יהודה ישרים
New member
מאגיה או הלכה?
שלום חברים יקרים. בשבת הקרובה נקרא את פרשיות "תזריע-מצורע". הרבה מדובר בהן על טומאה וטהרה. מהי טומאה ומהי טהרה? האם מדובר על מצב נפשי / רוחני / פיזי / הלכתי / ריאלי / אחר? על מנת להבין את הדבר על קצה המזלג, אביא כאן סיפור אודות שאלתו של גוי את רבן יוחנן בן זכאי בנושא "פרה אדומה" המטהרת את הטמאים ומטמאה את האיש המטהר את הטמאים: "שאל גוי אחד את ר' יוחנן בן זכאי: אילן עובדיא דאתון עבדין (הדברים האלו שאתם עושים) נראים כמין כשפים. אתם מביאים פרה ושורפים אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת (ואחד שנטמא למת), מזין עליו שנים ושלשה טיפין ואתם אומרים לו טהרת?! אמר לו: נכנס בך רוח תזזית מימיך? אמר לו: לא ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושים? אמר לו: מביאים עיקרים, ומעשנין תחתיו, ומרביצין עליה מים, והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אוזניך מה שאתה מוציא מפיך! כך הרוח הזה רוח טומאה...מזין עליו והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם: חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור גזרותיי דכתיב (שכתוב): זאת חוקת התורה". היוצא מסיפור זה הוא, שהטומאה והטהרה הם מצבים הלכתיים (בעלי עומק מחשבתי עצום שאין כאן המקום לפרטם), ואינם מצבים של שינוי ריאלי בגוף האדם, כמו שחושבים אולי חלק נכבד מהאנשים בעולם. כך גם בפרשת השבוע, כאשר נגע הצרעת מגיע לאדם, הוא איננו טמא עד שיאמר לו הכהן שהוא טמא, ולא עוד, אלא אם אין הכהן יודע בהלכות נגעים, הרי מביאים חכם שפוסק שהוא טמא, ואפילו לאחר פסיקת החכם האדם איננו נטמא עד שיאמר לו הכהן "טמא". היום קשה לנו להבין את המצבים הללו, אבל עלינו לדעת כי בימים עברו, בזמן בו היה קיים בית המקדש, חלק חשוב מהחיים סבב סביב מצבי הטומאה, הטהרה וההשלכות הנובעות מכך. סוף שבוע נעים ושבת שלום. שלכם, יהודה ישרים.
שלום חברים יקרים. בשבת הקרובה נקרא את פרשיות "תזריע-מצורע". הרבה מדובר בהן על טומאה וטהרה. מהי טומאה ומהי טהרה? האם מדובר על מצב נפשי / רוחני / פיזי / הלכתי / ריאלי / אחר? על מנת להבין את הדבר על קצה המזלג, אביא כאן סיפור אודות שאלתו של גוי את רבן יוחנן בן זכאי בנושא "פרה אדומה" המטהרת את הטמאים ומטמאה את האיש המטהר את הטמאים: "שאל גוי אחד את ר' יוחנן בן זכאי: אילן עובדיא דאתון עבדין (הדברים האלו שאתם עושים) נראים כמין כשפים. אתם מביאים פרה ושורפים אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת (ואחד שנטמא למת), מזין עליו שנים ושלשה טיפין ואתם אומרים לו טהרת?! אמר לו: נכנס בך רוח תזזית מימיך? אמר לו: לא ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושים? אמר לו: מביאים עיקרים, ומעשנין תחתיו, ומרביצין עליה מים, והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אוזניך מה שאתה מוציא מפיך! כך הרוח הזה רוח טומאה...מזין עליו והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם: חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור גזרותיי דכתיב (שכתוב): זאת חוקת התורה". היוצא מסיפור זה הוא, שהטומאה והטהרה הם מצבים הלכתיים (בעלי עומק מחשבתי עצום שאין כאן המקום לפרטם), ואינם מצבים של שינוי ריאלי בגוף האדם, כמו שחושבים אולי חלק נכבד מהאנשים בעולם. כך גם בפרשת השבוע, כאשר נגע הצרעת מגיע לאדם, הוא איננו טמא עד שיאמר לו הכהן שהוא טמא, ולא עוד, אלא אם אין הכהן יודע בהלכות נגעים, הרי מביאים חכם שפוסק שהוא טמא, ואפילו לאחר פסיקת החכם האדם איננו נטמא עד שיאמר לו הכהן "טמא". היום קשה לנו להבין את המצבים הללו, אבל עלינו לדעת כי בימים עברו, בזמן בו היה קיים בית המקדש, חלק חשוב מהחיים סבב סביב מצבי הטומאה, הטהרה וההשלכות הנובעות מכך. סוף שבוע נעים ושבת שלום. שלכם, יהודה ישרים.