אני מאוד אוהב את כל הנושא של בניית
וחקירת ממשקים. ואני חושב שבמקרה הזה לחשוב תלת מימד בסגנון של לדמות בדיוק חנות כמו שהיא במציאות לא ממש יעזור, מפני שבמקום להוסיף התמצאות, זה מוריד את יכולת ההתמצאות. זאת מכיוון שכשמסתכלים לכיוון אחד לא רואים את השאר. לעומת זאת בואו נחשוב אייך אפשר להשתמש במימד העמוק כדי להציג יותר דברים מולנו. בזמנו כשעשיתי פרויקט סיום בתכנות עשיתי ממשק שמציג קבצים בגליל כשהם פונים כלפי המשתמש, וכשהוא מתקרב לקצה (ימין או שמאל) הקבצים מתגלגלים לכיוונו כשהמהירות גלילה משתנה בהתאם למרחק. כמו כן אפשר לגשת גם לקבצים מקדימה וגם לקבצים מאחורה, מוסיפים קצת שקיפות להתמצאות יותר טובה, ומקבלים מערכת שיכולה להציג הרבה קבצים, ושבכל זאת קל לגשת אליהם ולראות אותם בלי שצריך לגלול לקבצים שאתה לא רואה. הפתרון הזה היה טוב במיוחד לתמונות. אז זה למשל יכול להיות פתרון לא רע. פתרון נוסף אפשרי זה למשל פלטות שמיצגות עמודים, שרואים רק את הקצה שלהן ובו חלק מהאינפורמציה, והן מסודרות כמו מושבים בקולנוע (אם מסתכלים מכיוון המסך) מוצאים את מה שמעניין ולחיצה עליו מגדילה אותו (כמובן שלמיקם ב "אולם" יש חשיבות) אפשר להגדיל כמובן כמה פלטות במקביל בגודל חלקי. העיקרון הוא שאחרי שתשתמש באולם כמה פעמים, אתה כבר תזכור איפה נמצא כל דבר ותהיה לך גישה מאוד מהירה. חלק מהיתרון בממשרים תלת מימדייים הוא השימוש באוביקטים שלא מסודרים בצורה ישרה. למה זה עוזר? למשל - לאנשים יותר קל לזכור דווקא דברים שמסודרים בהטייה מסוימת. אפשר להשתמש בשקיפות גודל בהירות וצבע, שאלה דברים שמוסיפים איכויות התמצאות, וכמובן שאם אתה יכול קצת לנוע במרחב, אז זה משפר את ההתמצאות אפילו יותר. בגדול צריך לזכור שגם תלת מימד וגם פלאש אלה דברים וקטוריים, אז עקרונית אם יעבדו אם ממשקים תלת מימדיים עם פישוט של משחקי תאורה ותנועה, ובלי טקסטורות ומרקמים, יש בהחלט אפשרות שנוכל לראות די הרבה תלת מימד באינטרנט.
