לתינוק שנפטר לא עולים לקבר?
מאיזה גיל כן מותר לנו להתאבל על בננו? להזיכר אותו? לערוך אזכרה?
בקרוב יום השנה חל, וכמו בכל אירוע לחמי ולחמותי יש מה להעיר. חמי טען שלא צריך לרדת לקר, לא צריך אזכרה. ואני שואלת מי קבע? אנחנו מרגישים צורך ונרד.
ואיך בעלי אמר, לא מזמינים מי ששואל ורוצה מוזמן להצטרף. מנגד אימי וגיסתי שאלו בעדינות, חנוכה מתקרב, מתי האזכרה...
מכירה הרבה שאיבדו ילד בגיל צעיר ולא מדברים, לא מספרים לחלקם התוודעתי רק בשבעה, ולאחריה כשבאו לנחם, ואמרו בשקט גם אנחנו אבדנו. כאלה שמכירה שנים ולא ידעתי שאבדו בן. לא מדברים, לא מביעים, לא מספרים, אבל גם אחרי שנים רבות עדיין כואבים. רובם "כאילו" המשיכו בחייהם. חברה אחת אמרה שבהתחלה דיברה ואז כולם התרחקו ממנה כאילו היא חולה במחלה מדבקת אז הפסיקה. אחרת אמרה שככל שהזמן עובר מתגעגעים יותר. ודוד שלי שאיבד בן (בהיותו בן 8 חודשים) לפני יותר מארבעים שנה, אומר שלעולם לא מפסיקים להתגעגע ואף פעם לא שוכחים, זה לא נהיה קל יותר, רק מתרגלים.
אז מה אם הוא היה תינוק אז זה כואב פחות? מתגעגעים פחות? זה עדיין ילד של אמא שאבד.
מאיזה גיל כן מותר לנו להתאבל על בננו? להזיכר אותו? לערוך אזכרה?
בקרוב יום השנה חל, וכמו בכל אירוע לחמי ולחמותי יש מה להעיר. חמי טען שלא צריך לרדת לקר, לא צריך אזכרה. ואני שואלת מי קבע? אנחנו מרגישים צורך ונרד.
ואיך בעלי אמר, לא מזמינים מי ששואל ורוצה מוזמן להצטרף. מנגד אימי וגיסתי שאלו בעדינות, חנוכה מתקרב, מתי האזכרה...
מכירה הרבה שאיבדו ילד בגיל צעיר ולא מדברים, לא מספרים לחלקם התוודעתי רק בשבעה, ולאחריה כשבאו לנחם, ואמרו בשקט גם אנחנו אבדנו. כאלה שמכירה שנים ולא ידעתי שאבדו בן. לא מדברים, לא מביעים, לא מספרים, אבל גם אחרי שנים רבות עדיין כואבים. רובם "כאילו" המשיכו בחייהם. חברה אחת אמרה שבהתחלה דיברה ואז כולם התרחקו ממנה כאילו היא חולה במחלה מדבקת אז הפסיקה. אחרת אמרה שככל שהזמן עובר מתגעגעים יותר. ודוד שלי שאיבד בן (בהיותו בן 8 חודשים) לפני יותר מארבעים שנה, אומר שלעולם לא מפסיקים להתגעגע ואף פעם לא שוכחים, זה לא נהיה קל יותר, רק מתרגלים.
אז מה אם הוא היה תינוק אז זה כואב פחות? מתגעגעים פחות? זה עדיין ילד של אמא שאבד.