ל e-male
בגלל שההודעה ירדה כל כך למטה אז אני כותב פה כמה מלים על מה שכתבת בהודעה שלך למטה על האנטיגייאוטיקה... קודם כל אני רוצה לפתוח ולהגיד שמה שאני אכתוב לך (ועוד אין לי מושג בעצם מה זה יהיה) לא מגיע ממקום של סקילה. חשוב לי להגיד את זה דווקא כאן בפורום, בגלל שיש כאן רק מילים כתובות ולא יותר מזה, ולפעמים פרשנות הקורא מהמקום שהוא קורא את הדברים שונה מכוונת הכותב. אז עכשיו אחרי שהבהרתי את הנקודה הזאת....
אתה כותב שאתה היית לוקח אנטיגייאוטיקה שכזו, אבל לצערך. אני תוהה מדוע בעצם לצערך? אם אתה גיי וכל כך לא טוב לך עם העובדה הזאת בגלל שאתה קונפורמי ביסודך, בגלל שהחברה רוצה ילדים ומשפחה, בעל ואישה, בגלל שהקהילה כוללת מרכיבים שאתה לא סובל מהם וכו´ - למה בעצם אתה מצטער על לקיחת אנטיגייאוטיקה מעין זאת? מה שמביא אותי בעצם למחשבה, שאולי יש שם משהו עמוק יותר בפנים, אצלך. כי הרי כל כך רע לך עם א, ב, ג, ו-ד, ובהנחה שיש תרופה שתוציא את אותם א, ב, ג, ו-ד מחייך לגמרי, מה כל כך מצער בזה? אולי אתה בעצם לא
באמת
רוצה להוציא את אותם א, ב, ג, ו-ד אלו מחייך? מלבד זאת ידידי, היה בטוח שזה שאתה רואה הומואים מוחצנים, צועדים במצעדי גאווה, מאמצים בזיוף מנהגים של סטרייטים (לדבריך), שוקי בשר, סטוצים וכו´ - כל זה, אין הוא אומר שבהכרח כל ההומואים הם כאלו, וגם אם כן, אף אחד לא מחייב אותך לעשות מה שאתה לא רוצה לעשות ולהיות איפה שאתה לא רוצה להיות. אני מכיר כמה הומואים, חברים טובים, שבכלל לא מתחברים לכל הקונספט שמסביב, לא למסיבות, לא למצעדים, לא להחצנה, אבל הם עדיין הומואים. השאלה היא מה בכלל הופך אדם להומו. האם זה שאדם נמשך לגברים הוא הומו? או שזה לא מספיק? האם כל הומו בהכרח מחפש סטוצים, שוק בשר, אוחצ´ וכו´? והאם כל מחפש סטוצים ושוק בשר הוא בהכרח הומו? חשוב על התסכול הרב שאתה נמצא בו כרגע, זה באמת קונפליקט לא קל. אני זוכר, שכשאני הייתי בארון לגמרי לגמרי (עד לפני שנה וחצי בערך), קו החשיבה שלי היה שבנים זה רק לסקס ולסטוצים, ואהבה זה עם בנות, ושאני לא הומו בעצם. בעצם שיקרתי לעצמי, כי אני בעצמי לא האמנתי. אבל זה משהו שפשוט לא יכולתי להתחמק ממנו עד שביום בהיר אחד בכלל בלי לתכנן התאהבתי במישהו. זה מאוד הפתיע אותי בדיעבד שדבר כזה בכלל קרה, וזה שינה לי לגמרי את מצב התודעה שלי בקשר לעצמי. עד אז כל כך שנאתי הומואים שמחוץ לארון. אלה שחיפשו חבר נראו לי כל כך מגוחכים ופתטיים. היום אני רואה כמה פתאטי הייתי בעיני עצמי אז. אני מבין את המקום הזה שאתה נמצא בו, הייתי בו תקופה לא קטנה בחיים שלי וזה בהחלט לא קל. בסופו של דבר אתה יכול לבחור אם להתכחש לעצמך או להקשיב לעצמך, לא משנה מה תמצא שם. יש הרבה אהבות, אבל אהבה עצמית היא חלק מתהליך שאדם חייב לעבור לפני שיוכל באמת לאהוב אדם אחר. לדעתי, שורש הקונפליקט שלך נמצא בכלל בחוסר קבלה עצמית שלך את עצמך. מצד אחד, אתה נמשך לגברים ומצד אחר אתה כל כך פוחד ממה תגיד החברה על כך, שאתה מעדיף להשאר בארון. וזה בסדר אם זו הבחירה שלך. כדאי שתשאל את עצמך מה יעשה לך טוב, מה הוא הרצון שלך בלי קשר לחברה ולמה שהיא רוצה. אחרי שתתמודד עם השאלה של מה הוא הרצון שלך ומה עושה לך טוב באמת, תוכל לעבור ולשאול את השאלה מה אתה מרגיש ביחס לחברה שהחברה תחשוב בקשר לרצון שלך, ואז להתמודד עם הקונפליקט הזה שוב, אבל ממקום אחר. אתה גם כותב שאתה מפחד מהצל של עצמך, אבל הצל הזה הוא אתה, הוא שיקוף שלך, ואיך תוכל לפחד מעצמך בעצם?
אם אתה יכול, רק לרגע אחד, כפי שאתה כותב, תרשה לעצמך להפסיק ולחשוב מה יחשבו עליך אחרים ונסה לראות מה אתה חושב על עצמך. חשוב, רק לרגע, איך אתה נראה בעיני עצמך ולא בעיני אחרים. הרצון שלך, הפתח הקטן שתפתח, כבר יזמן לתוכו שפע גדול. ולסיום, שיר שכתבתי בינואר השנה - אורח של עצמי ----------- סגור לעצמי מחפש את הדלתות מתהלך בחשיכה לא מוצא מנוח היתה לי הזכות להציץ בחדריי המוארים ביקור זמני אורח לרגע
בגלל שההודעה ירדה כל כך למטה אז אני כותב פה כמה מלים על מה שכתבת בהודעה שלך למטה על האנטיגייאוטיקה... קודם כל אני רוצה לפתוח ולהגיד שמה שאני אכתוב לך (ועוד אין לי מושג בעצם מה זה יהיה) לא מגיע ממקום של סקילה. חשוב לי להגיד את זה דווקא כאן בפורום, בגלל שיש כאן רק מילים כתובות ולא יותר מזה, ולפעמים פרשנות הקורא מהמקום שהוא קורא את הדברים שונה מכוונת הכותב. אז עכשיו אחרי שהבהרתי את הנקודה הזאת....