מאבק לאן?
המחאה הציבורית לאן ? המחאה הציבורית ההולכת וגואה סובלת מחוסר מיקוד ולמעשה ,מתפזרת" לכיוונים רבים ומגוונים שכל אחד מהם עוסק בנושא מוצדק וראוי (דיור, בריאות, חינוך, גידול ילדים, שוויון הזדמנויות ועוד ועוד). ברור לכל כי חוסר המיקוד מחליש את המאבק שבבסיס המחאה ומקטין את הסיכוי לשינוי אמיתי ויסודי בסדר היום הציבורי , אך נשאלת השאלה – מה עושים עם זה? כל מי שעיניו בראשו יודע שכשבאותה סביבה קיימות בעיות רבות , כמעט תמיד הן נובעות כולן מגורם משותף אחד . בשפה הניהולית נוהגים לכנות זאת כ"בעית שורש" או ,גורם שורש" . זוהי אותה "תקלה" או "מחלה" שבעטיה באים כל הצרות האחרות שאינן אלא סימפטום לבעיה ולא הבעיה עצמה. אם כן, מהו אותו גורם שורש? מהי אותה בעיה נסתרת שאם נצליח לפתור אותה או להימנע ממנה, כל אותן סממנים שאנו רואים, יעלמו כלא היו. ביבי הביתה – האם זה יפתור את הבעיה? האם מי שיבוא/תבוא במקומו יוכלו לנהל מדיניות כוללת, ארוכת טווח ? חזרה למשק "ממשלתי" וציבורי – האם היה כאן כל כך טוב בשנות השישים והשבעים? חיסול הטייקונים – איזו בעיה זה בדיוק פותר? האם בכלל יהיו מקומות עבודה בהיעדרם? לדעת כותב מכתב זה, הבעיה המרכזית הינה שיתוק של גופי השילטון שאינם יכולים גם אם ירצו לקבוע ולנהל מדיניות ארוכת טווח עיקבית, מקצועית, וממוקדת מטרה. אם נבחן תוכניות ממשלתיות רבות בתחומי המיים, האנרגיה, החינוך, הדיור (כולל עידוד בניה לבשכרה) ועוד ועוד, נראה שבכל הנושאים נקבעו החלטות חשובות בזמנים שונים ע"י ממשלות שונות, אך מרביתם הגדול לא עבר לשלב המימוש והביצוע. ממה נובע שיתוק זה? לדעת כותב מכתב זה השיתוק נובע מעצם השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל. משטר קואליציוני (יש מכנים זאת ובצדק "גועליציה") שבו המדיניות נקבעת בעיקר ע"י שיקולים מפלגתיים של היושבים בה. אמנם נתניהו לא המציא את השיטה, אך אין ספק שהגענו לשיא של 32 שרים ו 8 סגני שרים שמגביר את השיתוק ומונע כל יכולת לפיתרון אמיתי של הבעיות. איני נכנס כאן לחלופה או לחלופות האפשריות. זהו נושא מורכב ודורש התעסקות של מומחים ולא כאן המקום לפרטו. אך ברור שנדרש שינוי, כאן ועכשיו. האם יש סיכוי לשינוי השיטה ? אין כל סיכוי שהמפלגות הקיימות בפרלמנט הישראלי יבצעו את השינוי הנדרש, כי פירוש הדבר הוא חיסולן וגם אם לא, הפחתה דרסטית ביכולת המיקוח/סחיטה שלהן. ולכן, רק לחץ ציבורי מסיבי, מתמיד הוא זה שיכול להוביל לשינוי. הצעתי לכל המובילים את המחאות והמאבקים החברתיים להתלכד סביב נושא זה ובכך ישיגו שני דברים חשובים: - מיקוד של המאבק וסיכוי גבוה יותר להצליח בו; - פיתרון אמיתי של בעיית היסוד ולא רק של סממניה; א.א. אזרח מודאג ואכפתי
המחאה הציבורית לאן ? המחאה הציבורית ההולכת וגואה סובלת מחוסר מיקוד ולמעשה ,מתפזרת" לכיוונים רבים ומגוונים שכל אחד מהם עוסק בנושא מוצדק וראוי (דיור, בריאות, חינוך, גידול ילדים, שוויון הזדמנויות ועוד ועוד). ברור לכל כי חוסר המיקוד מחליש את המאבק שבבסיס המחאה ומקטין את הסיכוי לשינוי אמיתי ויסודי בסדר היום הציבורי , אך נשאלת השאלה – מה עושים עם זה? כל מי שעיניו בראשו יודע שכשבאותה סביבה קיימות בעיות רבות , כמעט תמיד הן נובעות כולן מגורם משותף אחד . בשפה הניהולית נוהגים לכנות זאת כ"בעית שורש" או ,גורם שורש" . זוהי אותה "תקלה" או "מחלה" שבעטיה באים כל הצרות האחרות שאינן אלא סימפטום לבעיה ולא הבעיה עצמה. אם כן, מהו אותו גורם שורש? מהי אותה בעיה נסתרת שאם נצליח לפתור אותה או להימנע ממנה, כל אותן סממנים שאנו רואים, יעלמו כלא היו. ביבי הביתה – האם זה יפתור את הבעיה? האם מי שיבוא/תבוא במקומו יוכלו לנהל מדיניות כוללת, ארוכת טווח ? חזרה למשק "ממשלתי" וציבורי – האם היה כאן כל כך טוב בשנות השישים והשבעים? חיסול הטייקונים – איזו בעיה זה בדיוק פותר? האם בכלל יהיו מקומות עבודה בהיעדרם? לדעת כותב מכתב זה, הבעיה המרכזית הינה שיתוק של גופי השילטון שאינם יכולים גם אם ירצו לקבוע ולנהל מדיניות ארוכת טווח עיקבית, מקצועית, וממוקדת מטרה. אם נבחן תוכניות ממשלתיות רבות בתחומי המיים, האנרגיה, החינוך, הדיור (כולל עידוד בניה לבשכרה) ועוד ועוד, נראה שבכל הנושאים נקבעו החלטות חשובות בזמנים שונים ע"י ממשלות שונות, אך מרביתם הגדול לא עבר לשלב המימוש והביצוע. ממה נובע שיתוק זה? לדעת כותב מכתב זה השיתוק נובע מעצם השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל. משטר קואליציוני (יש מכנים זאת ובצדק "גועליציה") שבו המדיניות נקבעת בעיקר ע"י שיקולים מפלגתיים של היושבים בה. אמנם נתניהו לא המציא את השיטה, אך אין ספק שהגענו לשיא של 32 שרים ו 8 סגני שרים שמגביר את השיתוק ומונע כל יכולת לפיתרון אמיתי של הבעיות. איני נכנס כאן לחלופה או לחלופות האפשריות. זהו נושא מורכב ודורש התעסקות של מומחים ולא כאן המקום לפרטו. אך ברור שנדרש שינוי, כאן ועכשיו. האם יש סיכוי לשינוי השיטה ? אין כל סיכוי שהמפלגות הקיימות בפרלמנט הישראלי יבצעו את השינוי הנדרש, כי פירוש הדבר הוא חיסולן וגם אם לא, הפחתה דרסטית ביכולת המיקוח/סחיטה שלהן. ולכן, רק לחץ ציבורי מסיבי, מתמיד הוא זה שיכול להוביל לשינוי. הצעתי לכל המובילים את המחאות והמאבקים החברתיים להתלכד סביב נושא זה ובכך ישיגו שני דברים חשובים: - מיקוד של המאבק וסיכוי גבוה יותר להצליח בו; - פיתרון אמיתי של בעיית היסוד ולא רק של סממניה; א.א. אזרח מודאג ואכפתי