מאז המוות של איתן הכול השתנה

[shellydeez]

מאז המוות של איתן הכול השתנה

לפני חודש וקצת החיים שלי התהפכו על יוצרם. איתן נהרג ומאז אני זו לא אני. אני מתחילה לדבר עם אנשים ומנתקת קשרים או בורחת כמו שרק אני יודעת לעשות.. מאז שהגעתי למקום החדש בצבא, אני פשוט שותקת. לא מדברת עם אף אחד. אני נורא מבולבלת כל הזמן לא סגורה על מי אני ומה אני רוצה לעשות עם עצמי וזה כואב לי וזה קשה.. המוות שלו זעזע לי את החיים ומאז אני לא אותו בנאדם. מה עושים? איך אני חוזרת להיות השלי המאושרת שהייתי פעם? אף אחד לא מבין כמה המוות הזה השפיע עליי... לפחות לא בסביבה הקרובה..

 

[ToryMaster]

מנסה להבין, לא מבטיחה להצליח

איך מתמודדים עם אובדן של מישהו אהוב? רק אלוהים יודע. הייתי מציעה לך שלי, מעבר לשיחות עם חברים (איתי

), עם המשפחה, גם לנסות לגשת לטיפול פסיכולוגי כלשהו. אני לא מתמצאת במיוחד בענייני צבא, אבל זה הדבר האידיאלי בשבילך כרגע, טיפול פסיכולוגי. סלחי לי על הניסוח הקלוקל. אניאוהבת אותך

 

[noosh]

הו

זה הרי ברור וטבעי שאת ככה אין לי מושג איך זה לחוות אובדן של מישהו קרוב, אבל זה אחר הדברים שאני הכי מפחדת מהם ואני לא יכולה לדעת איך זה להיות במצבך, אני רק יכולה לנחש שזמן מקהה כאבים ואני משערת שאת פשוט צריכה זמן זה קשה לחזור להיות עצמך אחרי שמכה כזאת נוחתת עליך... זה משהו אבסולוטי, שאי אפשר לשנות, וזה מטלטל אותך זה רק טבעי שתהיי מבולבלת, שתכנסי למן משבר של מי-את... אבל אינ בטוחה שאם תתני לזה זמן, אם תנסי להוציא את הרגשות שלך ולא להדחיק אותם... לבטא אותם - אם זה בשירה, בכתיבה, בציור, בדיבור עם אנשים... העיקר לנקות את עצמך, להבהיר לעצמך מה את מרגישה כדי שלא תדחיקי הרגשות שיתפרצו אח"כ... וכדי להבין מה קורה איתך אולי תנסי בצבא כן לדבר? ליצור קשרים? אל תתני למוות הזה לסגור אותך מפני רגשות ומפני אנשים... להפך, תנסי ליצור קשרים, זה חשוב לך ואולי כן תנסי להסביר לסביבה הקרובה שלך כמה זה קשה לך? כמה את מושפעת מזה? אולי זה חשוב שהם ידעו... שהם יבינו מה עובר עליך, אולי הם יוכלו לעזור, אפילו אם זה אומר להיות בשקט ולהקשיב לך, או להיות יותר סבלנים ופחות לוחצים.. עדיף שהם יידעו מה עובר עלייך, ויעזרו לך להתמודד תראי, אני בטוחה שזה קשה, אבל אני בטוחה שתמיד יש לך עם מי לדבר. אני משערת שהתרופות הכי טובות במצבים האלו הם הזמן והניקוי של הכאב, ובשביל זה את צריכה לבטא את עצמך, ולהיות סבלנית... זה יקהה מתישהו, ואת תחזרי לעצמך, ואני בטוחה שאת תהיי בסדר

בינתיים קחי

ענק-ענק ושיהיה לך יום נפלא

 

[lollapalooza]

../images/Emo4.gif

קצת מכירה את ההרגשה. תנסי לדבר על זה אם אנשים שאת אוהבת, תנסי לא להשאיר את הכל בפנים. להוציא, לדבר, לבכות זה גם טוב. והכי את צריכה זמן. זה לא משהו שאפשר להתגבר עליו תוך חודש- חודשיים. צריך המון זמן. ולבקש עזרה אם מרגישים צורך.

 

[מוּסקט]

חודש וקצת

זה ממש ממש מעט כשמדובר בתהליכי עיבוד אבל. כולם אמרו פה 'זמן' - ובאמת, אין מנוס אלא להיות שם בכאב את הזמן שצריך ושמרגיש לך נכון. ולא לפחד מלכאוב אפילו שלא נעים לך להיות שם. אין שום צפייה שתעברי לסדר היום כאילו כלום, וכאילו מוות של אדם יקר לא משנה את החיים. הוא משנה ועוד איך. במקום להיות עסוקה עד כמה אחרים מבינים את השינוי, התחילי להבין אותו את. כל אחד מגיב לאובדן מעט אחרת. קחי את הזמן לראות איך את מגיבה עם כל הלגיטימציה להגיב כמו שאת רוצה ולא כמו שנדמה לך שאחרים רוצים שתגיבי.

 

[עדו בן צבי]

../images/Emo24.gif