אימפריית השמש
New member
ל" מ ש פ ח ה ש ל י "
אני ילדה קטנה ושובבה, ילדה ככל הילדות בנות שמונה וחצי. בודקת גבולות נופלת נפצעת וקמה. לא ידעתי שהפעם אני מתגרה במזל, אבל אני מנסה ועולה על הנדנדה הקטלנית הזאתי. ואז...כשאני מרחפת באוויר ושיערי המתולתל והזהוב עף גם הוא ברוח...רוח רעה נשבה ואסון קרה. שנים של בתי חולים, מראה מעוות וחברה רעה ומתנכרת. ואז... ההורים מאשימים אותי על מה שקרה כאילו שבחרתי את זה. כאילו שרציתי את התאונה הזאת שהרסה לי את כל החיים הייתי ילדה לא הבנתי שהאשימו אותי בשביל שאני אהיה אסירה שלהם כל החיים. כל מה ששהיה לי נתתי לכם, כסף וכוחות. כבוד תרמתי לכם ואתם? בכל מקום שהלכתם הרסתם את שמי הטוב, תמיד איימו עליי שיקולי הדעת שלכם, הסחיטה הרגשית שלכם, והחוסר בושה להכביד עליי בנוסף לכל מה שעברתי והתמודדתי איתו בחיים. והנה הגיעו שנים טובות מבחינה כלכלית, הייתי טובה בשבילכם, נתתי הענקתי באהבה, מהנשמה כי אתם ההורים שלי ואתם הרגשתם שזה מגיע לכם. ואז הגורל שוב התהפך, נישארתי בלי כלום ובאתי אליכם שתעזרו לי, ואתם מה? רציתם עוד ועוד אבל באתי אליכם כי אין לי. אני לא שווה וזורקים אותי מהבית, ואז אני רואה את כל השקיות שלי מבולגנות באוטו שגם אותו אני צריכה למכור. הומלסית אומללה. את לא שווה להיקרא "אימא" ואתה-לא שווה את כל מה שעשיתי בשבילך "אחי" וגם אתה,"אחי הגדול" שתמיד היית הולך לבית הספר לפני הזמן רק שלא יקשרו שהמפלצת הזו אחותך. ואבא... אתה משתף פעולה עם הרוע, גם לך לא חסר, תמיד היכית אותי והשפלת אותי לא אשכח שכשעבדתי בניקיון בקניון באת לקחת את המשכורת שלי והיית חייב לומר:"אני מתבייש שהבת שלי מנקה"...השפלת אותי בתיכון כשכולם למדו ועשו בגרויות הייתי עסוקה לבוא בבוקר ובערב לנקות שירותים כדי לעזור בבית. ואיפה אני היום? אם שאלתם את עצמכם במקום הכי נמוך שיש. גם כן "גג מעל הראש"... ואני שואלת את עצמי בשביל מה יש הורים ומשפחה? בשביל לרמוס ולנצל? טיפשה שכמותי עודני אוהבת אותם. אבל חייבת להבין שהם רעים וזו לא רוח שטות זה או הם או אני ואני בוחרת בעצמי למרות מה שעברתי אני אוהבת את החיים
אני ילדה קטנה ושובבה, ילדה ככל הילדות בנות שמונה וחצי. בודקת גבולות נופלת נפצעת וקמה. לא ידעתי שהפעם אני מתגרה במזל, אבל אני מנסה ועולה על הנדנדה הקטלנית הזאתי. ואז...כשאני מרחפת באוויר ושיערי המתולתל והזהוב עף גם הוא ברוח...רוח רעה נשבה ואסון קרה. שנים של בתי חולים, מראה מעוות וחברה רעה ומתנכרת. ואז... ההורים מאשימים אותי על מה שקרה כאילו שבחרתי את זה. כאילו שרציתי את התאונה הזאת שהרסה לי את כל החיים הייתי ילדה לא הבנתי שהאשימו אותי בשביל שאני אהיה אסירה שלהם כל החיים. כל מה ששהיה לי נתתי לכם, כסף וכוחות. כבוד תרמתי לכם ואתם? בכל מקום שהלכתם הרסתם את שמי הטוב, תמיד איימו עליי שיקולי הדעת שלכם, הסחיטה הרגשית שלכם, והחוסר בושה להכביד עליי בנוסף לכל מה שעברתי והתמודדתי איתו בחיים. והנה הגיעו שנים טובות מבחינה כלכלית, הייתי טובה בשבילכם, נתתי הענקתי באהבה, מהנשמה כי אתם ההורים שלי ואתם הרגשתם שזה מגיע לכם. ואז הגורל שוב התהפך, נישארתי בלי כלום ובאתי אליכם שתעזרו לי, ואתם מה? רציתם עוד ועוד אבל באתי אליכם כי אין לי. אני לא שווה וזורקים אותי מהבית, ואז אני רואה את כל השקיות שלי מבולגנות באוטו שגם אותו אני צריכה למכור. הומלסית אומללה. את לא שווה להיקרא "אימא" ואתה-לא שווה את כל מה שעשיתי בשבילך "אחי" וגם אתה,"אחי הגדול" שתמיד היית הולך לבית הספר לפני הזמן רק שלא יקשרו שהמפלצת הזו אחותך. ואבא... אתה משתף פעולה עם הרוע, גם לך לא חסר, תמיד היכית אותי והשפלת אותי לא אשכח שכשעבדתי בניקיון בקניון באת לקחת את המשכורת שלי והיית חייב לומר:"אני מתבייש שהבת שלי מנקה"...השפלת אותי בתיכון כשכולם למדו ועשו בגרויות הייתי עסוקה לבוא בבוקר ובערב לנקות שירותים כדי לעזור בבית. ואיפה אני היום? אם שאלתם את עצמכם במקום הכי נמוך שיש. גם כן "גג מעל הראש"... ואני שואלת את עצמי בשביל מה יש הורים ומשפחה? בשביל לרמוס ולנצל? טיפשה שכמותי עודני אוהבת אותם. אבל חייבת להבין שהם רעים וזו לא רוח שטות זה או הם או אני ואני בוחרת בעצמי למרות מה שעברתי אני אוהבת את החיים
