פרסם אותה פה, ונוכל להחליט.
רעיון לא רע בכלל. בבקשה:
שאלה "1" הייתה כדלקמן:
"הגדירו מהי קוהורטה, ותארו מאפיינים של הקוהורטה שלכם. על התאור להיות ספציפי וברור, שחשבתם עליו בעצמכם ומעיד על חשיבה מקורית, כלומר אינו מועתק או מבוסס על דוגמה קיימת".
והנה התשובה שלי, הגאונית והמבריקה במידה שלא תאומן, כמו גם שיאה של עבודת ההגשה כולה:
"1. קוהורטה משמעה קבוצה של אנשים שיש לה מאפיין חברתי משותף.
בהקשר של חקר הזיקנה, הכוונה היא לקבוצה של אנשים שנולדו באותה תקופה, ועל כן הם משתייכים לאותה קבוצת הגיל, ולאותו הדור.
מכיוון שנולדתי ב-1998, הקוהורטה שלי היא דור ה-Z. כלומר כל אלו שנולדו בין ה-1 בינואר של 1995 לכל המוקדם ל-31 בדצמבר של 2009 לכל המאוחר, לפי אחת ההגדרות המקובלות.
המאפיינים של הדור שלי זה שהוא מכוער ונתעב, חסר אונים ופתאטי, חלש ופגיע, שיפוטי ואכזרי, שטחי ורדוד.
הרבה אנשים חושבים שהדור שלי איבד את הערכים, ושהוא יהרוס את העולם, אבל רק אחד מהדברים האלו הוא נכון. דור ה-Z הוא לא הדור שאיבד את הערכים. דור ה-Y הוא הדור שאיבד את הערכים, בעוד שדור ה-Z ממשיך את דרכו. אבל זה לא חשוב איזה דור הוא הדור שאיבד את הערכים, מסיבה פשוטה אחת. לא על אובדן הערכים ייחרב העולם, אלא על אובדן הבושה על אובדן הערכים, העולם ייחרב.
מדוע? מכיוון שזה הרגע שבו אנחנו מאבדים את הבושה, שזה הרגע שבו אנחנו מפסיקים לנסות להיות אחרת, ושבו כבר פשוט לא אכפת לנו יותר. בעוד שדור ה-Y הוא הדור שאיבד את הערכים, ואז הוריש את אובדן הערכים הזה לדור ה-Z, זה דור ה-Z שהוא הדור שאיבד את הבושה.
למה זה קרה? בגלל החינוך של ההורים שלנו. ההורים שלנו הרסו אותנו. הם הרסו אותנו. הם הגישו לנו הכול על מגש של כסף למרות שלא הרווחנו את זה ולכן אף-פעם לא הערכנו כלום, ואף-פעם לא היה אכפת לנו משום דבר.
בזמן שגדלנו, נאמר לנו שאנחנו חכמים ומוכשרים רק בגלל שנאהבנו, ולא בגלל שבאמת היינו חכמים או מוכשרים. היום, רק בגלל האהבה הרכה וגינון היתר שזכינו להם, אנחנו חושבים שהכול מגיע לנו, ולא עולה בדעתנו שמא נצטרך באמת לעבוד בשביל הדברים שאנחנו רוצים.
הורות ההליקופטר של ההורים שלנו גרמה לנו לחשוב שאנחנו מיוחדים למרות שאנחנו לא, אז גדלנו להיות אנשים נרקיסיסטיים וחסרי התחשבות שמרוכזים בעצמם. הנרקיסיזם שהם גרמו לנו לפתח גורם לנו להיות עסוקים מידי בעצמנו בצורה שמקשה עלינו להכיר לעומק אנשים אחרים ולכן הקשרים הבין-אישיים שלנו הם רדודים וחד-מימדיים.
ההורים שלנו, עם החינוך הכושל שלהם אותנו דרדרו אותנו ערכית ומוסרית אפילו מבלי להבין מה הם עושים לנו. הם נתנו לנו את כל מה שאנחנו רוצים, ואף גרוע מכך, את כל מה שאנחנו רק יכולים לרצות. הם גידלו אותנו להיות אנשים שאין להם את היכולת לחלום ולרצות מכיוון שהם נתנו לנו את כל מה שאנחנו רוצים במקום לתמרץ אותנו ללכת ולהשיג את זה. הם העניקו לנו את חלומותינו הגדולים ביותר במקום להגיד לנו ללכת ולרדוף אחריהם.
ההורים שלנו מנעו מאיתנו עצמאות והתמודדות עם בעיות, ובכך הפריעו לתהליך רכישת הזהות שלנו. הם מנעו מאיתנו חוסר סיפוק והתמודדויות שהיו חשובים להתפתחותנו ובכך גידלו אותנו להיות אנשים חסרי ערכים ומוסר. הם הסירו מעל דרכינו כל מכשול שאי-פעם עמד בפנינו עוד מלפני שבכלל הספקנו להגיע אליו ובכך מנעו מאיתנו את האפשרות לפתח את היכולת להתמודד עם החיים האמיתיים, ועכשיו, משבגרנו, אנחנו ילדותיים וחסרים את הידע ואת היכולת להתמודד עם העולם. הם נתנו לנו הכול, ובכך, לקחו מאיתנו הכול.
החיים שלנו כל-כך חסרי ערך שאנחנו מנסים למלא אותם בריגושים קצרי טווח כמו מסיבות, עישון ואלכוהול. אבל אלו לא הדברים שהולכים לתת לחיים שלנו ערך ומשמעות.
ברמה התרבותית, תרבות הצריכה שלנו ראויה לכל גינוי. אנחנו כל-כך רגילים שיש לנו כל-כך הרבה דברים יפים עד כדי כך שאנחנו אפילו לא מעריכים אותם, וכל מה שאנחנו רוצים זה רק ללכת לקניות ולהשיג עוד דברים יפים שלא נדע להעריך. חלק מהדברים האלו אנחנו אפילו לא באמת רוצים, אלא משיגים אותם רק בגלל שלחברים שלנו יש אותם. לילדים באפריקה אין מים נקיים לשתות אבל אנחנו קונים דברים שאנחנו לא רוצים רק כדי לקדם את המעמד החברתי שלנו בקרב החברים שלנו. אבל האם הם באמת חברים שלנו אם הם גורמים לנו להרגיש שאנחנו צריכים להרשים אותם כדי שהם יאהבו אותנו?
ואת הדברים שיש לנו ואנחנו כן טורחים להשתמש בהם ולהעריך אותם, אנחנו משתמשים בהם יותר מידי ומעריכים אותם בצורה מוגזמת עד כדי כך שאנחנו שוכחים להעריך את כל שאר הדברים שיש לנו. הטלוויזיות שלנו, המחשבים שלנו והטלפונים שלנו. אנחנו מכורים אליהם. בדור שלנו, אנחנו לא הבעלים של הדברים שלנו. הדברים שלנו הם הבעלים שלנו.
ברמה החברתית, אנחנו מתגאים בצדק בכך שאנחנו לא שופטים אחד את השני לפי צבע עורנו, אבל במקום זה אנחנו שופטים אחד את השני לפי הפופולאריות שלנו ברשתות החברתיות. האגואים האדירים שלנו מבוססים על כמות האהבה שאנחנו זוכים לה מזרים באינטרנט, וזה בגלל שכמות הלייקים שאנחנו מקבלים על הפוסטים והתמונות שלנו היא הדבר שלדעתנו קובע את הערך שלנו, וכל זה בגלל שאנחנו לא מבינים שהערך האמיתי שלנו מגיע מתוכנו. לא מאהבתם של זרים באינטרנט.
ברמה המדינית, מערכת החינוך הציבורית הכושלת של ארצנו עיקרה אותנו מהיצירתיות שלנו כדי שנתאים לאופי הקולקטיבי שלה, פשוט משום שהיא עצמה חסרה את היכולת להתמודד עם הייחודיות והיצירתיות המאפיינות אותנו כאינדיבידואלים, ולכן כיום, כמבוגרים, אין לנו רעיונות מקוריים, מה שרק תורם לשטחיות והבינוניות שמאפיינות את דורנו.
אנחנו דור ה-z, ואנחנו מחרידים. אנחנו מכוערים בליבנו ונתעבים בנפשנו. קיבלנו אהבה וביטחון ללא גבול מההורים שלנו, ופרסים על השתתפות מהמורים שלנו. העולם האמיתי נשמר מפנינו כמו סוד כמוס, ולכן במפגש עם החיים האמיתיים, מכיוון שמעולם לא ידענו אכזבה או חיסור סיפוק, אנחנו חסרי אונים ופתאטיים. חלשים, פגיעים, וניתנים להריסה בקלות.
ההורים שלנו מנעו מאיתנו לפתח את היכולת להתמודד עם העולם האמיתי והגישו לנו הכול על מגש של כסף. בשאר אל-אסד חשף את השקר של המוסריות האנושית המדומה ואובמה הרס את האמונה שלנו באנשים. סוכנויות הביון חיללו את הפרטיות שלנו. צוקרברג גנב את ילדותנו.
אנחנו דור ה-z, ואנחנו שיפוטיים ואכזריים. אנחנו ממהרים לשים תגיות זה על זה, ואז אנחנו מאמינים שאנחנו מה שאומרות התגיות שאנשים אחרים שמו עלינו, מבלי שאנחנו זוכרים שאנחנו כל-כך הרבה יותר.
רובנו לא קראנו ספר מאז ספרי הארי פוטר, וסופר שיצליח לגרום לנו היום לקחת ספר ליד ולקרוא, יהיה מחולל ניסים.
אנחנו דור ה-z, ואנחנו שטחיים ורדודים. עולמנו צר כעולמה של נמלה. המחשב הרעיל את הנשמות שלנו. הטלוויזיה טיגנה לנו את המוח. הטלפון הפך אותנו לזומבים.
אנחנו בזים לכל היופי הטבעי שקיים. אגמים ואוקיינוסים. הרים ויערות. פרחים ועצים. יופיו של הטבע אף-פעם לא קסם לנו כי אף-פעם לא טרחנו להרים את הראשים שלנו מהטלפונים שלנו ולראות כמה יפייפה העולם.
אני מתאבל עלינו. אני מתאבל על ההווה והעתיד שלנו. אני רוצה לבכות, לצרוח. אבל אני לא בוכה. אף-אחד לא יראה. כולם עסוקים מידי עם הטלפונים שלהם. אני לא צורח. אף-אחד לא ישמע. הטלוויזיה רועשת מידי.
מהם המאפיינים של הדור שלי? מי אנחנו?
אלו המאפיינים של הדור שלי. זה מי שאנחנו".
שאלה "2" הייתה כדלקמן:
"האם פרסומת שקוראת לזקנים לגור בכפר גמלאים שבו יישארו צעירים לנצח מבטאת לדעתכם עמדה גילנית? הסבירו".
והנה התשובה שלי:
"2. כמובן. פרסומת שעושה זאת מתייחסת אל הזיקנה כאל דבר רע שיש להתבייש בו, מציגה את הזיקנה באור שלילי ואת הנעורים באור חיובי. פרסומת שעושה זאת גם מציגה את כפר הגמלאים המדובר באור אוטופי ובלתי אפשרי, כאילו שהזקנים שיעברו לגור בכפר לא יוסיפו להזדקן, ותמונת מצב שכזאת היא כמובן לא מציאותית. בכך, פרסומת שעושה זאת כאילו מתעלמת או עושה השתדלות לצמצם את סממני הזיקנה. היא כאילו מציעה דרך עבור הזקן "להימלט" מן הזיקנה של עצמו וסממניה, אבל מעבר למה שזה לא אפשרי, מי אמר שהזקן רוצה להימלט מהזיקנה של עצמו ומסממניה? מי אמר שהזיקנה היא דבר כה נורא שיש לנסות ו"להינצל" מפניו? מי אמר שהזיקנה היא דבר כה נורא? מי מציע את כל הרעיונות האלו? הפרסומת מציעה את כל הרעיונות האלו. וכל זה גילני. יש כאן ביטויים בוטים, גלויים וישירים לצד מוסווים ועקיפים, של עמדות גילניות קלאסיות בצורה הברורה והישירה ביותר".
שאלה "3. א'." הייתה כדלקמן:
3. "'הזדקנות שלישונית מתייחסת לעובדה שמחלות מסוימות מובילות לתוצאות חמורות יותר אצל זקנים'.
א. האם הטעון נכון או לא נכון?
התשובה הנדרשת בסעיף זה היא רק לציין מילה או שתיים: 'נכון' או 'לא נכון'".
והנה התשובה שלי:
"נכון".
שאלה "3. ב'." הייתה כדלקמן:
"ב. נמקו את התשובה. אם הטעון נכון יש לנמק מדוע הוא נכון, ואם אינו נכון חשוב להסביר מדוע אינו נכון וגם מה ההסבר הנכון, ובכל מקרה יש לבסס את התשובה על מושג / תאוריה / מחקר מתאימים".
והנה התשובה שלי:
"3. ב'. מושג "ההזדקנות השלישונית" מדבר על מחלות שאינן קשורות להזדקנות, אך הופעתן והשפעתן בעת זיקנה עלולה להוביל לתוצאות חמורות יותר מאשר באם וכאשר מחלות אלו יופיעו באדם צעיר יותר. לדוגמה-דלקת ריאות, שפעת, קוביד-19. על כן, הטענה המדוברת היא כמובן נכונה. בעוד שבעבר תחלואה נרחבת ומחלות כרוניות נחשבו לחלק בלתי נפרד מן ההזדקנות, התיאוריה המודרנית על תחלואה בזיקנה טוענת ומתבססת על ממצאים ומחקרים שמראים ושמסבירים שתחלואה היא איננה כורח של הזיקנה או ברירת המחדל שלה, ושניתן להזדקן בבריאות טובה ואף בבריאות טובה מאוד (כפי מה שאנחנו יכולים ללמוד לדוגמה מעבודתם של פרופסור משה אהרונסון ודוקטור רויטל לביא מהאוניברסיטה הפתוחה, מפתחי הקורס "ביולוגיה של ההזדקנות" במהדורתו השנייה, ומהמתואר ביחידה הראשונה של הקורס הנ"ל: "תוחלת החיים וההזדקנות"), מה שמלמד ושמגלה בעבורנו את עצם העובדה שתחלואה בזיקנה היא איננה תוצאה ישירה של ההזדקנות, קרי, איננה מייצגת תהליכים של הזדקנות ראשונית (אנשים זקנים וחולים אינם חולים בעקבות זיקנתם), אלא היא תוצאה של תהליכים שסיכויי הופעתם הולכים וגדלים עם העלייה בגיל , אבל הם אינם אוניברסליים ולא יופיעו אצל כולנו, כגון דמנציה; ובנוסף היא תוצאה של מחלות שאינן קשורות להזדקנות, אך תוצאותיהן חמורות יותר באדם הזקן, כגון דלקת ריאות, שפעת, קוביד-19, ועוד; קרי, מייצגת תהליכים של הזדקנות שניונית ושלישונית. כלומר-תחלואה נלווית לזיקנה אצל חלק מן האנשים אך לא אצל כולם, והיא איננה חלק בלתי נפרד מן הגיל. על כן, הטענה ש"הזדקנות שלישונית מתייחסת לעובדה שמחלות מסוימות מובילות לתוצאות חמורות יותר אצל זקנים" היא לא רק נכונה, אלא אף יותר מכך, היא מדברת ומתייחסת אל עיקר התחלואה בעת זיקנה".
שאלה "4. א'." הייתה כדלקמן:
"'בתהליך ההזדקנות מוצאים שבאזורים מסוימים במוח קיימת תת-פעילות ובאזורים אחרים יש פעילות יתר'.
א. האם הטעון נכון או לא נכון?"
והנה התשובה שלי:
"נכון".
שאלה "4. ב'." הייתה כדלקמן:
"ב. נמקו את התשובה".
