לתשומת לבכם- סקר חדש. מוזמנים...

[גילה זילברמן]

לתשומת לבכם- סקר חדש. מוזמנים...../images/Emo70.gif

 

[נשר בלי כנפיים]

מה זה "רגשות"?

 

[ניאו30]

מה הן רגשות?...שאלה מאוד מורכבת...

ננסה לראות ביחד: יש אהבה ויש שנאה יש חיבה ויש טינה יש געגוע ויש תיאוב יש כאב(בלב) ויש אושר יש שמחה ויש עצב זה סתם משהו שחשבתי ברגע אחד...בטוח אפשר להוסיף עוד...יש הרבה... מי שרוצה להוסיף-מוזמן... באשר לסקר ,אני חושב שהוא קצת "חוטא" לעניין כי 2 האפשרויות הראשונות הם לא בדיוק באות בחשבון כשמדובר בבן אנוש-מי רוצה לוותר על הרגשות שלו? ככה הוא גם מוותר על מה שמייחד אותנו כבני אדם...מי רוצה רק רגשות חיוביים? אני חושב שעוד לא נבראו החיים האלו אצל בן אדם אחד...תקנו אותי אם אני טועה. אז גם אני סימנתי את האפשרות השלישית,כי אני חושב שזה מאפיין את כל בני האדם באשר הם,ככה אני חושב לפחות,סליחה על ההכללה... מצד שני,יכול להיות בהחלט שלא הבנתי את מהות השאלה שבסקר-אם התכוונת למשהו שהוא בגדר פנטזיה כזו שצריך לחלום עליה אולי,אבל לא בקטע של מימוש, אלא בקטע של דמיון...אז אם זה כך,אולי אני אשנה את הצבעתי-בחירתי מבין השלוש...למרות שברור שהתמודדות עם רגשות שליליים הם חלק ממכשולי החיים שצריך ללמוד איך לעבור או איך לחיות איתם בשלום,ויותר מזה אני חושב שהתמודדות עם רגשות שהם כאילו "שליליים",כמו געגוע וכאב,הופכים אותנו לאנשים יותר טובים,לא בבחינת התנשאות כלפי אחרים אלא בדיוק להפך...להיות יותר רגישים לכאבם ולרגשותיהם של אחרים מסביבנו,שאחרת אולי לא בטוח שהיינו כך. מקווה שלא הסתבכתי פה ביותר מדיי ניסוחים מסובכים...

 

[גילה זילברמן]

ברור ש...

ברור שמדובר במצב דמיוני, כי לא נוכל לוותר על הרגשות שלנו. אבל היחס שלנו לעולמנו הרגשי, הוא אמיתי ויש לו השלכות על האופן בו אנו מתמודדים איתם.

 

[ניאו30]

אוקיי...אם ככה אז התשובה שלי היא די

אמביוולנטית.מצד אחד די השלמתי עם כך שהרגשות שלי שולטים במה שאני עושה ובמה שאני מחליט. כתבתי על זה פה לפני כמה ימים,איך אני כמעט תמיד פועל לפי הרגש ולא לפי "ההגיון". מצד שני,וגם את זה כבר כתבתי אז,מאוד קשה לי בכך שאני בדרך כלל יודע את הדברים שאני זקוק להם,את מה שאני יודע צריך לעשות,אבל כנראה בגלל הרגשות שיש לי(שזה כנראה לא המקום לדבר עליהם),אני לא מצליח להוציא את הרצונות האלו אל הפועל. זה מצב מאוד מתסכל הפער הזה בין הרצון ליכולת,בין המציאות לתקוות ולחלומות.קשה לי להסביר עד כמה ההתנגשות הזו פוגעת בצורה כל כך קשה בחיים שלי.

 

[גילה זילברמן]

תוכל לתת דוגמא ספיציפית ../images/Emo35.gif

תוכל לתת דוגמא ספציפית היכן הרגשות שלך מפריעים להתנהגות או למימוש חלום? זה יכול לאפשר לבדוק זאת יותר לעומק ולנסות להאיר דרכי התמודדות.

 

[ניאו30]

יש לי באמת הרבה כאלה...

ואני לא סתם אומר זאת... דוגמא?יש לי איזה בעיה שמאוד מפריעה לי בחיים, אולי אפילו הורסת אותם (כן,עד כדי כך),אפשר להגדיר אותה כבעיה שבבסיסה היא פיזיולוגית אני חושב, ואני יודע,וברור לי,שצריך לפנות לרופאים כדי לטפל בה, ולנסות להעלים או לפחות להקל את הסימפטומים,אבל אני כל כך נבוך ממנה,למרות שאולי לבטח אין לכך סיבה הגיונית (אני מתאר לעצמי שיש עוד אנשים בעולם עם דבר דומה,למרות שבאמת אין לי מושג).אז,ההגיון אומר שחייבים לטפל בזה,כי בדרך כלל כשלא מטפלים בבעיות כאלו,יש להם טבע להחריף ולא להעלם,אבל אני תמיד מפחד,תמיד נרתע,ולא פועל בנדון,מעדיף לדחות את ההחלטה. יש עוד דוגמא,מה שכתבתי לפני כשבוע ,אולי יותר,בקשר לבחורה שפגשתי בלימודים,והרגשתי משהו כלפיה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן, אבל במקום לנסות ליזום ולהכיר נתתי לכל החששות מהעבר(שהאמת הם דיי סיוטים,אבל עדיין צריך להשאיר אותם בעבר ולא לגרור אותם להווה ולעתיד) לעלות ולהציף אותי,ועל ידי כך מנעתי מעצמי את היכולת ליזום.באופן הגיוני,אני הרבה זמן לא הייתי בקשר עם אנשים,ועכשיו כשהדלתות נפתחות בפניי,הייתי צריך אולי "לזנק" על כל הזדמנות כזו, אבל זה פשוט לא קורה לי,ואני מעדיף תמיד לדחות החלטות...לתת לזמן לעשות את שלו...אבל,הזמן לא תמיד עושה את שלו,לפעמים אתה הוא זה שצריך לעשות את העבודה הקשה במקומו. אז זה מאוד מתסכל כל הקטע הזה,והאמת שמה שכתבתי זה רק קצה הקרחון ויש עוד כל כך הרבה דוגמאות מהחיים שלי...אבל לא רוצה סתם להשתפך... חבל על הקוראים המסכנים,שיש להם בוודאי צרות משלהם.

 

[גילה זילברמן]

בוא נתחיל...../images/Emo140.gif

בוא תתחיל ממשהו. למשל- בוא תקבע תור לרופא. רק זה.

תרים טלפון ותקבע תור. לגבי בחורות, בוא תחליט לעצמך שבפעם הבאה שיש לך הזדמנות לדבר עם בחורה שמוצאת חן בעיניך- אתה תשאל אותה שאלה אחת (מה השעה? למשל או- אפא מדף המשקאות הקלים? אם אתה בסופר) או תעיר הערה סתמית (כמו- הבושם שלך מאד נעים, איך קוראים לו? או- התור הזה לוקח לנצח - אם אתה בסופר...

). זהו. רק זה. בלי כוונה לפתח את זה הלאה. רק זה. מה דעתך?

 

[ניאו30]

היום זה דווקא יום טוב להתחלה כי

היום יש לנו מפגש פורום אחר בו אני כותב. וואו,לראות את כל האנשים שכאילו אתה מכיר ,אבל בעצם לא ממש.אותי זה מאוד מפחיד הקטע הזה, וכמה שאני לא אומר לעצמי שכולנו בני אדם, תמיד בסוף אני מתחיל עם כל סימפטומי החרדה הרגילים שלי... כמה הייתי רוצה שהיום בפרט,ובעתיד בכלל,זה יהיה כבר שונה. בקשר לרופא-זה כנראה עניין של עיתוי,שהכל יתנקז לאותו יום- שאני יקבל את הכוחות להתגבר על החשש והפחד התמידי. בקשר לבחורה-כבר דיברתי איתה על דברים כאלו...אבל זה בדיוק העניין שהיא לא יודעת איך אני מרגיש,וזה בטח רק עניין דו צדדי ואני כבר כנראה לא ישתנה בעניין הזה שאני לא יכול ליזום בעצמי אלא תמיד מחכה , מחכה אבל לא ממש יודע למי או למה...אולי לנס שייפול עליי וישנה את חיי. ברור שזו דרך גרועה להתמודדות,אבל קשה לי אחרת,זה כבר חלק ממני. הייתי כל כך רוצה לפגוש מישהו או מישהי שתשנה אותי כבר,שתראה לי שיש גם דרך אחרת,שיש אפשרות לנצל את שהחיים נותנים בידך ולממש את חלומותיך. אני יודע שזה נשמע קצת קטנוני,קצת חולמני...אבל כזה אני... תמיד האמנתי בגורל,לאחרונה היתה איזו תקופה שזה חלף,אבל כעת אני מאוד מבולבל,לא יודע מה לחשוב-האם זה הגורל או שזה בעצם אני שעושה הכל בעצמי?...זה מזכיר לי את סוף הסרט "פורסט גאמפ",שהוא עומד לצד הקבר של ג'ני,ואומר (לעצמו) את התהייה שלו על הגורל,"האם אנחנו כמו גרגרים העפים ברוח בצורה אקראית או שבכל זאת יש כאן איזה תכנון של מישהו"(מישהו למעלה או למטה...וזה לא היה ציטוט מדויק רק מזיכרון). שיהיה לך ולכולם יום טוב ושקט,ורק שיעבור כבר בשלום...שנוכל להיות כבר חברים אמיתיים,ללא חומות,ללא מסכות,רק אנושיים...