מומלץ לעבור לשפה של בחירה
שלום רב אירית יופי שחזרת והבהרת את התמונה, אני מבינה. אכן מתיש. ילד בן שנתיים שרוצה להחליט לבד. אני תוהה ושואלת מי עוד בבית שלכם רוצה לקבוע? סביר להניח שאחד מכם או שניכם.(הוריו). ובצדק! זהו תפקידכם. הורים לילדים צעירים צריכים להנהיג את הבית, לקבוע סדר יום ולהבהיר נורמות להתנהגות. יחד עם זאת, אני מתרשמת שהילד רוצה לקבוע ולהחליט בתחומים הנוגעים לחייו. הילד גילה את רצונו, גילה את נפרדותו . הוא רוצה להרגיש עצמאי, קיים ובעל משמעות. אם כך, אני מציעה לאפשר לו במידת האפשר והמתאים מרחב של בחירה. איך עוברים לדבר בשפה של בחירה ושומרים על מסגרת? אתן דוגמא: תוכלו לשאול את הילד מה אתה מעדיף לעשות קודם להיכנס לאמבטיה או לאכול?" " מה תרצה ללבוש מחר לגן את החולצה האדומה או את הכחולה?" שאלות מסוג זה נותנות לילד את השליטה הלגיטימית אותה הוא מבקש לעצמו בתוך מסגרת אפשרית המוצגת על ידכם. אני מציעה לכם ולהורים בכלל לאמץ מספר עקרונות מנחים: להכיר בחשיבות ובזכות הילד לרצות. להכיר במשמעות התפתחות הדעה העצמאית. לאפשר לילד שליטה על חייו. בכך להעביר לו את המסר : אנחנו מכירים בזכותך לגדול ולצמוח. אנחנו מתחשבים ומכבדים את רצונותיך. ילד שחווה הורים מתחשבים, ומכבדים מרגיש בעל חשיבות, שווה ערך, רצוי ומוערך. סביר להניח שילד כזה ירצה לשתף פעולה ומערכת היחסים תעבור פזה ממאבקי כוח ליחסים מזינים. מה דעתך? שאלות נוספות יתקבלו בברכה . עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
