לתקן את העולם: חומריו האפלים והקבלה
על מה מדובר בטרילוגיית 'חומריו האפלים' של פיליפ פולמן? קשה לענות על השאלה הזו, בגלל אורכה ומורכבותה של הסדרה, והשאפתנות שלה לבטל הרבה נושאים גדולים כמו טבעה של האהבה, התבגרות, היקום הפיסיקלי ותפקיד הדת בעולם. הטיפול של הסדרה בדת היה שנוי במחלוקת, במיוחד השאלה האם זו יצירה אנטי-כנסייתית-נוצרית. מספר פעמים הוזכרו ההקבלות בין היהדות והתרבות המיסטית שלה – "הקבלה" ל'חומריו האפלים. הן ב'חומריו האפלים' והן בקבלה, המלאך הקרוב ביותר לאלוהים נקרא מטטרון, לדוגמא. חוץ מהדמות המשותפת הזו, ב'חומריו האפלים' יש כל כך הרבה נושאים מושאלים מהקבלה שאני חושב שאפילו הבנה בסיסית של הקבלה תביא להבנה של הסדרה עצמה, והבנה של "משמעותה". הצורה הפופולארית של הקבלה פותחה ע"י בית הספר מהמאה ה-16 של הרב אייזיק לוריה, שאת עבודותיו קרא פולמן*. מצאתי פסקה טובה שמתמצתת את הקבלה של לוריה במאמר של הרב פיליפ בנטלי שהתפרסם באינטרנט. בפסקה מתאר בנטלי את יצירת העולם ע"י האינסוף: "הקבלה מורה כי האינסוף(=אחד מתארי האל בקבלה) נסוג ויצר מקום שבו לא היה ריק, וכך נוצר החלל-זמן. בתוך החלל-זמן, האינסוף הציג עשרה ספירות ויצר כלים להחזיקם. קרתה תאונה קוסמית והכלים נופצו, וכך האור שבהם נתערב עם החומר מהם נעשו הכלים. החומר הזה יצר קונכיות סביב גיצי האור והחביא אותם מהבורא. " כמו בבראשית, גם בקבלה יש מקורות אור (הספירות) וחומר מוצק (הכלים) בתהליך בריאת העולם. בנוסף, יש גם תאונה מצערת; עם זאת, להבדיל מהפיתוי של אדם וחוה, בקבלה האירוע היה פיסיקלי. תמצות הקבלה של בנטלי מסתיים עם הסבר על יצירת בני האנוש ומטרתם: "על מנת להשיב את הגיצים האלה למקורם, נוצר יצור בעל רצון חופשי - בני אדם. רצון חופשי הוא פרדוקס, כמו שציין רבי עקיבא: 'הכול צפוי והרשות נתונה'. העולם הגשמי נוצר כדי שבני אדם ישמשו כשותפיו של הבורא במלאכה הקרויה 'תיקון עולם'." ההקבלות בין סיפור הקבלה לבין עלילת 'חומריו האפלים' מאד חזקות. קיים הדמיון בין הספירות והאבק ב'חומריו', שברגע שהוא נראה (בעולם המתים ודרך משקפת הענבר), נראה כניצוצות של אור. ישנו הצורך לאסוף מחדש את הספירות שנשפכו מהכלים השבורים, ממש כמו שב'חומריו' עתיד העולם תלוי בחזרת האבק לעולם, ומניעת בריחתו דרך חתכים בחלל-זמן כמו אלה שנעשו ע"י הסכין. ההסבר של הקבלה כיצד בני אנוש עם רצון חופשי נוצרו על מנת להחזיר את הספירות מקביל לחיבור ב'חומריו האפלים' בין האבק לרצון החופשי, או המודעות. לדוגמא, ב'חומריו' מסופר סיפור התפתחות המודעות האנושית לפני אלפי שנים דרך מפגש עם האבק. קיימת הנבואה על ליירה שתהיה חוה הבאה, ובידה תהיה האפשרות להציל את העולם או להשמידו, תלוי עד כמה היא תשתמש ברצונה החופשי. אפשר אפילו לנחש כי ליירה 'נוצרה' לתפקיד הזה. יותר בכלליות, דרך סדרת 'חומריו האפלים' מעביר פולמן את תפקידו החיוני של הרצון החופשי, ואת עליונותו על הסמכות והאמונה העיוורת, ואפילו קרא לדמות המלווה של ליירה – ויל (באנגלית Will = רצון). פולמן מסכם את 'חומריו האפלים' בקריאה לליירה וויל, ובמשתמע לכל האנושות, לבנות עולם טוב יותר ("רפובליקת השמיים") באמצעות מעשים טובים וחמלה; זהו בדיוק העיקרון המודרני של "תיקון עולם". בכך פולמן קורא לפעולה חברתית. אפשר לראות את הקריאה כמושפעת מהיהדות, הנצרות, או דתות אחרות, תלוי בהשקפה הדתית, או, כפי שפולמן אולי יעדיף, כמושפעת מהומניזם חילוני. יהא המקור אשר יהיה, ובניגוד לאנשים רבים הרואים את 'חומריו האפלים' באופן בסיסי כביקורת על הדת, אני מחשיב את הקריאה הזו "לתקן את העולם" כדבר המהותי והמרכזיים שהספרים מלמדים. * פגשתי את פולמן לפני מספר שנים באירוע חתימת ספרים, ושאלתי אותו האם זה יתכן אם קרא לליירה על שמו של הרב לוריה, והוא אמר שזה אפשרי. [המאמר מתורגם באישור, ומפורסם גם באתר 'חומריו האפלים' - Hdm.co.il]
על מה מדובר בטרילוגיית 'חומריו האפלים' של פיליפ פולמן? קשה לענות על השאלה הזו, בגלל אורכה ומורכבותה של הסדרה, והשאפתנות שלה לבטל הרבה נושאים גדולים כמו טבעה של האהבה, התבגרות, היקום הפיסיקלי ותפקיד הדת בעולם. הטיפול של הסדרה בדת היה שנוי במחלוקת, במיוחד השאלה האם זו יצירה אנטי-כנסייתית-נוצרית. מספר פעמים הוזכרו ההקבלות בין היהדות והתרבות המיסטית שלה – "הקבלה" ל'חומריו האפלים. הן ב'חומריו האפלים' והן בקבלה, המלאך הקרוב ביותר לאלוהים נקרא מטטרון, לדוגמא. חוץ מהדמות המשותפת הזו, ב'חומריו האפלים' יש כל כך הרבה נושאים מושאלים מהקבלה שאני חושב שאפילו הבנה בסיסית של הקבלה תביא להבנה של הסדרה עצמה, והבנה של "משמעותה". הצורה הפופולארית של הקבלה פותחה ע"י בית הספר מהמאה ה-16 של הרב אייזיק לוריה, שאת עבודותיו קרא פולמן*. מצאתי פסקה טובה שמתמצתת את הקבלה של לוריה במאמר של הרב פיליפ בנטלי שהתפרסם באינטרנט. בפסקה מתאר בנטלי את יצירת העולם ע"י האינסוף: "הקבלה מורה כי האינסוף(=אחד מתארי האל בקבלה) נסוג ויצר מקום שבו לא היה ריק, וכך נוצר החלל-זמן. בתוך החלל-זמן, האינסוף הציג עשרה ספירות ויצר כלים להחזיקם. קרתה תאונה קוסמית והכלים נופצו, וכך האור שבהם נתערב עם החומר מהם נעשו הכלים. החומר הזה יצר קונכיות סביב גיצי האור והחביא אותם מהבורא. " כמו בבראשית, גם בקבלה יש מקורות אור (הספירות) וחומר מוצק (הכלים) בתהליך בריאת העולם. בנוסף, יש גם תאונה מצערת; עם זאת, להבדיל מהפיתוי של אדם וחוה, בקבלה האירוע היה פיסיקלי. תמצות הקבלה של בנטלי מסתיים עם הסבר על יצירת בני האנוש ומטרתם: "על מנת להשיב את הגיצים האלה למקורם, נוצר יצור בעל רצון חופשי - בני אדם. רצון חופשי הוא פרדוקס, כמו שציין רבי עקיבא: 'הכול צפוי והרשות נתונה'. העולם הגשמי נוצר כדי שבני אדם ישמשו כשותפיו של הבורא במלאכה הקרויה 'תיקון עולם'." ההקבלות בין סיפור הקבלה לבין עלילת 'חומריו האפלים' מאד חזקות. קיים הדמיון בין הספירות והאבק ב'חומריו', שברגע שהוא נראה (בעולם המתים ודרך משקפת הענבר), נראה כניצוצות של אור. ישנו הצורך לאסוף מחדש את הספירות שנשפכו מהכלים השבורים, ממש כמו שב'חומריו' עתיד העולם תלוי בחזרת האבק לעולם, ומניעת בריחתו דרך חתכים בחלל-זמן כמו אלה שנעשו ע"י הסכין. ההסבר של הקבלה כיצד בני אנוש עם רצון חופשי נוצרו על מנת להחזיר את הספירות מקביל לחיבור ב'חומריו האפלים' בין האבק לרצון החופשי, או המודעות. לדוגמא, ב'חומריו' מסופר סיפור התפתחות המודעות האנושית לפני אלפי שנים דרך מפגש עם האבק. קיימת הנבואה על ליירה שתהיה חוה הבאה, ובידה תהיה האפשרות להציל את העולם או להשמידו, תלוי עד כמה היא תשתמש ברצונה החופשי. אפשר אפילו לנחש כי ליירה 'נוצרה' לתפקיד הזה. יותר בכלליות, דרך סדרת 'חומריו האפלים' מעביר פולמן את תפקידו החיוני של הרצון החופשי, ואת עליונותו על הסמכות והאמונה העיוורת, ואפילו קרא לדמות המלווה של ליירה – ויל (באנגלית Will = רצון). פולמן מסכם את 'חומריו האפלים' בקריאה לליירה וויל, ובמשתמע לכל האנושות, לבנות עולם טוב יותר ("רפובליקת השמיים") באמצעות מעשים טובים וחמלה; זהו בדיוק העיקרון המודרני של "תיקון עולם". בכך פולמן קורא לפעולה חברתית. אפשר לראות את הקריאה כמושפעת מהיהדות, הנצרות, או דתות אחרות, תלוי בהשקפה הדתית, או, כפי שפולמן אולי יעדיף, כמושפעת מהומניזם חילוני. יהא המקור אשר יהיה, ובניגוד לאנשים רבים הרואים את 'חומריו האפלים' באופן בסיסי כביקורת על הדת, אני מחשיב את הקריאה הזו "לתקן את העולם" כדבר המהותי והמרכזיים שהספרים מלמדים. * פגשתי את פולמן לפני מספר שנים באירוע חתימת ספרים, ושאלתי אותו האם זה יתכן אם קרא לליירה על שמו של הרב לוריה, והוא אמר שזה אפשרי. [המאמר מתורגם באישור, ומפורסם גם באתר 'חומריו האפלים' - Hdm.co.il]
