ל****
אני שונאת שגומרים איתי. אי גם שונאת שאומרים לי שרוצים פסק זמן. כי לא בטוחים אם הרגשות כלפיי הם אהבה או לא. ומנסיוני (כן...אז אני פועלת עפ"י סטטיסטיקות...) אחרי הפסק זמן הזה של שבוע, אתהאו תתקשר להגיד לי שאתה מצטער...ואז תזרוק אותי (סליחה-תיפרד.. אני לא אגיד את המילה הגסה "לזרוק", כי הרי.. אתה?! לזרוק?! אותי?!? מה פתאום!!! הרי אתה "אהבת אותי והיית נאמן לי..." לזרוק זאת כל כך לא המילה...) או שלא תתקשר...בכלל בכלל... אפילו לא תשלח לי הודעת לילה טוב... הא?! ואנחנו לא נדבר יותר בחיים. ואם תתקשר- זה יהיה רק בגלל שאמרתי שפסק זמן זה רע-רק בגלל שבסופו של דבר אתה לא תתקשר בכלל... שמע, אני מעריכה את הכנות שלך. את זה שאתה לא מסוגל להגיד לי שאתה אוהב אותי כשאתה בכלל....לא... שאתה לא מסוגל לשקר לי. תודה. אני גם שונאת שבנים גורמים לי לבכות. ובמיוחד כשזה בגלל אהבה. אני לא יודעת מה עובר לך בחיים עכשיו. מה עובר לך בראש. אתה יודע שאימנת אותי כמו כלב לא להיות פרנואידית אם אתה לא עונה להודעות. אז שלחתי לך הודעה בצהריים... ולא ענית.. אז גם לא דאגתי. ושלחתי לך אחת בערב. כשחזרתי משיעור צילום. בערך. ולא ענית. ושוה לא דאגתי, או אפילו עבר במוחי הרעיון שאתה כבר לא רוצה אותי. בטח במערכת היחסים הבאה שלי אני אהיה פי אלף יותר פרנואידית ותלותית מהמערכת יחסים עם מתן (שהייתה מאוד מאוד מאוד מאווווווד תלותית!) הצטערת פעמיים, ובשתי הפעמים אמרתי שאתה לא ריך להצטער. והנה אני אומרת שוב: אל תצטער ****. זאת לא אשמתך. זאת בטח רק אשמתי. התלותיות שבי, הבקשות/דרישות/ציפיות שלי מהקשר בטח דקו אותך לפינה. אני רק מאחלת לך שלא תרגיש רע אחרי שתגמור איתי. ו****... אני אוהבת אותך
אני שונאת שגומרים איתי. אי גם שונאת שאומרים לי שרוצים פסק זמן. כי לא בטוחים אם הרגשות כלפיי הם אהבה או לא. ומנסיוני (כן...אז אני פועלת עפ"י סטטיסטיקות...) אחרי הפסק זמן הזה של שבוע, אתהאו תתקשר להגיד לי שאתה מצטער...ואז תזרוק אותי (סליחה-תיפרד.. אני לא אגיד את המילה הגסה "לזרוק", כי הרי.. אתה?! לזרוק?! אותי?!? מה פתאום!!! הרי אתה "אהבת אותי והיית נאמן לי..." לזרוק זאת כל כך לא המילה...) או שלא תתקשר...בכלל בכלל... אפילו לא תשלח לי הודעת לילה טוב... הא?! ואנחנו לא נדבר יותר בחיים. ואם תתקשר- זה יהיה רק בגלל שאמרתי שפסק זמן זה רע-רק בגלל שבסופו של דבר אתה לא תתקשר בכלל... שמע, אני מעריכה את הכנות שלך. את זה שאתה לא מסוגל להגיד לי שאתה אוהב אותי כשאתה בכלל....לא... שאתה לא מסוגל לשקר לי. תודה. אני גם שונאת שבנים גורמים לי לבכות. ובמיוחד כשזה בגלל אהבה. אני לא יודעת מה עובר לך בחיים עכשיו. מה עובר לך בראש. אתה יודע שאימנת אותי כמו כלב לא להיות פרנואידית אם אתה לא עונה להודעות. אז שלחתי לך הודעה בצהריים... ולא ענית.. אז גם לא דאגתי. ושלחתי לך אחת בערב. כשחזרתי משיעור צילום. בערך. ולא ענית. ושוה לא דאגתי, או אפילו עבר במוחי הרעיון שאתה כבר לא רוצה אותי. בטח במערכת היחסים הבאה שלי אני אהיה פי אלף יותר פרנואידית ותלותית מהמערכת יחסים עם מתן (שהייתה מאוד מאוד מאוד מאווווווד תלותית!) הצטערת פעמיים, ובשתי הפעמים אמרתי שאתה לא ריך להצטער. והנה אני אומרת שוב: אל תצטער ****. זאת לא אשמתך. זאת בטח רק אשמתי. התלותיות שבי, הבקשות/דרישות/ציפיות שלי מהקשר בטח דקו אותך לפינה. אני רק מאחלת לך שלא תרגיש רע אחרי שתגמור איתי. ו****... אני אוהבת אותך
