לשנוא אותה
והיא כל כך רוצה שהוא ישנא אותה, לא הרבה, רק מעט... כל כך רוצה שהוא יתפרץ עליה, ואולי, חלילה, יוריד לה סטירה... והוא לא מבין, לא קולט רמזים, לכל הטענות שלה הוא מקשיב, מבטיח לתקן את כל מה ששבור, לתת את כל הלב וגם את הוורידים. אך לה, זה לא אומר כלום, היחסים רגועים מידיי כדי להיות מעניינים, הוא רק מרצה אותה, בכל בתחומים. אז היא החליטה לקחת צעד נוסף, ביום חמישי הלכה עם גבר נוסף, חזרה בלילה מריחה כולה, עשתה המון רעש, לעורר אותו משינה. אך הוא... עדין בשלו, הרוג מעייפות מתנשם בכבדות. ורק כדי להכעיס היא נכנסת למיטה, בלי מקלחת, רוצה לטנף. ורק כדי להכעיס הוא מתהפך כאוטומט, מניח ידו עליה, באזור החזה. היא לא נרדמת כל הלילה, מביטה על התיקרה, מרגישה כלואה בצמר גפן ואהבה. היא בוכה באותו הלילה. בבוקר היא קמה מעט מאוחר, שומעת אותו שורק בעליצות במטבח. הוא מביא לה קפה למיטה ומניח נשיקה על המצח שלה, השיער מדיך ריח סיגריות, והוא לא אומר כלום. זה מרגיז אותה עד להשחית, איך הוא יכול להמשיך כך, מבלי לשאול...? כך עוברים הימים והלילות, היא יוצאת עד מאוחר והוא נרדם, בהתחלה מסתירה, אחר כך כבר לא כל כך, אין למה, גם כך הוא לא שם לב. בעבודה יש לה סיפורים חדשים, מסביב הלול הומה ו-מאזין, בין נועזת למופרקת כבודה מונח, כשרואים אותו בערבי צוות, לא מוציאים אף מילה. והוא מחייך לכולם, בחור חביב, 'היכן היא מצאה אותו' הן מלחששות, והוא אחריה מביא משקאות. ודואג לה, שלא תשתעמם. הוא מכיר אותה טוב, הוא יודע כי אינה מסופקת. עולה בלילות אל משכנה בשקט בשקט. והיא מתאפרת בחדר הסמוך, מכינה עצמה ל-לילה של טירוף. עושה עצמו נרדם כשהיא סוגרת את הדלת, צועד ללא מנוח בין כותלי החדר. רעש מכונית במעלה הרחוב, מזנק למיטה, חוזר לישון. והיא חוזרת, בכר לא בוכה בלילות, רק ריח סיגריות ואלכוהול. בבאר היא יושבת לאחר שעשוע בשירותים, מסיימת סיגריה ומשקה, מותחת רגליים, בצד יושבים זוג מתגופפים, הבחור נורא אדיב, שופע חיבוקים. לפתע כאב לחץ בחזה, היא נזכרת היכן ראתה את זה... המכונית לא מתניעה, והרמזורים לא מתחלפים, הזמן לא זז, והעצבים קצרים. בחלון יש אור ויש פתק על הדלת: "לא יכולתי יותר, להמתין מהצד, כואב לראות איך עולמינו נעלם, השארתי לך אוכל בסירים, אוהב אותך, שלך לתמיד" רגליה כושלות, הברכיים רועדות, משאלת ליבה התגשמה, אך לא ציפתה לצורה שכזאת. הלילות ארוכים והסדינים קרים, מי יודע היכן הם? בזרועות מי ישנים?
והיא כל כך רוצה שהוא ישנא אותה, לא הרבה, רק מעט... כל כך רוצה שהוא יתפרץ עליה, ואולי, חלילה, יוריד לה סטירה... והוא לא מבין, לא קולט רמזים, לכל הטענות שלה הוא מקשיב, מבטיח לתקן את כל מה ששבור, לתת את כל הלב וגם את הוורידים. אך לה, זה לא אומר כלום, היחסים רגועים מידיי כדי להיות מעניינים, הוא רק מרצה אותה, בכל בתחומים. אז היא החליטה לקחת צעד נוסף, ביום חמישי הלכה עם גבר נוסף, חזרה בלילה מריחה כולה, עשתה המון רעש, לעורר אותו משינה. אך הוא... עדין בשלו, הרוג מעייפות מתנשם בכבדות. ורק כדי להכעיס היא נכנסת למיטה, בלי מקלחת, רוצה לטנף. ורק כדי להכעיס הוא מתהפך כאוטומט, מניח ידו עליה, באזור החזה. היא לא נרדמת כל הלילה, מביטה על התיקרה, מרגישה כלואה בצמר גפן ואהבה. היא בוכה באותו הלילה. בבוקר היא קמה מעט מאוחר, שומעת אותו שורק בעליצות במטבח. הוא מביא לה קפה למיטה ומניח נשיקה על המצח שלה, השיער מדיך ריח סיגריות, והוא לא אומר כלום. זה מרגיז אותה עד להשחית, איך הוא יכול להמשיך כך, מבלי לשאול...? כך עוברים הימים והלילות, היא יוצאת עד מאוחר והוא נרדם, בהתחלה מסתירה, אחר כך כבר לא כל כך, אין למה, גם כך הוא לא שם לב. בעבודה יש לה סיפורים חדשים, מסביב הלול הומה ו-מאזין, בין נועזת למופרקת כבודה מונח, כשרואים אותו בערבי צוות, לא מוציאים אף מילה. והוא מחייך לכולם, בחור חביב, 'היכן היא מצאה אותו' הן מלחששות, והוא אחריה מביא משקאות. ודואג לה, שלא תשתעמם. הוא מכיר אותה טוב, הוא יודע כי אינה מסופקת. עולה בלילות אל משכנה בשקט בשקט. והיא מתאפרת בחדר הסמוך, מכינה עצמה ל-לילה של טירוף. עושה עצמו נרדם כשהיא סוגרת את הדלת, צועד ללא מנוח בין כותלי החדר. רעש מכונית במעלה הרחוב, מזנק למיטה, חוזר לישון. והיא חוזרת, בכר לא בוכה בלילות, רק ריח סיגריות ואלכוהול. בבאר היא יושבת לאחר שעשוע בשירותים, מסיימת סיגריה ומשקה, מותחת רגליים, בצד יושבים זוג מתגופפים, הבחור נורא אדיב, שופע חיבוקים. לפתע כאב לחץ בחזה, היא נזכרת היכן ראתה את זה... המכונית לא מתניעה, והרמזורים לא מתחלפים, הזמן לא זז, והעצבים קצרים. בחלון יש אור ויש פתק על הדלת: "לא יכולתי יותר, להמתין מהצד, כואב לראות איך עולמינו נעלם, השארתי לך אוכל בסירים, אוהב אותך, שלך לתמיד" רגליה כושלות, הברכיים רועדות, משאלת ליבה התגשמה, אך לא ציפתה לצורה שכזאת. הלילות ארוכים והסדינים קרים, מי יודע היכן הם? בזרועות מי ישנים?