another day
New member
ל.ג.
אני שונאת אותך כל כך !!! בגללך אני בכיתי כל יום עם עצמי !! במשך חצי שנה... לא יכולתי להסתכל לעצמי בפרצוף אחרי מה שקרה.. לא יכולתי לחיות עם עצמי.. ניסיתי לעצור את הנשימה שלי.. לחנוק את עצמי.. לחתוך את עצמי.. והכל בגלל שלא יכולתי להסתכל בפרצוף שלי.. למען השם!.. אתה קרוב משפחה שלי.. והיינו שני ילדים בכיתה ד´... אבל רק שנה אחרי שזה קרה הרגשתי שהמצפון שלי גומר אותי.. שאני חייבת לספר למישו, ניסיתי לספר ליומן שלי.. אבל לא יכולתי , לא יכולתי לרשום את מה שקרה. ואז אחרי שנתיים, בערך, בלילה, בכיתי כל כך הרבה עד שלא יכולתי לשמור את זה לעצמי. ירדתי במדרגות, מפחדת, אמא שלי דיברה בטלפון, ואמרתי לה שאני צריכה לומר לה משהו, היא סיימה לדבר, וביקשתי ממנה להתיישב... ישבנו שתינו על הספה והתחלתי לספר לה את מה שקרה, ובכיתי כל כך הרבה והיא חיבקה אותי, ואמרה לי שזה לא נורא, ואחרי זה הרגשתי כל כך טוב על הלב. אבל, אחרי חצי שנה, בערך, שוב זה קרה.. בכיתי שוב, הייתי חייבת לספר לעוד מישהו, החלטתי לספר לאחותי, שגדולה ממני בחמש שנים בערך, היא גם אמרה לי שזה לא נורא, אבל עכשיו כל פעם שאנחנו רבות אני מפחדת שהיא תספר לאבא על זה, כי היא מאיימת עלי, וקוראת לי בשמות גנאי... שאחרי זה אני בוכה עליהם בחדר שלי לבד, עם עצמי!.. והכל בגללך, אתה זה שהצעת את זה, והכרחת אותי... ואני שונאת את עצמי על זה עד היום, ואין יום שעובר שאני לא נזכרת בזה ובוכה על זה... והכל באשמתך
אני
אני שונאת אותך כל כך !!! בגללך אני בכיתי כל יום עם עצמי !! במשך חצי שנה... לא יכולתי להסתכל לעצמי בפרצוף אחרי מה שקרה.. לא יכולתי לחיות עם עצמי.. ניסיתי לעצור את הנשימה שלי.. לחנוק את עצמי.. לחתוך את עצמי.. והכל בגלל שלא יכולתי להסתכל בפרצוף שלי.. למען השם!.. אתה קרוב משפחה שלי.. והיינו שני ילדים בכיתה ד´... אבל רק שנה אחרי שזה קרה הרגשתי שהמצפון שלי גומר אותי.. שאני חייבת לספר למישו, ניסיתי לספר ליומן שלי.. אבל לא יכולתי , לא יכולתי לרשום את מה שקרה. ואז אחרי שנתיים, בערך, בלילה, בכיתי כל כך הרבה עד שלא יכולתי לשמור את זה לעצמי. ירדתי במדרגות, מפחדת, אמא שלי דיברה בטלפון, ואמרתי לה שאני צריכה לומר לה משהו, היא סיימה לדבר, וביקשתי ממנה להתיישב... ישבנו שתינו על הספה והתחלתי לספר לה את מה שקרה, ובכיתי כל כך הרבה והיא חיבקה אותי, ואמרה לי שזה לא נורא, ואחרי זה הרגשתי כל כך טוב על הלב. אבל, אחרי חצי שנה, בערך, שוב זה קרה.. בכיתי שוב, הייתי חייבת לספר לעוד מישהו, החלטתי לספר לאחותי, שגדולה ממני בחמש שנים בערך, היא גם אמרה לי שזה לא נורא, אבל עכשיו כל פעם שאנחנו רבות אני מפחדת שהיא תספר לאבא על זה, כי היא מאיימת עלי, וקוראת לי בשמות גנאי... שאחרי זה אני בוכה עליהם בחדר שלי לבד, עם עצמי!.. והכל בגללך, אתה זה שהצעת את זה, והכרחת אותי... ואני שונאת את עצמי על זה עד היום, ואין יום שעובר שאני לא נזכרת בזה ובוכה על זה... והכל באשמתך
