ג'ני נגעת בנקודה מעניינת האוכל../images/Emo21.gif
אנחנו כאן במזרח התיכון, מושפעים מאד מההמאכלים הערביים, במיוחד מהארצות השכנות, וגם מהארצות הרחוקות, וזאת ההשפעה של יהודים עולי ארצות האיסלם השונות (לוב, מרוקום, מצרים, עירק, תימן ועוד). וכמו שטענת בצדק, האפיון של העדות ע"י סוגי מאכלים, זו גם דרך להדגיש מוצא ועדה, וגם אני לא מוצאת את הערך המוסף בזה. אבל מה שמעניין הוא, הטענה היא שקיום פסטיבלי מאכלי עדות בבתי הספר (בד"כ בחטיבת הביניים) בא לגשר, לגרום להתקרבות, הם קושרים זאת לעבודה/למטלה הנקראת "שורשים" (כאשר על הנער/ה מוטל להכין עבודת שורשים על משפחתו) - האמנם זה מקרב, האמנם למדים מכך משהו ? עד היום אני שומעת שאף אחד לא מוכן לטעם ממאכלי האתיופים (כמה מעליב). גם בתחום הזוגיות ולא רק, גם בתחום החברתי בכלל, תמיד עולה השאלה מאיזה מוצא את ? השבוע שאלה אותי סטודנטית שלומדת איתי למוצאי, השבתי לה, אבל שאלתי לשם מה זה היה חשוב לה לדעת. היא השיבה כך: "יש לך טמפרמנט סוער כזה שמזכיר לי את המרוקאיות, אבל את לא נראית בכלל ספרדייה, אז זה סיקרן אותי" והנה לך סטיגמה !! עד היום אנחנו מצביעים על אנשים כ"רוסים" או כמרוקאים" במקום לציין אותם בשמם, כלומר עדיין יש משמקל להשתייכות האתנית, וזו תת חלוקה, קודמת לה החלוקה לספרדים ואשכנזים. אבל על מה נלין אנו, כאשר קיים רב ספרדי ראשי ורב אשכנזי ראשי. יש בית כנסת לספרדים ובית כנסת לאשכנזים. אבל עניין הדת והסגרגציה, היא נושא נפרד לדיון, ודי טעון. שבת שלום קסנדרה