ל...... יסמין! .......

[The Power Puff Girl]

ל...... יסמין! .......

באתי להתנצל על שזילזלתי בך,התנהגתי בצורה אנוכית!הדאגתי,לא הקשבתי

 

[יסמין 28]

בכלל לא זילזלת

אני בעצמי בדיכאון ואני יודעת בדיוק מה זה להיות במצב שלך. את פשוט הדאגת אותי, יום אחרי יום בדיוק באותה שעה (חמש אחה"צ) מתקבלת ממך הודעה שרע לך ואת לא יכולה יותר. כמובן אני לא יודעת מה זה להיות במצבך, כי אני לא טרנסית, ואני לא גרה אצל ההורים, והמשפחה שלי לא מתעללת בי, אבל אני יודעת מה זה ליפול, ותאמיני לי כשאני נופלת אני נופלת חזק, כולל בכי, חרדות, היסטריה, פניקה... אז רציתי לשתף אותך במה שעובר עליי, חשבתי שזה יעזור לך. אני מאד אשמח אם תמשיכי לעדכן אותנו במה שעובר עלייך ותזכרי מה שכתבתי לך אתמול לגביי הגורל של כל אחד בעולם הזה... תתמודדי עם מה שהחיים נתנו לך כי זה השיעור שאת צריכה ללמוד. בסופו של דבר אני מאמינה שמה שאת עוברת כרגע יחזק אותך. תחזיקי מעמד.

 

[The Power Puff Girl]

תודה.. אני לא טרנסית. אני בן,

נעים מאוד.. אני כן מעדכן כל הזמן בפורום תמיכה נפשית.. מה שסהר

 

[סתוית שני]

תהיי חזקה

מעיין, תסלחי לי שאני עדיין פונה אלייך בלשון נקבה. זה קצת קשה לעבור, כשאת בפירוש אומרת, שאין לך כל בלבול לגבי הזהות המגדרית שלך - שהיא של אישה. בכל מקרה, אם תבקשי, אני אפסיק. נראה לי, שבמערבולת שבה את נמצאת, זה הפיתרון הכי "קל" כביכול - להגיד "אני בן", ואז כל הלחץ החיצוני של הסביבה פוחת, על חשבון לחצים פנימיים יותר, שכלפיהם את מרגישה עכשיו אולי יותר בשליטה. את אומרת: זאת הממלכה שלי, כאן אני יכולה. אבל, מעיין, את מזיקה לעצמך. תנסי להיות רכה יותר כלפי עצמך, סלחנית יותר. נראה לי, שעכשיו את באמת לא צריכה להטריד את עצמך לגבי השינוי, שאולי באמת גם לא תעברי אותו. וזה מותר ובסדר. אבל את עדיין טרנסית. את עדיין לא בן. את אישה בגוף זכר, וכל עוד נוח לך לחיות כך, תעזבי את השינוי. השינוי דורש מאיתנו הרבה כוחות נפשיים ויציבות מסויימת, ואלו דברים שכרגע חסרים לך. השינוי הוא גם לא דבר בינארי - כן או לא. למשל, את יכולה בבוא היום ליטול הורמונים, ועדיין להמשיך לחיות בחברה בתור גבר, כל עוד זה נוח לך. את לא צריכה לראות את עצמך כמי שמחוייבת לשינוי, שזה ה"גורל" שלך. "הגורל" שלך הוא לא תהליך השינוי הפיזי עצמו, אלא מי שאת. ואת מי שאת, כדאי לך לרוב לזכור. אני מאחלת לך אושר ורוגע, ומקווה שפסטיבל בומבלה יעשה לך המון טוב. אוהבת סתוית

 

[The Power Puff Girl]

אם אלך לשם..

הפסיכיאטר שלי הביא לי כדורים.. ודיבר איתי על מסגרת של אישפוז יום

 

[סתוית שני]

תכתבי

כשאני הייתי בגילך מאוד פחדתי מכדורים של פסיכיאטרים ואישפוזים, ובעצם ברחתי מכל מסגרת של טיפול רק בגללם. אני לא יודעת מה הגישה שלך. את תתחילי לקחת את הכדורים? אולי הם קצת יקלו. אני אף-פעם לא לקחתי, למרות שהיום כבר לא הייתי פוחדת. נראה לי, ממה שסיפרת על המצב המשפחתי שלך, שאת צריכה לשקול ברצינות את האופציה של איזשהי מסגרת מחוץ לבית. אני לא בטוחה שאישפוז יום זאת האופציה הרצויה: ומה? תחזרי לישון לקול הצעקות של אמא שלך במקום לילה טוב? אני לא בטוחה שזאת גם צריכה להיות מסגרת "רפואית" פרופר. לי הייתה תקופה קשה בגיל 17, שכבר לא למדתי (הועפתי עקב "מצבי הנפשי"), ואז התחלתי להיות כמה שיותר מחוץ לבית, וישנתי אצל דודה שלי, שנהייתה חברה ממש טובה שלי באותו זמן. היא הייתה אז בת 25. וזה עשה לי ממש טוב הימים האלה שהייתי מסתובבת איתה ועם חבר שלה, הרחק מההורים ומכל מסגרת אחרת. למה שלא תלכי לפסטיבל, ורק אחר-כך תחשבי אם ללכת לאישפוז יום הזה או לא? אם יש לך אופציה אחרת להתרחק מהבית, פחות "רפואית", הייתי גם ממליצה לך לנסות קודם, כי בדרך-כלל מסגרת כזו תהיה יותר חמה ונעימה, ולא תגרום לך להרגיש "mental case". וכן, תכתבי. אוהבת ודואגת סתוית

 

[The Power Puff Girl]

סתויתי תודה על התמיכה.! את יודעת

על מצב ההורים ממה שכתבתי פה?(או מתמיכה נפשית וזהות מינית?גם שם

 

[The Power Puff Girl]

אח שלי חזר.. אני היום הולך למות!.

 

[The Power Puff Girl]

לקחת את הכדורים שהרופא הביא לי?.

קוראים לזה ריספרדל 1 מג. אני צמחוני ולא בטוח בהם.. הרופא אמר לא

 

[ליטל ו]

בכל מקרה,

כמה אתרים בעניין, כדי שיהיה לך יותר מידע כשאת מחליטה. (אגב - זה מידע על ריספרידון, מקווה שלזה התכוונת).

 

[The Power Puff Girl]

כן זה זה כתוב כל טבליה מכילה:

Risperidone 1 mg.

 

[The Power Puff Girl]

לא הבנתי ממש.. למה התרופה?. במה היא

תעזור?. הרופא אמר שיש בה חומר מעורר שמאזן משהו(לא זוכר).ככה שאני

 

[סתוית שני]

ממה שאני מבינה ממך

קודם-כל אני מסכימה עם ליטל. זאת אחריות שלך, ואלה החיים שלך, מעיין. לגבי ההשפעה של הכדורים, זה באמת נראה כמו משהו שחסר לך - לחשוב על הדברים בצורה מאוזנת. נראה לי שאת צריכה ללמוד להיות המטפלת של עצמך ולא הדיקטטור, האינקויזיטור או המוציא להורג של עצמך. המטפלת של מעיין חושבת בכל רגע של הטיפול, איך היא תוכל לעזור למעיין. היא אינה מתאיישת, כי תמיד יש משהו שאפשר לעשות. והיא אוהבת את מעיין. את חושבת שתוכלי להיכנס לתפקיד הזה מדי פעם? מובן שזה קשה מאוד, ואולי הכדורים יוכלו לעזור לך. בהקשר הזה פשוט תבדקי מה יכול להיות הכי גרוע. כלומר, האם יכולה להיות להם איזשהי השפעה יוצאת-דופן לרעה מבחינה נפשית/משהו אי-רברסיבילי? דואגת לך סתוית

 

[The Power Puff Girl]

הפסיכי אמר שלא.. אבל כשאני קוראת

בעלון לצרכן כתוב מלא מלא תופעות לוואי כמעט כל מה שקיים..פחד....

 

[The Power Puff Girl]

תרופה זו נרשמה לטיפול במחלתך;בחולה

אחר היא עלולה להזיק.אל תיתן תרופה זו לקרוביך,שכניך,מכריך..

 

[סתוית שני]

אני לא יודעת מעיין

אני מבינה את הדילמה שלך. מצד אחד, זאת לא התרופה היחידה עם תופעות לוואי מעוררות אימה. מצד שני, זה לא אקמול. אגב, אותי לא הסיטואציה הזאת שאת נמצאת בה הלחיצה, אלא המחשבה להיות באישפוז כפוי, שבו הרופאים בעצם שולטים בי ומחליטים להזריק לי כל מיני חומרים, שאני כבר לא אדע מי אני... טוב, זה לא קרה.

 

[The Power Puff Girl]

איך?. למה.. ממש ניסית??.

להתאבד?.. בא לי כבר למות מהמחשבות. אז מה עושים עם הכדור?,ומה עם

 

[סתוית שני]

אז ככה

לגבי הכדור, אכן יש פה סיכון מסויים. להזכיר לך עוד דברים שיש בהם סיכון מסויים? הורמונים, למשל, ואפילו סיכון הרבה יותר גדול. אם ניסיתי להתאבד? בואי נגיד שרציתי למות ועשיתי דברים, שקיוויתי שיהרגו אותי (מבינה את ההבדל?

). ברחתי מהבית הרבה פעמים. לכן העיפו אותי מבית-ספר ורצו לאשפז אותי. לפעמים היה לי צורך במקום למות לעשות משהו "מטורף" אבל טוב במובן מסויים. אז הייתי בורחת, וזה באותו רגע הפיח בי חיים, והוריד ממני את כל הלחצים. אבל אני לא ממליצה! כי אז, את מסבה את תשומת-הלב של כל העולם אלייך, ויהיה לך קשה יותר לשמור על הפרטיות שלך ולהיות חופשיה לעשות כרצונך. לגבי שלוותא, אם זאת האופציה היחידה שלך, אז הייתי ממליצה לך כן ללכת לשם. לפחות משהו, לא? מאחלת לך רק טוב. אוהבת!

 

[The Power Puff Girl]

God is mind, The Universe is mental

גם אני ברחתי מלא, מהודעה להודעה אני מתחילה להבין כמה שהחיים שלי

 

[סתוית שני]

ילדה! דיי...

את נורא מלחיצה. לא, לא חתכתי. לחתוך זה כבר ניסיון התאבדות ממש, ואני לא עשיתי כזה דבר באמת. אם את כבר כל-כך רוצה למות, למה את חוששת לקחת את הכדור?