכור אותי כדבר הכי טוב שקרה לך בחיים, בדיוק כמו שאני אזכור ואתך. אני מצטערת, הייתי רוצה להמשיך לחלום, הייתי רוצה להמשיך להיות שלך, אך שנינו יודעים שאני מזמן כבר לא שלך אני מצטערת,הייתי רוצה להעלים את כל רגשות הכאב אך איני יכולה, וניסיתי לשכוח אותם אך כל דבר קטן שאתה עושה או אומר לא במקום מחזיר את הכל בבת אחת..הייתי רוצה לסלוח ולשכוח. אך איני יכולה לשכוח.הלב שלי לא יכול לשכוח. אני מצטערת יותר מכל, שדברים היו צריכים להסתיים ככה. הייתי נותנת הכל בשביל עוד רגע של אושר איתך, בשביל עוד דמעה אחת שבאה מאושר . בשביל עוד יום אחד שבו אני ארגיש שאני שלך,שאתה אוהב אותי,בשביל עוד פעם אחת להרגיש ולדעת שאתה שם, לא משנה איפה אתה, אתה שם בשבילי. אני מצטערת שאני לא מרגישה ככה יותר. אז זה נגמר. אני לבד.ואתה לבד.אני חושבת, איני יודעת אם אתה לבד כמו שאיני יודעת איך אתה מרגיש ,איפה אתה, ומה אתה עושה. איני יודעת. בכל אופן אני מאחלת לך שתמצא אושר אמיתי. ואהבה אמיתית. מקווה שתצליח בכל אשר תעשה. ושכל חלומותיך,יתגשמו. מגיע לך להיות מאושר. תחשוב עליי לפעמים?..בבקשה?..וכשתיזכר בי,תיזכר בי עם חיוך,בבקשה?..
לך..האדם שאוהב תמיד.. אני לא יודעת,אם להיפרד ממך או לא,בעצם כבר נפרדנו, זאת רק שאלה של להגיד את זה או לא,להפוך את זה לרישמי,או לא. ואלי רק אנימרגישה ככה? אולי אתה לא רק יותר מדי עסוקבשביל לאהוב, אולי אתה לא רק יותר מדי עסוק בשביל להיות שם בשבילי. אולי אתה גם יותר מדי עסוק בשביל לראות שלא נשאר בינינו כלום. שהכל נגמר כבר מזמן ואנחנו רק גוררים את זה יותר ויותר בכל אופן אני רואה את זה. ולמה אני עדיין איתך? לא יודעת...אולי בגלל שעדיין נשארה בי אהבה..אולי בגלל שאני מפחדת לאבד אותך,או להיות לבד.. אתה יודע..אם לא נהיה ביחד יותר..לא יכאב לי , כבר עברתי את התקופה של השברון לב.. עברתי אותה כשעדיין הייתי איתך. אפילו שלא נפרדת ממני , ועדיין היינו ביחד..לא היינו באמת ביחד..זה לא היה אמיתי..זאת כבר לא הייתה אהבה..זה היה משהו שנגמר ואנחנו ניסינו להיאחז בזה כמה שאפשר. אני לפחות ניסיתי. אני לא יודעת מה איתך. אני כבר לא מכירה אותך. אני לא יודעת מה אתה עושה כל היום, אני לא יודעת מה אתה מרגיש,איך אתה מרגיש,. אתה זוכר איך היינו פעם? כמה שהיית רחוק תמיד הרגשתי אותך קרוב, תמיד היינו ביחד גם כשהיינו לחוד, היה לנו בשביל מה להילחם, היתה לנו סיבה לחלום. אני זוכרת את ההתחלה, את כל הרגש הקסום שבה, את כל האהבה הזאתי שנעלמה לאט לאט והפכה לאכזבה ולכאב, הפכה לכעס ועצב.. לא נשאר לנו כלום. ואולי באמת, זה היה רק חלום מלכתחילה.. אולי זה אף פעם לא היה אמיתי ושנינו חיינו בתוך האשליה הזאתי שמצאנו אהבה אמיתית. אולי היא אף פעם לא הייתה. אולי שנינו חיפשנו ומצאנו משהו שלא קיים, ואף פעם לא היה. אולי אני טועה, ופשוט תחושת האכזבה הזאת השתלטה עליי ואני לא יכולה לראות דברים אחרת. אולי באמת הייתה אהבה. אולי היא פשוט נגמרה והתנפצה כמו הלב שלי לאלפי רסיסים שאף פעם לא יחזרו להיות כפעם אולי באמת אהבנו,אולי היה שם משהו אמיתי.. זה מצחיק אתה יודע,אני זוכרת שאחרי הפעם הראשונה שדיברנו כבר הרגשתי שיש משהו מיוחד "בנו"..תיארתי לעצמי איך זה יהיה לספר את סיפור ההכרות המוזר שלנו. זה גורל ,אתה יודע, הדרך שהכרנו, אם זה לא גורל זה צירוף המקרים הכי נהדר שהיה ויהיה לי בחיים. אני אף פעם לא אשכח עד כמה טוף היה לי איתך פעם, אני אף פעם לא אשכח כמה טוב גרמת לי להרגיש. בפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי נאהבת באמת. הרגשתי שאני אוהבת באמת. היום ימים שפשוט הייתי יושבת ובוכה.למה? כי לא האמנתי שאני אי פעם אוכל להיות כל כך מאושרת,לא האמנתי שמישהו יוכל לאהוב אותי כל כך,כמו שגרמת לי להאמין שאתה אוהב אותי. הייתי חייה לנצח בתחושה הזאתי, באושר הזה. לא הייתי מחליפה אותו בעד שום הון . לא הייתי מוותרת על התקופה הטובה שלנו בעד שום דבר בעולם. זה היה כמו אגדה, אך לאגדה הזאת אין סוף טוב. האגדה הזאת נגמרת בשברון לב וכאב עצום, מהצד שלי לפחות. חשבתי שבאמת מצאתי את הדבר האמיתי, חשבתי שמצאתי אהבה שלעולם לא תיגמר, את הדבר שיגרום לי להיות מאושרת לנצח. אז אולי זה היה רק חלום,שהייתי נותנת הכל בשביל לא להתעורר ממנו. ואולי זה היה אמיתי. משהו אמיתי שפשוט נעלם כלא היה. אהבה אמיתית שכמו רוב האהבות נגמרה. אך דבר אחד אני יודעת, את האהבה הזאת,את החלום הזה, אפילו את האכזבה הזאת, אני אף פעם לא אשכח,ואני לא מתחרטת על כלום. למרות שבחיי לא הרגשתי כאב יותר עמוק מזה.אף פעם לא הרגשתי עצב יותר נוראי מזה. גם אף פעם לא הרגשתי שמחה יותר גדולה, רק ממילה שלך, רק ממבט, הדברים האלה יכלו לגרום לי להיות הכי מאושרת בעולם. ואת המבטים האלה, את המילים האלה, את הרגעים הקסומים הפרטיים שלנו, אני אף פעם לא אשכח. נתת לי משהו שאף אחד אחר לא יוכל לתת לי.נתת לי להרגיש בפעם הראשונה בחיי אהבה. נתת לי את האושר הכי גדול והכאב הכי עצום.אך כמו שאמרתי ,אני לא מתחרטת על כלום. ובליבי תמיד יהיה מקום ששמור לך,ואני אוהב אותך תמיד. אך לא אוכל להיות איתך, כי גודל האכזבה והכאב שגרמת לי לא ישכח לעולם, ואני לא כועסת יותר, רק עצוב לי שלא קיימת את ההבטחה שלך. הבטחת שתמיד תאהב אותי, שתמיד תהיה לצידי, שאף פעם לא תגרום לי לכאב, שתגרום לי רק לאושר.הבטחת.האמנתי. וכנראה שבגלל שהבטחת גודל האכזבה רק גדול יותר. אם לא היית מבטיח את כל הדברים האלו, אולי היה לי כואב פחות, אולי הייתי מרגישה פחות מרומה. נתת לי להתרגל שיש מישהו לצידי. נתת לי להאמין שאני לא אהיה יותר לבד . נתת לי להאמין שמה שלא יקרה, אתה תמיד שם בשבילי... ולא כך היה. ומה שלא תגיד, כמה שלא תגיד שאתה כן שם בשבילי, המילים כבר לא שוות כלום ממך, ולהבטחות אני לא מאמינה. כי זה תלוי באיך שאתה גורם לי להרגיש, ולא במה שאתה אומר. ולמילים אני כבר לא מאמינה, ומילים כבר לא גורמות לי לאושר אלא רק לכאב. והמבטים? רק מזכירים את האכזבה . אני לא מאושרת יותר, ואני לא בוכה מאושר כבר המון זמן,איבדתי אותו כשאיבדתי אותך. ואל תגיד שלא איבדתי אותך כי איבדתי מזמן,אתה מזמן כבר לא שלי. וזה כבר לא "אנחנו אוהבים "...זה אני אוהבת אותך ואתה אוהב אותי..אבל בינינו אין אהבה.כאילו אלו שני דברים נפרדים,אני ואתה,זה כבר לא "אנחנו"..כבר אין את ה"ביחד" הקסום הזה. וכנראה זה מה שאיבדנו. כי האהבה עדיין קיימת, אני מקווה. אתה אומר שאתה אוהב אך איני מרגישה את זה יותר.ואני אוהבת אותך. אם לא הייתי אוהבת אותך גודל הכאב לא היה גדול כל כך..ושוב, האכזבה לא היתה כל כך גדולה. אז כנראה שהגיע הזמן לנתק קשר כי זה רק מכאיב לי יותר,אני מצטערת, אבל אתה, אתה רק מכאיב לי יותר מיום ליום. אנימצטערת, אבל הגיע הזמן להתעורר מהחלום , זה לא יעבוד,למרות כל המלחמות שלנו על הקשר הזה.למרות כל המאמצים שלנו,שנינו רואים שזה כבר לא הולך. אנימצטערת, הייתי רוצה להאמין שאני לא מכאיבה במעשה שלי.אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת שאהיה חסרה לך..הייתיר וצה שתזכור אותי כדבר הכי טוב שקרה לך בחיים, בדיוק כמו שאני אזכור ואתך. אני מצטערת, הייתי רוצה להמשיך לחלום, הייתי רוצה להמשיך להיות שלך, אך שנינו יודעים שאני מזמן כבר לא שלך אני מצטערת,הייתי רוצה להעלים את כל רגשות הכאב אך איני יכולה, וניסיתי לשכוח אותם אך כל דבר קטן שאתה עושה או אומר לא במקום מחזיר את הכל בבת אחת..הייתי רוצה לסלוח ולשכוח. אך איני יכולה לשכוח.הלב שלי לא יכול לשכוח. אני מצטערת יותר מכל, שדברים היו צריכים להסתיים ככה. הייתי נותנת הכל בשביל עוד רגע של אושר איתך, בשביל עוד דמעה אחת שבאה מאושר . בשביל עוד יום אחד שבו אני ארגיש שאני שלך,שאתה אוהב אותי,בשביל עוד פעם אחת להרגיש ולדעת שאתה שם, לא משנה איפה אתה, אתה שם בשבילי. אני מצטערת שאני לא מרגישה ככה יותר. אז זה נגמר. אני לבד.ואתה לבד.אני חושבת, איני יודעת אם אתה לבד כמו שאיני יודעת איך אתה מרגיש ,איפה אתה, ומה אתה עושה. איני יודעת. בכל אופן אני מאחלת לך שתמצא אושר אמיתי. ואהבה אמיתית. מקווה שתצליח בכל אשר תעשה. ושכל חלומותיך,יתגשמו. מגיע לך להיות מאושר. תחשוב עליי לפעמים?..בבקשה?..וכשתיזכר בי,תיזכר בי עם חיוך,בבקשה?..
