יונה לבנה 1
New member
מאבדת שליטה
על ילדיי. נורא קשה לי לקבל את התבגרותם ובעיקר את הכנפיים שפרסו ברגע ועפו להם מהקן. עם גיוסם חלו השינויים,אין יותר אמא שבאה לבחור איתם בגדים ,אין יותר קניות משותפות,הם כבר לו מזנקים על השיש ומשתפים בכל החוויות. הם נכנסים הביתה ,אומרים היי ונסגרים בחדרם בעולמם. כל כך הייתי רוצה לחזור לאותם ימים שהייתי כל עולמם ובלעדיי לא זזו ימינה ואפילו לא שמאלה,התייעצו ושיתפו גם בנושאים מאד אישיים ואינטימים,רק לפני שנתיים לקחתי את חברתו של השני לרופא נשים ואפילו סיפקתי אמצעי מניעה ,והנה היום אני רק מזוזה שמנשקים בכניסה וביציאה. איך מתרגלים לשינו להתבגרות הזאת? איך לומדים לחיות עם ההרגשה שאת כמעט מחוץ לתמונה?
על ילדיי. נורא קשה לי לקבל את התבגרותם ובעיקר את הכנפיים שפרסו ברגע ועפו להם מהקן. עם גיוסם חלו השינויים,אין יותר אמא שבאה לבחור איתם בגדים ,אין יותר קניות משותפות,הם כבר לו מזנקים על השיש ומשתפים בכל החוויות. הם נכנסים הביתה ,אומרים היי ונסגרים בחדרם בעולמם. כל כך הייתי רוצה לחזור לאותם ימים שהייתי כל עולמם ובלעדיי לא זזו ימינה ואפילו לא שמאלה,התייעצו ושיתפו גם בנושאים מאד אישיים ואינטימים,רק לפני שנתיים לקחתי את חברתו של השני לרופא נשים ואפילו סיפקתי אמצעי מניעה ,והנה היום אני רק מזוזה שמנשקים בכניסה וביציאה. איך מתרגלים לשינו להתבגרות הזאת? איך לומדים לחיות עם ההרגשה שאת כמעט מחוץ לתמונה?
