מאז ש....
מאז שבאתי לפורום הזה בפעם הראשונה הייתי רגילה להיות ``המשוררת של הכיתה``.. כל פעם שהיו צריכים לכתוב איזה קטע למחזה או טקס או משהו כזה היו מנדבים אותי... ופתאום הגעתי לכאן והבנתי שאני בעצם לא מוח כזה גדול בענייני כתיבה ושיש כשרונות הרבה יותר גדולים ממני. אבל, כנראה שזה בגלל שאני שמתי לעצמי את הגבול, שבחיים אני לא יכתוב על מה שכואב לי. למרות שזה יוצא הרבה יותר מרגש וזה יוצר הזדהות יותר עמוקה, אני נשבעתי שאני לא כותבת על מה שכואב לי. כי אני אוהבת את מה שאני כותבת, ואני לא רוצה להפסיק לעשות את זה LoVe, aMiT
מאז שבאתי לפורום הזה בפעם הראשונה הייתי רגילה להיות ``המשוררת של הכיתה``.. כל פעם שהיו צריכים לכתוב איזה קטע למחזה או טקס או משהו כזה היו מנדבים אותי... ופתאום הגעתי לכאן והבנתי שאני בעצם לא מוח כזה גדול בענייני כתיבה ושיש כשרונות הרבה יותר גדולים ממני. אבל, כנראה שזה בגלל שאני שמתי לעצמי את הגבול, שבחיים אני לא יכתוב על מה שכואב לי. למרות שזה יוצא הרבה יותר מרגש וזה יוצר הזדהות יותר עמוקה, אני נשבעתי שאני לא כותבת על מה שכואב לי. כי אני אוהבת את מה שאני כותבת, ואני לא רוצה להפסיק לעשות את זה LoVe, aMiT