מאבקי כוח (?)

[הילהל]

מאבקי כוח (?)

הבן שלי בן שנה ולאחרונה התחיל עם התנהגויות חדשות ומתסכלות: בוכה על כל דבר (הוצאה מהאמבטיה, לקיחת מברשת השיניים בסוף הצחצוח, העברתו למיטה בלילה) ובנוסף מסרב לאכול (במעון אוכל יפה ואתי רק יונק). האם יכול להיות שכבר בגיל הזה יש מאבקי כוח? נראה לי שהוא נהנה מהתגובות שלי כשהוא מסרב לאכול (מצחיק אותו? נחמד לו שהוא יודע לצפות את התגובה שלי?). ולגבי הבכי, כשזה לא קריטי אני מוותרת לו (נשארים עוד כמה דקות באמבטיה, מאפשרים להמשיך לשחק עוד עם מברשת השיניים) אבל בסוף אין ברירה וחייבים להפסיק, ואז יש צרחות עד לב השמיים. המצב הזה התחיל אחרי החלמה ממחלה ארוכה, שבה הוא פונק המון. האם זה קשור? איך להגיב לזה?

 

[תרי קלינמן]

המטרה- מאבקי כוח../images/Emo24.gif

שלום לך, בנך הוא בן שנה ולאחרונה התחיל עם התנהגויות חדשות וכדברייך מתסכלות בעצם אלה הן התנהגויות מפריעות. אולם אנו סבורים כי, כל התנהגות של כל אדם מטרתית כשמטרת העל היא הצורך להרגיש שייך ,דהיינו להרגיש חלק מהמקום שהילד נמצא בו. לפיכך אין התנהגות טובה ואין התנהגות רעה. מאבק כוח זוהי דרך- טכניקה שילד מפתח בטעות ושלא במודע על מנת להרגיש שייך. ילד שגדל באווירה של מאבקי כוח מסיק מסקנות שבעולם יש חזקים וחלשים ,מנצחים ומפסידים. לילדים יש דרכים שונות להאבק ולהשתמש בכוח גם מגיל מאוד צעיר. נשאלת השאלה מהי תגובת ההורים בסיטואציה. האם היא מחזקת את המאבק או לא? את כותבת שבנך נהנה מהתגובות שלך כשהוא מסרב לאכול. מהי תגובתך במצב זה??? תרי

 

[הילהל]

תגובות למאבקים

עד לפני יומיים הגבנו בהגברת המאמצים.ניסיונות למשוך את תשומת ליבו לכפית, להכניס את האוכל לפה שלו, התחננות, שירים, כל דבר אפשרי. החל מיום ראשון החלטתי להרים ידיים ופשוט לא לריב. לא רוצה, לא צריך. אוכל שאפשר להחזיק בידיים לבד - נותנת לו ולא מראה שאני כועסת כשהוא רק מורח אותו מסביב. אוכל שנותנים בכפית - אם מסרב לאכול (סוגר את הפה ועושה "לא" עם הראש) פשוט לוקחת ומחזירה למקרר. הבעיה היא שהוא אחרי מחלה ארוכה, רזה וחלש, ומלחיץ אותנו שהוא לא אוכל. שכחתי לציין שהוא גילה את המילה "לא" (לא אומר אבל מסמן עם הראש) ונהנה להשתמש בה המון. לפעמים נדמה שהוא נהנה מעצם הסירוב, למרות שלמעשה מסרב למשהו שהוא אוהב לעשות. אני לא רוצה שיחיה באווירה של מאבק, אבל גם לא לגדל אותו ללא גבולות, כאילו שהכל מותר.

 

[תרי קלינמן]

רווחים מוטעים מהתגובות../images/Emo24.gif

שלום לך, ראשית אני רוצה לציין כי בנך הנו ילד מאוד פעיל וזה טוב ויפה. אני רוצה להזכיר לך כי נקודת המוצא שלנו היא כי התנהגות האדם בכלל, על פי התאוריה האדלריאנית והתנהגות הילד בפרט הנה התנהגות מטרתית כאשר מטרת העל היא הצורך להרגיש שייך כלומר להרגיש בטוח במקום, במשפחה. הילד קולט את המתרחש סביבו, את תגובות הוריו ובהתאם מפתח דרכים להרגיש חשוב ובעל משמעות. כל עוד הילד מצליח לחוש תחושה זו בדרכים נכונות מה טוב. במידה ולא הוא מפתח דרכים מוטעות בדרך, דרכים לא מודעות, אשר גורמות לרווח. שימי לב, סביב האוכל מקבל הילד המון התיחסות אישית. כדברייך:"התחננות, שירים, כל דבר אפשרי:הילד משיג המון תשומת לב סביב הנושא וזה נותן לו תחושה טובה. אני מבינה את דאגתך בשל העובדה שהיה חולה והוא רזה וחלש. אך האם ניתן להכריח אותו? אני חושבת שכשילד רעב הוא אוכל. אני מבינה מדברייך שהילד נהנה מהשימוש במלה לא. האם הפרוש שלך לשימוש זה הוא כאילו הילד ממרי את פיך? כאילו הילד פועל נגדך? כי גם כאן הילד קולט מה זה בדיוק עושה לך. בעינין הויתור והגבולות. הורים, חיבים ללמוד את העקרון של :לא להלחם ולא להכנע. מה כן? לוותר בדברים שהם פחות חשובים לך. להציב גבולות בדברים שהם יותר עקרונים ושם להיות עקביים. להבין שהילד לא פועל נגדך אלא בעדו. לאפשר לילד להיות תורם ומועיל בהתאם לגיל. לשתף אותו בחוויות שעוברות עלייך. כל זה נותן לא תחושה של משמעות וערך. מתאים לך??? תרי

 

[אמא של פרח]

המלצה לעניין אוכל

אצלי כשלא רוצים )בגיל קטן) אז לא אוכלים אבלללללל בתקופה כזו אין אצלי ממתקים ביסלים וכאלה וכשהילד רוצה משהו לאכול יש כמה אפשרויות : את האוכל שלא אכל ואני הכנתי, פרי , פרוסה עם משהו מזין

 

[הילהל]

הארת את עיניי

לאחרונה אני מאוד עייפה ונהנית פשוט לשים קלטת כשמגיעים הביתה ולנוח לי בלי לתת לו יחס. כמו-כן, כמובן שכשהיה חולה קיבל המון יחס מהרבה אנשים, יחס שנעלם ברגע שהבריא. ממה שכתבת לי אני חושבת שסיפור האוכל הוא דרך להשיג את ההתייחסות החסרה. אז אני מתחילה בגישה אחרת: לתת המון המון יחס של משחקים, סיפורים והשתוללויות יחד בשעות שבין המעון לשינה, בתקווה שזה יוריד את הצורך לקבל יחס דרך סירוב לאוכל. לגבי זה שילד רעב אוכל: במקרה שלו, הוא יונק יותר מבעבר (מה שמחזיר למעגל הקסם של העייפות שלי. קשה להניק כ"כ אינטנסיבי ילד בן שנה). ולגבי ה"לא": האמת היא שאנחנו בינתיים נורא גאים בו על ההבנה של המילה+התנועה+המשמעות. אולי אנחנו קצת יותר מידי מרוצים כשהוא אומר לא?

 

[תרי קלינמן]

../images/Emo24.gifאני שמחה שעזרתי קצת

להאיר את עינייך ,ואני חושבת שאת ראוייה להערכה על היכולת לעשות שינוי בתפיסה ובעקבותיו בגישה. דרך אגב זכרי ששינויים תמיד כרוכים בתהליך ועצם זה שקיימת המודעות זה כבר הרבה בפני עצמו. אני בהחלט מבינה את הצורך שלך לנוח וחשוב שגם ילדים יבינו שלהורה יש את הזכות המלאה לקבל זמן לעצמו. אני מבינה שהנכם גאים בו על כל מלה ומלה שהוא מבין ואומר וכך צריך להיות.לשאלה האם אתם יותר מדי מרוצים? הכל זה שאלה של מינון. השאלה היא האם דרך תגובתכם הילד יסיק מסקנה שזו דרכו להרגיש בעל ערך ושייך למשפחה.לצד זה, צריך לזכור שבגיל הזה מתפתחת השפה וכל עידוד מצדכם הוא בבחינת חוויה חיובית עבור הילד ופיתוח ההרגשה שהוא יכול. מקווה שהובנתי כהלכה. תרי