ל-א', או כל אחד אחר.

[so are you to me]

ל-א', או כל אחד אחר.

כשאני כותבת, אני לא עושה את זה בשבילך, או בשביל אף אחד, או ש הייתי רוצה שלא. כשאני חושבת, זה בדרך כלל על זה ש אני לא אוהבת לחשוב, המעגלים האלה אף פעם לא מגיעים למקום שאני רוצה. רק לזה שאליו אני לא מצליחה שלא לכוון. יש להם חיים משל עצמם. כמו שחושבים שיש לי. ואני יודעת טוב יותר. רע יותר. בים, אני לא מערבולת שסוחפת אחריה, כי אם גל פשוט שזורם עם כל האחרים או לפחות מנסה בלי סיבה מובנת באמת מלבד ה פחד מאובדן הזהות שבזהות משל עצמו. מיוחד או לבד.

 

[רעוּת]

ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה...../images/Emo41.gif

 

[so are you to me]

 

[noosh]

(חפירות, כמה זמן שלא)

מצד אחד את כותבת שאת גל פשוט ונסחפת עם הזרם, ואז את כותבת שכשאת כותבת, את לא עושה את זה בשביל אף אחד. אולי כשאת כותבת את כנה יותר? הפחד הזה מאובדן הזהות שהוא בעצם (אם הבנתי נכון ממה שכתבת) פחד להאבד בתוך מי שאתה, הוא זה שגורם לך להיות הגל הפשוט בינתיים, עד שתביני איפה הים נגמר ומתחילה הקרקע היציבה. כי המערבולות יהיו שם ולפעמים (או תמיד) מהלכים על התפר שבין החוף למים, נכנסים עמוק יותר או פחות, ואולי עכשיו את לא יכולה לסחוף איתך כי את מרגישה נסחפת. אולי את צרכה את הקרקע כדי להבין איפה את עומדת. אולי זה מגיע אליך בכתיבה, הרגעים שאת את. המעגלים האלה אף פעם לא מגיעים למקום שאני רוצה. המעגלים האלה מגיעים לאותה הנקודה. יש להם חיים משל עצמם כשנותנים להם את המרחב לנוע. לפעמים זה טוב כי הם פורצים את הגבולות של עצמם ומובילים אותנו למקומות שלא ידענו, ולפעמים אנחנו צריכים לשים לב אליהם יותר כשהם מתחילים להשתלט עלינו ואנחנו מרגישים שאנחנו טובעים במחזוריות שבמקום להרגיע, מעיקה ואולי אפילו מרגישה מבוזבזת. הפריצה החוצה והבניה של מעגלים חדשים היא בסופו של דבר הצעד שלך לכיוון האחר מהדרך שבה את הולכת. זה לא פשוט כמו שזה נשמע, וזה עדיין הצעד שלך. לאיזה כיוון שתבחרי, כדי להגיע לנקודה אחרת. לפעמים, גם אם היא לא נכונה או טובה יותר, היציאה החוצה נותנת אוויר חדש ואפשר לשנות את הדרך למקום אחר. מעגלים תמיד יהיו שם, במובן כזה או אחר. גם אם תפרצי אחד, אחרים ימשיכו לזרום ולנוע, בין אם תשימי לב ובין אם הם יהיו ברקע. זה לאו דווקא רע, זה גם יכול לתת בטחון. מיוחד, או לבד, או אולי מיוחד ולבד, או אולי בלי קשר, אולי לא צריך לבחור וזה יכול להתקיים אחד במקביל לשני.

 

[so are you to me]

(חפירות רייט באק אט יה)

לא שבאמת היית אמורה להבין משהו מהשטויות שלי, אבל אם כבר ניסית

אני כותבת שאני לא כותבת בשביל אף אחד במן ציניות על עצמי שכזאת, כי, זה מהדברים האלה שאם את חופרת בהם [ותכלס, גם אם לא יותר מדי] את מוצאת שהכל מונע מרצונות שקשורים באחרים. או שזו רק אני?

הפחד מאובדן הזהות - יותר כזה, נכון כשילדים או בייחוד כשמתבגרים הזהות היא ה-כמו-כולם הזה שכל כך מחפשים אז, באיזשהו מקום? [או ששוב זה רק אני?] אז להיות אתה זה לאבד את הזהות הכְּמוֹכּוּלָמִית, ז"א, זהות-משל-עצמך=אובדןזהות=מה?=בלה. הקרקע מאד לא יציבה כשאתה אתה, מיוחד, ולבד. וכן, נראה לי שממעגלים אפשר לצאת רק למעגלים אחרים...

אבל אני לא באמת מתלוננת.

[אפילו לא מוזר לי שאת מגיבה לי פה פתאום, זה פשוט, מרגיש כל כך חלק מההוויה.]

 

[noosh]

אין כמו 5:30 בבוקר כדי לחפור עוד

(כאליו, יש, וקוראים לזה שינה, אבל כנראה שאין לי תקנה). קיצר. הכל מונע מרצונות שקשורים באחרים. אפשר באותה המידה להגיד שאת טובה לאנשים רק מתוך האינטרסים של עצמך, להרגיש טוב ע עצמך וכו', ושוכלנו אגואיסטיים מאוד. זה גם נכון, וזה בכל זאת משהו שאת לא תמיד חושבת עליו כשאת עוזרת למישהו או סתם מבלה עם אנשים. זה תלוי איך את מסתכלת על זה, מתי את מסתכלת על זה. אני חושבת שהתובנות שאת מגיעה אליהן עכשיו הן משהו שצריך להתקל בו, שצריך לנחות עלינו ולהרעיד קצת את הקרקע כדי להזכיר לנו מי אנחנו ומה אנחנו ומה מניע אותנו, בעצם. מה אנחנו רוצים שיניע. מה אנחנו רוצים להיות. להיות אתה זה לאבד זהות כלשהי. אנחנו מורכבים מהרבה זהויות והרבה מהן הולכות לאיבוד לאורך הדרך. הרבה מהן גם נבנות תוך-כדי וחלקן צפות מחדש או משתנות ומתעצבות. ויש לנו זהות שהיא אנחנו והיא איך שאנחנו מחברים את כל אלה יחד. איך שאנחנו מגיבים, מה שאנחנו בוחרים, מי שאנחנו רוצים להיות. אז התקופםה שאת את וכולם הם כולם ואת מרגישה מיוחדת ולבד זה כי, את באמת מיוחדת ולבד. ואת לבד כי את לא חלק מהזהות הזאת, ואולי הזהות שלך מתאימה לאנשים אחרים כרגע, שיגרמו לך להרגיש נוח, ושלם. ואולי את לא יכולה להרגיש שלמה כרגע, פשוט לא יכולה להרגיש ביחד ולא משנה כמה יקיפו אותך, כי את לא ביחד עם עצמך. זה לא (רק) שממעגלים יוצאים למעגלים אחרים, זה שיש כלכך הרבה מעגלים ברקע מלבד אלו שמטרידים אותך עכשיו, שזה שהם ממשיכים להסתובב לפעמים יכול להיות משהו מרגיע. כי הם לא מה שאת מנסה לשבור אלא מה שאת יודעת שיחזור. יכול להיות שגם הם יהפכו למעיקים בשלב כלשהו, אבל כשזה יקרה יהיו אחרים ברקע שימשיכו להסתובב. מבינה למה אני מתכוונת? (בטוח

). לשבור זה אצלך. זה לא אצלם. עם כל הכוח שאת נותנת להם, זה אצלך. ואני חושבת שעם כמה שאת מיוחדת, זה סוג-של שבירה. ואני חושבת שאם תנשמי לרגע מחוץ לכל החפירות של אני-אתה-אותו-הדבר-למי-אני-כותבת-בכלל, את תקשיבי לעצמך ותגלי שכשאת כותבת, זה את, וזה בראש ובראשונה בשבילך. יכול להיות שזה גם בשביל אחרים ויכול להיות שהמניע הוא לא רק את, אבל, כש|סדגשאת כותבת, זה בשבילך. (מקווה שאת מרגישה טוב

).

 

[noosh]

אההה אני שונאת כשזה נדפק ../images/Emo7.gif

למה אני לא יכולה למחוק

 

[so are you to me]

LOL לגמרי. מזדהה ../images/Emo7.gif

 

[so are you to me]

[עם התסכול מזה שאת לא יכולה למחוק ../images/Emo6.gif]

 

[רעוּת]

אין יותר "נועה תמחקי" ../images/Emo7.gif

 

[so are you to me]

...

זה לא שזה חדש לי כמו ש, אני נתקלת בזה לפעמים. ואת צודקת, ואני אוהבת אותך. ומה חדש P: ותודה. ישנתי שמונה שעות! ואני רק צריכה שיחזור לי הקול ואז הכל יהיה מושלם P: כמעט.

 

[תמרוש5]

הפחד מאובדן הזהות,

כמה מוכר. חיבוק והמון הבנה!

 

[so are you to me]

../images/Emo23.gif..