ל-MGB ולכולם - כמה חידושים שכתבתי

[spirit18]

ל-MGB ולכולם - כמה חידושים שכתבתי

קהלת א' פס' א'-ד': "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". פס' שמכילים הרבה עניינים לענ"ד וכתבתי כך: "מלך בירושלים" - צריך לשים לב קודם שלא כתוב כאן "מלך ירושלים" אלא ב-ירושלים. דהיינו בירושלים, העיר המקודשת אשר שם נמצאת גם השכינה, שם אפשר להיות בגדר "מלך" (עניין מוח לב כבד) התעלות רוחנית שליטה ביצרים וכו'. וכן מתבטאת כאן צניעות כ"ש: "בירושלים" ולא ירושלים - עיר החכמה כפי שמפרש רש"י ובזכותה ג"כ מגיעים לדרגה זו. * הבל - אותיות בל-ה', כאשר אין ה' הרי שזה הבל, אין בו תכלית של ממש. "הכל הבל" - הכל, אותיות "הלך" ואותיות "כלה" דהיינו הכל הולך וכלה כאשר אין מציאות ה' שזה הינו הבל. "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש" - כלומר, מה יתרון לאדם להשתעבד לחומר? השמש מסמלת את החומר משום שבמילה שמש יש שתי אותיות ש' אשר ביחד יוצרות את המילה "שש" - מס' אשר מסמל את עולם החומר - שש ימי מעשה/בריאה, שש(ה) צדדים לכל חפץ וכד'. אבל דע לך שלמרות שזה חומר, יש כאן מציאות ה' והוא מתגלה בתוכו ממש כ"ש: "השמש" - האות מ' נמצאת בין האות ה-ש' הראשונה לבין האות ה-ש' השנייה. האות מ' מורכבת מאות כ' ו-ו' אשר בגימטריה זה 26 כשם הויה. כלומר מציאות ה' בתוך החומר ג"כ. אבל, מה טעם לאדם לעמל תחת השמש? תחת החומריות - כדי להעיר את אותו פגאני זה צריך לקרבו לתורה כ"ש: "ומקרבן לתורה" - "לגובה העיניים" לא מעל ולא מתחת. "דור הולך ודור בא" - בגלל ההתעסקות בהבל אותו דור הולך וכלה. אבל יש המשכיות טובה לפגם זה וזה הינו התיקון כ"ש: "ודור בא". המילה "בא" מאוד מעניינת. היא גם מסמלת התקדמות לעבר התכלית האלקית כ"ש: "בא" דהיינו מתקדם. וגם היא מורכבת מהאותיות ב' ו-א'. בגימטריה זה 3. בא, אותיות אב. וידוע שיש 3 שותפים להולדת ולד והם: זוג הורים ואלקים. במילה "בא" האות ב' היא הראשונה וזה מסמל את המעשה מצד עמ"י - אותה התעוררות להיתקן ולהתעלות ולאחר מכן באה עזרתו של אלקים. וזה בדיוק אותו דבר בהולדת ולד - ההורים צריכים קודם ליצור את העובר ולאחר מכן אלקים מביא את הנשמה אשר נכנסת לתוך הגוף. "ודור בא" - "בא" זה מבחינת התקדמות ותיקון מצד עמ"י קודם ולאחר מכן באה עזרתו של ה' כמו בהולדת ולד כפי שביארתי. "והארץ לעולם עמדת" - לאחר ההתעוררות הזאת של עמ"י לתקן את עצמו וללכת בתורת ה' דהיינו להישמע לדברו ולמצוותיו ולעשותם, הארץ מתעלת מעל העלם (=הסתר פנים) ו-ה' מתגלה. ואיך אפשר לדעת שהארץ התעלתה מעל העלם - הסתר פנים, כ"ש: "והארץ ל-עולם" מבחינת "אני ל-דודי" - אני יכול לעזור לדודי משום שיש בי משהו שהוא צריך ואין לו לכן זהו בגדר עילוי - אני התעלתי מעליו ולכן אני יכול להיות בעזרתו. ועוד דבר: "והארץ לעולם עמדת" - כידוע, יש הרבה מצוות אשר תלויות בארץ ישראל ורק בה אפשר לעשותן. לכן צריך לקרא את הפס' כך: "והארץ לעול עם (=עולם) עמדת" כלומר, והארץ = ישראל. לעול = לעול תורה ומצוות. עם = ישראל. עמדת = קבועה, היא נמצאת פה ולא במקום אחר. לכן ניתן להבחין שהארץ נצרכת לנו משום שהיא נוצרה לעול תורה ומצוות של עמ"י והיא עמדת, קבועה כאן ולא במקום אחר על פני כדוה"א.

 

[spirit18]

עוד אחד

בתהלים פרק לד': "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" פס' שלכאורה סותר את ענין הנאמר שכאשר אדם כועס/מתעצבן/מדוכדך/עצוב וכו' השכינה מסתלקת ממנו ואם נביא הוא אזי הנבואה מסתלקת ממנו. ובפס' כתוב: "קרוב ה' לנשברי לב", אז איך זה בדיוק מסתדר?....איך מתרצים זאת? כתוב כך: "קרוב ה' לנשברי לב" צרות/בעיות נופלות על כולם - וכי אף אחד לא חפץ בכך אבל בכ"ז יש. אבל יחד עם זאת, האדם יכול לצאת מדברים שלילים אילו ואף גם להתעלות "בזכותן" אבל זאת כמובן תלוי באדם - אם הוא מאמין ויודע את ה' וממילא דבק במצוותיו ובמטרתו או שהוא לא מאמין וכך ממילא לא יהיה לו ערך לחיים ובזמן צער וכאב ישים קץ לחייו. דבר זה מרומז בכתוב: "קרוב ה' לנשברי לב" "לנשברי לב" = לנש (אדם) ברי לב (לב טהור = אי עבודה זרה ודבקות ב-ה') לכן, קרוב ה' לאותו נש (אדם) אשר לו "בר-לב" דהיינו לב טהור. ואמנם אם אותו אדם זה בצרה, בזכות ה-"בר לב" שבו הוא יכול לצאת מן הצרה ואף להתעלות "בזכותה". לכן ביקש דוד המלך בפרק נא: "לב טהור ברא אלקים" עוד דבר - כתוב כך: "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" לב+רוח = לבחור לב+רוח = אותיות המילה "לברוח" דהיינו כנגד בחירה יש גם בריחה. ולכן פס' זה בא לומר לאדם שבעת צרה יש לו עדיין את זכות הבחירה - דהיינו לשנות את המצב לטובה ואף להתעלות עוד יותר וזאת ע"י הבחירה (כ"ש: ובחרת בטוב). ואם האדם נוהג הפוך מזאת דהיינו בריחה הרי שהוא ישאר מבחינת "דכאי רוח" ו- "נשברי לב" ואף גם יכול להיות שישים קץ לחייו בגלל שהוא כבר חדל מלהנות בחיים אילו וכי הוא שוקע בצרות צרורות ואין זה לפי השקפתו כלפי החיים וזאת בניגוד לאדם המאמין - שצרות אף יכולות להועיל לו! ולא סתם הבחירה מייצגת דווקא את הטוב כמו שכתוב: "ובחרת בטוב" - משום שכל עוד האדם אפילו בעת צרה/בעיה וכד' חושב בכלל על המושג בחירה - דהיינו על אותה "זכות" אותו שינוי שהוא יכול לחולל בחייו - הרי שזהו אדם בעל תקווה, בעל כוח להמשיך הלאה, לא איבד את שפיותו - וזאת בגלל שהוא חושב על המושג "בחירה" - אותה זכות. ואם לא, אם האדם התייאש ח"ו ומחליט שלא לשנות דבר מאיפה שהוא נמצא ואף גם אולי לשים קץ לכל זאת הרי שהוא מבחינת "בריחה". לכן, אפילו אם בעת צרה, ה' קרוב לכל אחד ואחד אבל כמובן שלכתחילה צריך לדעת ולהאמין ב-ה' על מנת שיושיע - ועל זאת צריך להיות "נש ברי לב" כדי להתעלות על "נשברי לב". שאלות? תגובות?

 

[spirit18]

ועוד אחד

"דרך ארץ קדמה לתורה" הפירוש הרווח הוא, שקודם כל צריכים להיות אנשים טובים בעלי מידות טובות, לפני שאתה מתעסק בתורה, לומדה ומלמדה. ואכן, כך הדבר. עדיף להיות אדם טוב ובעל מידות טובות ואחד כזה שאוהב את הבריות ונאהב על ידן ואף גם משמש כדוג' או מעין מודל עד כדי הערצה לאחרים ובד בבד לבוא ולומר שהתורה, היא זו האחראית לכל הטוב שבי, אשר לכאורה מוצגת לאחרים. ע"י כך אפשר לקרב את האחרים לתורה ומצוות דהיינו שכאשר אתה רואה אדם טוב ואתה מכיר אותו ואתה יודע שהתורה היא זו ששינתה אותו לכזה אזי אתה גם תרצה לחזור בתשובה משום שרואים לעין כל שיש בדבר משהו חיובי ואם הינך רוצה להידבק בדבר חיובי (מי לא?!) הרי שממילא אתה תאמץ ותנהג כפי שחברך הדתי נוהג. דבר נוסף, כבר לא תהיה בושה לחזור בתשובה אם הינך יודע שיש הרבה אנשים חכמים ונבונים בעלי מקצוע יוקרתי למשל שכן חזרו בתשובה. היום משום מה, כאשר רואים אדם דתי או שומעים עליו שהוא חזר בתשובה, המחשבה הראשונה העולה במוח זה או שהוא פושע או שהוא חווה צרות בחייו או שהוא עצלן שלא רוצה להתגייס וכו' כלומר אותם אנשים אילו במידה מה לכלכו את כל עניין התורה וזאת מפני מה שהם מראים כלפי חוץ מצידם. אני מתכוון לאותם אנשים אילו שחזרו בתשובה מחמת פשע וכד' ועדיין ממשיכים בדרכם הרעה בעדם לומדים ומלמדים ועוסקים בתורה "יומם ולילה". אז כדי ללמוד תורה וללמדה ובד בבד גם לקרב אנשים – רכוש את מידת "דרך ארץ", אהוב את הבריות ותוך כדי כך אפילו כשאינך יודע על כך דהיינו בדרך סמויה אתה תשפיע על אחרים ותעורר את רצונם לרצות לחזור בתשובה או להתעמק קצת יותר ביהדות אם הינם דתיים מלכתחילה. דרך ארץ קדמה לתורה. דרך ארץ היא מבחינת "סור מרע" כ"ש בתהלים: "סור מרע ועשה טוב". ולמה דווקא מבחינת "סור מרע"? כדי לענות על שאלה זו צריך לדעת מזו בדיוק דרך. דרך זה אופן ביצוע מסוים הנבדל מאחרים. ולמה נבדל מאחרים? משום שהינך יכול לבצע את אותה פעולה גם בדרך אחרת ויש הרבה דרכים אחרות לעשות פעולה אחת תמימה. אבל כשיש לך דרך מסוימת לבצע איזה דבר הרי שזה מתוכנן מראש. ארץ, זו מעין אנרכיה אי סדר ושלווה כ"ש: "והארץ הייתה תהו ובהו", לכן היא מהווה (בפרשנותי זו) את ה"יצר הרע". ארץ כזו גדולה, לך תדע מה הינך צריך לעשות במקום שכזה ויתר על כן באיזה אופן לבצעו. ברם, אם יש לך "דרך" הרי שהתעלת מעל הקושי ורוממת את עצמך, התחזקת והתחסנת. וזה בדיוק כמו יצר הרע – יצר הרע נצרך מאוד, רק תתבל אותו עם התורה כ"ש: "בראתי לו תורה תבלין" והרי שאתה מתעלה עוד יותר וכל עילוי זהו מבחינת תיקון. לכן, כאשר יש לך "דרך" הרי שאתה סר מכל שאר הדברים הלא טובים שבעולם הזה ומתמקד בדבר הטוב כ"ש: "ועשה טוב". וכאן בא לידי ביטוי הנאמר "ואל תתורו" אשר הינו איסור ואם אינך סר מזאת דהיינו עובר על איסור זה הרי שיש בידך "אי- סור" דהיינו לא סרת ובגלל זאת עברת על איסור. לכן דרך ארץ היא מבחינת "סור מרע" וההליכה בה היא מבחינת "ועשה טוב". מה קורה אם במידה וחטאנו ופשענו ועברנו על איסורים וכו'? לזאת כתוב כך: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". "אוהב את הבריות..." = סולחה עם החברים ואנשים שהינך מכיר. מתנצל מחד גיסא ומאידך גיסא סולח. זה מבחינת "בין אדם לחברו". ומקרבן = צריך לשים לב. יש כאן שתי מילים חשובות והן: "ומקרב קרבן". דהיינו כיפור עוונות בין האדם למקום = הקב"ה. ובד בבד מקרב- פשוטו כמשמעו, את כל ישראל לתשובה ומעשים טובים כנאמר: "ומקרבן לתורה".

 

[mgb]

חידושי תורה.

בס"ד שלום! תודה רבה רבה על החידושים הנפלאים ומאירי עיניים - יישר כוחך! עלה והצלחה והמשך להעשירנו בעוד חידושי תורה! בברכה מגב

 

[spirit18]

וורט לגבי קין

* אמנם כתבתי זאת בעבר בפורום, אך יחד עם זאת הוספתי עוד איזה דבר שרצוי לשים אליו לב. אשמח לקבל תגובות שכן אינני בטוח שכך מקובל לחשוב לגבי קין. בראשית פרק ב': "וישם שם את האדם אשר יצר" "ויקח ה' אלקים את האדם וינחהו בגן עדן" * כלומר, עתיד של "וישם" זה "ויקח". מי יקח? ה' לוקח. בבראשית פרק ה' כתוב: "ויתהלך חנוך את ה' ואיננו כי לקח אותו ה'" * ה' לקח את חנוך לפני זמנו על מנת שלא יחטא כלומר, ה' לקחו כאשר חנוך הגיע לתיקונו. ובאשר לקין כתוב: "וישם ה' לקין אות לבלתי הכות- אותו כל-מצאו" אפשר להניח ממה שכתוב בפסוקים הנ"ל, שעתיד "וישם" באשר לקין הוא, ש- ה' יקח אותו ולא אף אחד אחר (כגון: כתוצאה מרצח, הריגה וכד'). ולמרות שקין רצח את אחיו, הוא התייסר בחייו כ"ש: "כי תעבוד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ", והגיע לתיקונו (אולי). כ"ש: "וישם ה' לקין אות", ועתיד של "וישם" הוא "ויקח" (כ"ש לגבי האדם בגן עדן) וכן ה' לוקח את אותם אנשים שהגיעו לתיקונם כ"ש לגבי חנוך: "ויתהלך חנוך את ה' ואיננו כי לקח אותו ה'". ועוד כתוב: "ויאמר קין אל ה': גדול עוני מנשוא" – היינו, קין מתוודה בחטאו כ"ש: "עוני" ויתר על כן כתוב: "מנשוא" = אותיות "אשמנו" (=מבחינת אשמנו בגדנו גזלנו..). וכן קין מקבל לענ"ד עונש אשר יתקן את כל פגמיו אשר נמצאים בפנים דהיינו 4 החושים מפני שהם שורש מעשיו הרעים כ"ש: "ולמה נפלו פניך" – דהיינו, בגלל שנפלו פניו, קין עשה את מה שעשה. וכמו שכתבתי עוד על הפס': "בזעת אפיך", אפיך (=פניך) ידוע שבפנים יש את 4 החושים והם: ראיה שמיעה, ריח, טעם (=דיבור). ע"י התורה, האדם יכול לתקן,לעבוד, על החושים הללו (ראיה – לא לראות דברים שלא לצורך, שמיעה – לא לשמע דברים שלא לצורך, דיבור – כנגד לשון הרע, ריח – לא להריח דברים שלא לצורך) וכך להגיע לתיקון כי ממילא, אם ה- "פנים"(=אותם 4 החושים המוזכרים) בסדר, האדם לא יחטא כלומר, חוש ה"מישוש" (הידיים) לא יעשה מעשה רע (=חטא), כגון: ירצח, יגנוב, ירביץ וכו'. מתי האדם חוטא? כאשר הפנים נופלות. כאשר 4 החושים שבפנים לא הולכות בדרך הישרה וזה נלמד מן הפס': "ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאוד ויפלו פניו ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך". כלומר, ה' מזהיר את קין שפניו נופלות וכי הוא יכול לחטא בגלל זה, כ"ש: "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". כמו כן, ה' מדריך את קין מה לעשות על מנת שלא יחטא, כ"ש: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". "ואתה תמשול בו" רומז על התורה, כי ע"י התורה אפשר למשול/לשלוט ביצר הרע כ"ש: "בראתי יצר הרע באדם, בראתי לו תורה תבלין". ובכן, התיקון לקין הוא כדלקמן: "הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה" = תיקון כנגד הפה כ"ש: "ויבא קין מפרי האדמה מנחה ל-ה'" ופירות אוכלים דרך הפה. ועוד נימוק: ראשי תיבות הפס': "מעל פני האדמה" הינו: "מפה" אשר ג"כ באיזושהי צורה רומזת על כך. "ומפניך אסתר" = תיקון כנגד העניים, הראיה כ"ש: "אסתר". "והייתי נע ונד בארץ" = תיקון כנגד האף, שכן איך יודעים, שאדם נע ונד הוא? הלא ע"פ עקבותיו על פני האדמה ובזמן הליכתו אבק עולה ומתפזר באוויר ואבק זה נושמים דרך האף. עד לכאן, קין מקבל על עצמו את אותם תיקונים (עונשים לשם תיקון) והם דברים שקשורים אליו דהיינו הוא יכול לשלוט בהם ולקבל זאת על עצמו למשל: "הן גרשת אותי", "מפניך אסתר", "נע ונד הייתי" – אילו דברים שעושה קין בינו לבין עצמו ואין דבר שיכול למנוע ממנו לעשות את אותם דברים, שלא כמו "והיה כל מצאי יהרגני" – זה דבר שקין לא יכול לשלוט בו וכי הוא צריך את עזרת ה' ובגלל זה ה' נותן לו אות לבלתי הכות אותו. "והיה כל מצאי יהרגני" = תיקון כנגד האוזן היינו השמיעה שכן בעקבות שמועה, הסביבה יכולה לרדוף את קין. ברם, איבר האוזן לא נמצא בדיוק בפנים אלא מחוצה לו במקצת, כאיבר מעין חיצוני לו (לפנים) וזה בדיוק מבטא את תיקון השמיעה היינו השמועה, שכן שמועה זה דבר חיצוני, זה דבר שמפיץ דבר כלשהו כלפי חוץ – כאוזן אשר נמצאת מחוץ לפנים במקצת ועל כן קין צריך עזרה בדבר זה מאת ה' ומחמת זאת ה' נותן לו אות לבלתי הכות אותו. כמו כן, השם "קין" = אותיות "נקי". וזה רומז שקין התייסר וניקה את עצמו מן העבירה החמורה שעשה לאחיו הבל. (זווית ראיה נוספת על קין)