מאוכזבת
מכל מיני דברים שקורים אצלי בפורום בתקופה האחרונה. מדובר בפורום שאני יזמתי, הקמתי וטיפחתי במהלך השנה ומשהו האחרונים, פורום שהשקעתי בו שעות מידי יום במעקב, כתיבת ביקורות, השתתפות פעילה, הכנת מאמרים ופעילות חברתית (מפגשי פורום וטיול אוכל) ואף ספגתי מכיסי הפרטי עלויות כספיות עקב כך, אך עשיתי זאת באהבה רבה ומתוך אמונה במה שאני עושה- גרימת הנאה וכיף לאנשים. בשעה טובה ילדתי לפני תשעה ימים, וכמובן שעשיתי את הכל ההכנות הדרושות בפורום לקראת התקופה בה לא אהיה. עדכנתי את חברי הפורום (שעם חלקם אני ביחסים אישיים והם ידעו), עדכנתי את אפרת, מצאתי מחליפה (פומפיה הנפלאה) ויצאתי לדרך. כבר ביום של הלידה, בעודי בחדר הלידה, החל שישו ושמחו בפורום. אחת הגולשות הכניסה לפורום סיפור אירוטי, וזאת בתיאום איתי, במטרה להכניס קצת משהו שונה לפורום. כיוון שמדובר בגולשת חדשה שלא ידעה את החוקים היא לא שרשרה את חלקי הסיפור (ובדיעבד התנצלה על כך), ובמקום להסביר לה ולהמתין שפומפיה שמחליפה אותי תשרשר את ההודעות החלה ביקורת קטלנית בפומבי על אותה המשתתפת ועל כך שאיפשרתי לה לפרסם זאת. אף אחד לא חשב לרגע להשתמש במסרים האישיים, ולהעביר את הביקורת עלי או עליה במסרים האישיים, ופשוט עשו לה רצח אופי, ועלי מתחו ביקורת שאליה לא יכולתי להגיב באותם הרגעים. לשמחתי אותה גולשת לא לקחה את הביקורת באופן אישי (למרות שברור לי שאחרים היו נפגעים ונעלמים מהפורום) וממשיכה להשתתף בפורום על אף הביקורת, אבל אני נפגעתי מאוד מצורת ההתייחסות של חברי הפורום למקרה זה ולהבעת הביקורת בפומבי, שזה דבר שמאז ומתמיד הקפדתי שלא ייעשה על גבי הפורום כדי שאף אחד לא ייפגע. ההמשך היה בהכרזת נטישה של משתתפת אחרת- דווקא משתתפת פעילה- עקב שרשור עם עקיצות בינה לבין משתתף אחר. זאת בעקבות כמה שרשורים מלאי עקיצות ומריבות, דבר שאינו מתאים לפורום כלל וכלל. מעבר לזה החלה ביקורת פומבית על פומפיה, שמחקה הודעות לבקשת כותביהם, שבמחשבה שניה הבינו שההודעות שרשמו רק ייגרמו להתססה בפורום, והעזה ב"חוצפתה" הרבה לפתוח שרשור מזל טוב לרגל הלידה שלי. כן, אני יודעת שזה נשמע ביזארי- אבל עצם זה שהיא פתחה הודעה חדשה (כפי שנהוג אצלנו בפורום כל אימת שיש יום הולדת או אירוע) ולא שרשרה אותה להודעת אוף עצבן כמה אנשים. לא שאין לי הסבר לזה- לפני הלידה פנו אלי מספר משתתפים (בלי קשר האחד לשני) בבקשה למנות אותם או את מקורביהם (כן- מקורביהם- אנשים שכותבים בפורום אך לא באופן פעיל) למנהלים בפורום בנוסף אלי. כיוון שמעולם לא היו לי תוכניות למנות מנהל קבוע נוסף בתקופה זו לפורום סירבתי לבקשה (כמובן באופן מנומס) וכתוצאה קיבלתי כמה מסרים מאוד לא סימפטיים שאנשים מאוכזבים ממני (אתם קולטים את החוצפה??? לא חיפשתי מנהל ואתם רוצים להחליט בשבילי לגבי ניהול הפורום?). בכל מקרה אני מניחה שזו אחת הסיבות להתנהגות המגעילה של חלק מהמשתתפים בפורום עצמו וכלפי פומפיה. וזה לא הכל. ישנם עוד דברים שקרו מאחורי הקלעים, דברים של חוסר פרגון, זלזול וחסר התחשבות, אך אדלג עליהם כי זה לא באמת חשוב. וכאן כמובן שנפגעתי, אך למרות זאת פיניתי לי זמן שאין לי בימים אלו וכתבתי בפורום הודעה מטעמי על אכזבתי הרבה מההתנהגות של הפורום בתקופה בה אני לא נמצאת, ושאני מקווה שדברים ישתנו. את שני הלילות האחרונים העברתי שוב בבית החולים, עקב כך שלבני יש צהבת והוא היה זקוק לאישפוז ואני מניקה. בין לבין קיבלתי עוד טלפונים מחברי פורום שלא יכלו להתחשב במצב בו אני נמצאת על כל מיני דברים מגעילים שקורים מאחורי הקלעים, וכך, בשעה שאני נמצאת בבית החולים והדבר האחרון שמתאים לי באותו הרגע לעשות זה להיות גננת, הייתי צריכה שוב לדאוג להשכין שלום בפורום גם כשאני לא שם. חזרתי הביתה לאחר שבמשך הלילה האחרון במקום לישון (דבר שחיוני כרגע עקב ההנקה) חשבתי על מה שקורה בפורום. ממש אין לי מילים לתאר את התחושות שהרגשתי כשחשבתי על כל הקורה בפורום בתקופה האחרונה, ועל כך שבתקופה הזו במקום להתרכז במה שחשוב באמת- ההתאוששות מהלידה (ואני סה"כ 9 ימים אחרי ועקב הצהבת עדיין לא הספקתי לנוח), ההסתגלות לתינוק וההרגעות הנפשית- אני נאלצת להתמודד עם אנשים אגואיסטים שחושבים רק על עצמם ולא יכולים להכיר תודה ולהתחשב במצב הנוכחי של מי שעשתה עבורם כל כך הרבה בשנה ומשהו האחרונות, ופשוט לתת לה קצת מנוחה נפשית ורגיעה בשעה בה היא כל כך זקוקה לכך. נכנסתי היום לפורום ועל פניו נראה כי הוא מתחיל לחזור לשיגרה, אך מי שמכיר את הפורום- ואני מכירה אותו הכי טוב שרק אפשר- יכול להבחין בקלות רבה במשפטים ומסרים בעלי משמעות כפולה וצינית, בארסיות של ההודעות ובסתם גועל. ואני ממש לא יודעת מה לעשות. אני מאוד אוהבת את הפורום שהוא בן טיפוחי, אך סטירת הלחי שקיבלתי בתקופה זו כואבת לי. אני ממש לא חושבת שזה מגיע לי. אני נמצאת מול הפורום, וממש אין לי חשק לכתוב או להשתתף בו, ולא מאמינה שלפני קצת יותר משבוע הכל היה נראה אחרת ולא הייתי מאמינה שאזכה לכזה יחס מאנשים שראיתי בהם חברים, ועוד בתקופה כל כך מיוחדת בחיים.
מכל מיני דברים שקורים אצלי בפורום בתקופה האחרונה. מדובר בפורום שאני יזמתי, הקמתי וטיפחתי במהלך השנה ומשהו האחרונים, פורום שהשקעתי בו שעות מידי יום במעקב, כתיבת ביקורות, השתתפות פעילה, הכנת מאמרים ופעילות חברתית (מפגשי פורום וטיול אוכל) ואף ספגתי מכיסי הפרטי עלויות כספיות עקב כך, אך עשיתי זאת באהבה רבה ומתוך אמונה במה שאני עושה- גרימת הנאה וכיף לאנשים. בשעה טובה ילדתי לפני תשעה ימים, וכמובן שעשיתי את הכל ההכנות הדרושות בפורום לקראת התקופה בה לא אהיה. עדכנתי את חברי הפורום (שעם חלקם אני ביחסים אישיים והם ידעו), עדכנתי את אפרת, מצאתי מחליפה (פומפיה הנפלאה) ויצאתי לדרך. כבר ביום של הלידה, בעודי בחדר הלידה, החל שישו ושמחו בפורום. אחת הגולשות הכניסה לפורום סיפור אירוטי, וזאת בתיאום איתי, במטרה להכניס קצת משהו שונה לפורום. כיוון שמדובר בגולשת חדשה שלא ידעה את החוקים היא לא שרשרה את חלקי הסיפור (ובדיעבד התנצלה על כך), ובמקום להסביר לה ולהמתין שפומפיה שמחליפה אותי תשרשר את ההודעות החלה ביקורת קטלנית בפומבי על אותה המשתתפת ועל כך שאיפשרתי לה לפרסם זאת. אף אחד לא חשב לרגע להשתמש במסרים האישיים, ולהעביר את הביקורת עלי או עליה במסרים האישיים, ופשוט עשו לה רצח אופי, ועלי מתחו ביקורת שאליה לא יכולתי להגיב באותם הרגעים. לשמחתי אותה גולשת לא לקחה את הביקורת באופן אישי (למרות שברור לי שאחרים היו נפגעים ונעלמים מהפורום) וממשיכה להשתתף בפורום על אף הביקורת, אבל אני נפגעתי מאוד מצורת ההתייחסות של חברי הפורום למקרה זה ולהבעת הביקורת בפומבי, שזה דבר שמאז ומתמיד הקפדתי שלא ייעשה על גבי הפורום כדי שאף אחד לא ייפגע. ההמשך היה בהכרזת נטישה של משתתפת אחרת- דווקא משתתפת פעילה- עקב שרשור עם עקיצות בינה לבין משתתף אחר. זאת בעקבות כמה שרשורים מלאי עקיצות ומריבות, דבר שאינו מתאים לפורום כלל וכלל. מעבר לזה החלה ביקורת פומבית על פומפיה, שמחקה הודעות לבקשת כותביהם, שבמחשבה שניה הבינו שההודעות שרשמו רק ייגרמו להתססה בפורום, והעזה ב"חוצפתה" הרבה לפתוח שרשור מזל טוב לרגל הלידה שלי. כן, אני יודעת שזה נשמע ביזארי- אבל עצם זה שהיא פתחה הודעה חדשה (כפי שנהוג אצלנו בפורום כל אימת שיש יום הולדת או אירוע) ולא שרשרה אותה להודעת אוף עצבן כמה אנשים. לא שאין לי הסבר לזה- לפני הלידה פנו אלי מספר משתתפים (בלי קשר האחד לשני) בבקשה למנות אותם או את מקורביהם (כן- מקורביהם- אנשים שכותבים בפורום אך לא באופן פעיל) למנהלים בפורום בנוסף אלי. כיוון שמעולם לא היו לי תוכניות למנות מנהל קבוע נוסף בתקופה זו לפורום סירבתי לבקשה (כמובן באופן מנומס) וכתוצאה קיבלתי כמה מסרים מאוד לא סימפטיים שאנשים מאוכזבים ממני (אתם קולטים את החוצפה??? לא חיפשתי מנהל ואתם רוצים להחליט בשבילי לגבי ניהול הפורום?). בכל מקרה אני מניחה שזו אחת הסיבות להתנהגות המגעילה של חלק מהמשתתפים בפורום עצמו וכלפי פומפיה. וזה לא הכל. ישנם עוד דברים שקרו מאחורי הקלעים, דברים של חוסר פרגון, זלזול וחסר התחשבות, אך אדלג עליהם כי זה לא באמת חשוב. וכאן כמובן שנפגעתי, אך למרות זאת פיניתי לי זמן שאין לי בימים אלו וכתבתי בפורום הודעה מטעמי על אכזבתי הרבה מההתנהגות של הפורום בתקופה בה אני לא נמצאת, ושאני מקווה שדברים ישתנו. את שני הלילות האחרונים העברתי שוב בבית החולים, עקב כך שלבני יש צהבת והוא היה זקוק לאישפוז ואני מניקה. בין לבין קיבלתי עוד טלפונים מחברי פורום שלא יכלו להתחשב במצב בו אני נמצאת על כל מיני דברים מגעילים שקורים מאחורי הקלעים, וכך, בשעה שאני נמצאת בבית החולים והדבר האחרון שמתאים לי באותו הרגע לעשות זה להיות גננת, הייתי צריכה שוב לדאוג להשכין שלום בפורום גם כשאני לא שם. חזרתי הביתה לאחר שבמשך הלילה האחרון במקום לישון (דבר שחיוני כרגע עקב ההנקה) חשבתי על מה שקורה בפורום. ממש אין לי מילים לתאר את התחושות שהרגשתי כשחשבתי על כל הקורה בפורום בתקופה האחרונה, ועל כך שבתקופה הזו במקום להתרכז במה שחשוב באמת- ההתאוששות מהלידה (ואני סה"כ 9 ימים אחרי ועקב הצהבת עדיין לא הספקתי לנוח), ההסתגלות לתינוק וההרגעות הנפשית- אני נאלצת להתמודד עם אנשים אגואיסטים שחושבים רק על עצמם ולא יכולים להכיר תודה ולהתחשב במצב הנוכחי של מי שעשתה עבורם כל כך הרבה בשנה ומשהו האחרונות, ופשוט לתת לה קצת מנוחה נפשית ורגיעה בשעה בה היא כל כך זקוקה לכך. נכנסתי היום לפורום ועל פניו נראה כי הוא מתחיל לחזור לשיגרה, אך מי שמכיר את הפורום- ואני מכירה אותו הכי טוב שרק אפשר- יכול להבחין בקלות רבה במשפטים ומסרים בעלי משמעות כפולה וצינית, בארסיות של ההודעות ובסתם גועל. ואני ממש לא יודעת מה לעשות. אני מאוד אוהבת את הפורום שהוא בן טיפוחי, אך סטירת הלחי שקיבלתי בתקופה זו כואבת לי. אני ממש לא חושבת שזה מגיע לי. אני נמצאת מול הפורום, וממש אין לי חשק לכתוב או להשתתף בו, ולא מאמינה שלפני קצת יותר משבוע הכל היה נראה אחרת ולא הייתי מאמינה שאזכה לכזה יחס מאנשים שראיתי בהם חברים, ועוד בתקופה כל כך מיוחדת בחיים.
