מאחורי הקלעים של ההצבעה על התקציב
- פותח הנושא bhnadav
- פורסם בתאריך
הנ"ל ז"ל / יוסי ורטר ("הארץ")
הנ"ל ז"ל אמר על פרץ אחד משריו. "יש לו עוד תשעה חודשים עד לפריימריס, אבל בזה זה נגמר" יוסי ורטר זה היה השבוע שבו עמיר פרץ איבד את עולמו, את שארית נאמניו, את מעט הכבוד שרחשו לו בסיעתו. זה היה השבוע שבו תומכיו הודו שמצבו "קריטי" ו"אנוש" ויריביו דיברו עליו במושגים שלקוחים מתחום הפסיכיאטריה. בדרך כלל ראשי מפלגת העבודה אוכלים חצץ מהחברים. אבל אפילו בימיהם הקשים ביותר לא פרס, לא ברק, לא מצנע ולא פואד ספגו קיתונות כאלה של בוז. שעות הערב המאוחרות של יום שלישי, לקראת סיום הדיון בממשלה על התקציב, היו ללא ספק מההזויות ביותר שניפקה ממשלה כלשהי בישראל. התעקשותו של פרץ על סעיף שכר המינימום (אותה דחייה שולית בארבעה חודשים של אחת ההעלאות), היעלמותו לשלוש שעות לטקס התייחדות עם חללי יחידת גבעתי, סירובו להיכנס להצבעה והימנעותו כשכבר נכנס, הוציאו את חבריו מכליהם. השרים יצחק הרצוג ושלום שמחון, שניהלו את עיקר המו"מ עם האוצר והשיגו הישגים לא רעים, מקורביו של פרץ יולי תמיר ואיתן כבל ואופיר פינס - כולם, ללא יוצא מהכלל, התחננו בפניו, הפצירו בו, לוותר על השטויות ולהסתפק בהישגים, לומר שניצחנו. אבל הוא, כפי שתיאר אחד השרים: "התנהג בצורה ביזארית. לפתע, עיניו הפכו להיות קרות, חסרות הבעה, מתכתיות. אי אפשר היה לתקשר אתו". כל אחד מששת חבריו למפלגה של פרץ קיבל מעט זמן איכות אתו. כל אחד מהם נזף בו וגער בו באותו ערב - ביחידות ובפורום הרחב יותר של "שרינו". אבל איש לא דיבר אליו כמו בנימין בן אליעזר, שנחשב לבעל בריתו ושאין לו כוונות להתמודד על ראשות המפלגה. הנה, כמה קטעים נבחרים: "אתה מטומטם? אתה לא נורמלי? אתה לא רציונלי?" צעק פואד על פרץ באחת הישיבות, לאחר שזה הודיע שאינו מתכוון להתפשר בעניין שכר המינימום. "מה? אתה מאיים עלינו בפירוק הממשלה? בגלל שמישהו, או מישהי, לוחשים לך באוזן שאולמרט עושה סמרטוט ממך, אתה רוצה להוציא אותנו מהממשלה ארבעה חודשים אחרי שהוקמה? הרי אם נצא עכשיו בגלל דחייה של ארבעה חודשים בהעלאת שכר המינימום, 80% מבוחרינו יעזבו אותנו. מה אתה רוצה? תגיד לי מה אתה רוצה. שביבי יחזור להיות שר אוצר? שליברמן יהיה שר הביטחון?" "תסתכל על עצמך", צעק בן אליעזר, "אתה דועך, דועך, דועך! אתה חורש תלמים באדמה עם האף. למה היית חייב לנסוע לטקס ההתייחדות ולהשאיר אותנו שלוש שעות עם הלשון בחוץ? לא יכולת לבקש מהרמטכ"ל או מהמנכ"ל שיקראו את הפתק שלך? חביבי, תרים את הראש, יש לנו הישגים מדהימים. 20 שנה אני בממשלה, ואף פעם לא היה כל כך קל עם האוצר. תראה מה קיבלה יולי תמיר. מה קיבלו התשתיות, התיירות, התרבות, התיירות, החקלאות. שכר המינימום זה איווג'ימה? על זה צריך להיהרג? על זה אתה רוצה לפרק ממשלה? אתה לא תפרק כלום". איתן כבל המקורב, לקח את פרץ לחדר צדדי. הצעקות נשמעו היטב. אתה לא משאיר פירור מהמפלגה, צווח כבל. שרי העבודה הסתבבו חסרי מנוחה במבואה בזמן שפרץ התבצר. אולמרט, שלפי עדויות שרי העבודה היה הוגן וקורקטי, פגש את הרצוג ושמחון ושאג: "אני לא מסוגל אתכם! אני ראש הממשלה. מה אתם עושים? מה אתם מותחים הכל כמו מסטיק?" פרץ ראה את ההסתודדויות האלה. החשדנות ותחושת הרדיפה הציפו אותו. הוא היה משוכנע ששריו חתרו נגדו, בחשו נגדו מאחורי גבו, הגיעו להסכמים עם האוצר והפקירו אותו לגורלו. אחד מתומכיו אמר למחרת: עמיר היה יכול לנהוג אחרת, אבל ההתעקשות של אולמרט והאוצר על שכר המינימום לא היתה מקרית. הם רצו להשפיל אותו. הם רצו להביא למצב שבו השרים מצביעים נגדו. לכן הם נתנו לשרים את כל מה שביקשו, ורק על שכר המינימום לא רצו לוותר. החשדנות, אומרים עליו אנשים שמכירים אותו היטב, אוכלת בו, מכרסמת בו. אדם שראה פעם את סדר היום שלו, כשר ביטחון, מספר שהדף נראה כך: "דיון ביטחוני", "פגישה", "פגישה", "דיון ביטחוני" "לו"ז חיצוני", "פגישה". לאיש מעובדי הלשכה, לאיש מהיועצים, אין מושג מהן ה"פגישות" ומהו ה"לו"ז החיצוני", למעט המזכירה שמופקדת על התיאומים. אולי לכך התכוונו "מקורביו" של יועץ התקשורת שלו, אילן אוסטפלד (שהתפטר בתחילת השבוע), שצוטטו כי "אי אפשר היה לעבוד יותר בסביבה שבה שולטים ההונאה והשקר". אחד משרי העבודה העריך שאם אולמרט היה מודיע בתום ישיבת הממשלה על פיטוריו של פרץ, ועל מינויו של אהוד ברק, איש מחבריו למפלגה אפילו לא היה קם ללוותו לחניון. "הנ"ל ז"ל", אמר עליו אחד משריו, "יש לו עוד תשעה חודשים עד לפריימריס, אבל בזה זה נגמר. סיפור פרץ נגמר".
הנ"ל ז"ל אמר על פרץ אחד משריו. "יש לו עוד תשעה חודשים עד לפריימריס, אבל בזה זה נגמר" יוסי ורטר זה היה השבוע שבו עמיר פרץ איבד את עולמו, את שארית נאמניו, את מעט הכבוד שרחשו לו בסיעתו. זה היה השבוע שבו תומכיו הודו שמצבו "קריטי" ו"אנוש" ויריביו דיברו עליו במושגים שלקוחים מתחום הפסיכיאטריה. בדרך כלל ראשי מפלגת העבודה אוכלים חצץ מהחברים. אבל אפילו בימיהם הקשים ביותר לא פרס, לא ברק, לא מצנע ולא פואד ספגו קיתונות כאלה של בוז. שעות הערב המאוחרות של יום שלישי, לקראת סיום הדיון בממשלה על התקציב, היו ללא ספק מההזויות ביותר שניפקה ממשלה כלשהי בישראל. התעקשותו של פרץ על סעיף שכר המינימום (אותה דחייה שולית בארבעה חודשים של אחת ההעלאות), היעלמותו לשלוש שעות לטקס התייחדות עם חללי יחידת גבעתי, סירובו להיכנס להצבעה והימנעותו כשכבר נכנס, הוציאו את חבריו מכליהם. השרים יצחק הרצוג ושלום שמחון, שניהלו את עיקר המו"מ עם האוצר והשיגו הישגים לא רעים, מקורביו של פרץ יולי תמיר ואיתן כבל ואופיר פינס - כולם, ללא יוצא מהכלל, התחננו בפניו, הפצירו בו, לוותר על השטויות ולהסתפק בהישגים, לומר שניצחנו. אבל הוא, כפי שתיאר אחד השרים: "התנהג בצורה ביזארית. לפתע, עיניו הפכו להיות קרות, חסרות הבעה, מתכתיות. אי אפשר היה לתקשר אתו". כל אחד מששת חבריו למפלגה של פרץ קיבל מעט זמן איכות אתו. כל אחד מהם נזף בו וגער בו באותו ערב - ביחידות ובפורום הרחב יותר של "שרינו". אבל איש לא דיבר אליו כמו בנימין בן אליעזר, שנחשב לבעל בריתו ושאין לו כוונות להתמודד על ראשות המפלגה. הנה, כמה קטעים נבחרים: "אתה מטומטם? אתה לא נורמלי? אתה לא רציונלי?" צעק פואד על פרץ באחת הישיבות, לאחר שזה הודיע שאינו מתכוון להתפשר בעניין שכר המינימום. "מה? אתה מאיים עלינו בפירוק הממשלה? בגלל שמישהו, או מישהי, לוחשים לך באוזן שאולמרט עושה סמרטוט ממך, אתה רוצה להוציא אותנו מהממשלה ארבעה חודשים אחרי שהוקמה? הרי אם נצא עכשיו בגלל דחייה של ארבעה חודשים בהעלאת שכר המינימום, 80% מבוחרינו יעזבו אותנו. מה אתה רוצה? תגיד לי מה אתה רוצה. שביבי יחזור להיות שר אוצר? שליברמן יהיה שר הביטחון?" "תסתכל על עצמך", צעק בן אליעזר, "אתה דועך, דועך, דועך! אתה חורש תלמים באדמה עם האף. למה היית חייב לנסוע לטקס ההתייחדות ולהשאיר אותנו שלוש שעות עם הלשון בחוץ? לא יכולת לבקש מהרמטכ"ל או מהמנכ"ל שיקראו את הפתק שלך? חביבי, תרים את הראש, יש לנו הישגים מדהימים. 20 שנה אני בממשלה, ואף פעם לא היה כל כך קל עם האוצר. תראה מה קיבלה יולי תמיר. מה קיבלו התשתיות, התיירות, התרבות, התיירות, החקלאות. שכר המינימום זה איווג'ימה? על זה צריך להיהרג? על זה אתה רוצה לפרק ממשלה? אתה לא תפרק כלום". איתן כבל המקורב, לקח את פרץ לחדר צדדי. הצעקות נשמעו היטב. אתה לא משאיר פירור מהמפלגה, צווח כבל. שרי העבודה הסתבבו חסרי מנוחה במבואה בזמן שפרץ התבצר. אולמרט, שלפי עדויות שרי העבודה היה הוגן וקורקטי, פגש את הרצוג ושמחון ושאג: "אני לא מסוגל אתכם! אני ראש הממשלה. מה אתם עושים? מה אתם מותחים הכל כמו מסטיק?" פרץ ראה את ההסתודדויות האלה. החשדנות ותחושת הרדיפה הציפו אותו. הוא היה משוכנע ששריו חתרו נגדו, בחשו נגדו מאחורי גבו, הגיעו להסכמים עם האוצר והפקירו אותו לגורלו. אחד מתומכיו אמר למחרת: עמיר היה יכול לנהוג אחרת, אבל ההתעקשות של אולמרט והאוצר על שכר המינימום לא היתה מקרית. הם רצו להשפיל אותו. הם רצו להביא למצב שבו השרים מצביעים נגדו. לכן הם נתנו לשרים את כל מה שביקשו, ורק על שכר המינימום לא רצו לוותר. החשדנות, אומרים עליו אנשים שמכירים אותו היטב, אוכלת בו, מכרסמת בו. אדם שראה פעם את סדר היום שלו, כשר ביטחון, מספר שהדף נראה כך: "דיון ביטחוני", "פגישה", "פגישה", "דיון ביטחוני" "לו"ז חיצוני", "פגישה". לאיש מעובדי הלשכה, לאיש מהיועצים, אין מושג מהן ה"פגישות" ומהו ה"לו"ז החיצוני", למעט המזכירה שמופקדת על התיאומים. אולי לכך התכוונו "מקורביו" של יועץ התקשורת שלו, אילן אוסטפלד (שהתפטר בתחילת השבוע), שצוטטו כי "אי אפשר היה לעבוד יותר בסביבה שבה שולטים ההונאה והשקר". אחד משרי העבודה העריך שאם אולמרט היה מודיע בתום ישיבת הממשלה על פיטוריו של פרץ, ועל מינויו של אהוד ברק, איש מחבריו למפלגה אפילו לא היה קם ללוותו לחניון. "הנ"ל ז"ל", אמר עליו אחד משריו, "יש לו עוד תשעה חודשים עד לפריימריס, אבל בזה זה נגמר. סיפור פרץ נגמר".
פרץ, צא מה'קומה' / מיה בנגל (nrg)
פרץ, צא מה'קומה' שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ, נחשף השבוע לצד הכואב והאכזרי של הפוליטיקה. שני השרים שליוו אותו בנאמנות תקופה ארוכה - איתן כבל ויולי תמיר - נטשו אותו. מאז שנבחר לעמוד בראש העבודה, הצמד תמיר-כבל גונן עליו מפני המורדים בעבודה, נאבק על עמדותיו בממשלה וגיבה אותו בתקשורת. השבוע אפילו הם התייאשו ממנו. מיה בנגל בהצבעה על תקציב המדינה ביום שלישי, כבל ותמיר תמכו בראש קדימה, אהוד אולמרט. פרץ נמנע בהצבעה, אבל הם הצביעו בעד התקציב. השר כבל, פוליטיקאי מפוקח ופרגמטי, עשה "שמיניות באוויר" כדי לשכנע את פרץ בכך שאסור לו להוביל למשבר קואליציוני בעקבות התקציב. "ההישגים שלנו בתקציב היו מדהימים, וזה התפספס בגלל פרץ", נאנח כבל. תמיר, שהתאהבה בתפקיד שרת החינוך, אליו הגיעה בזכות פרץ , מרגישה שהגיעה לייעודה. היא נמצאת במשרד שעליו חלמה. היא נחושה לחולל שינוי, מהפכה בחינוך, והיא לא תיתן לאיש, גם לא לפרץ, לעצור אותה. בזמן המלחמה תמיר חרקה שיניים, ספגה ביקורת ציבורית ואישית על שפשטה גלימת יונת השלום הצחורה, וצידדה במהלכי המלחמה של פרץ ואולמרט. הפעם היא החליטה: עד כאן. החינוך חשוב לה יותר מהברית הפוליטית עם פרץ. כאשר הבין שר הביטחון כי כל שריו הפנו לו עורף, הוא הוכה בתדהמה. "הוא עמד בפתח חדר הישיבות וסירב להיכנס להצבעה. זה היה מחזה הזוי, כאילו שהאמין שאם יצעד לתוך חדר הישיבות ייפול לתהום", סיפר אחד הנוכחים. אחרים סיפרו כי פרץ נראה כמי שמצבו הנפשי מעורער. "מצד אחד החזיק אותו כבל, מהצד שני יולי, ושניהם דוחפים אותו להיכנס להצבעה. אבל הוא עמד בפתח הדלת, חיוור, המום, לא פצה פה. הוא לא זז. הוא נראה כאדם בקומה, במצב קטטוני". השר יצחק הרצוג נרתם אף הוא למשימה. "בוז'י התחיל לשאול שאלות טכניות וביקש שיחזרו שוב ושוב על הסעיפים ששונו", סיפר אחד השרים. "הוא ביקש להרוויח זמן כדי לאפשר לפרץ לצאת מהשוק". אבל פרץ נותר ממוסמר למקומו. כבל ותמיר חזרו מובסים לכיסאותיהם סביב שולחן הממשלה. ההצבעה על התקציב החלה. פרץ עדיין לא זז מהדלת. בדקות הארוכות שעמד שם פרץ לבדו, ראשו ודאי הסתחרר ממחשבות. שתיים מהן אפשר לנחש בנקל: 'יריתי לעצמי בראש כשלקחתי את תיק הביטחון', ו'אני לא מאמין שיולי ואיתן דפקו אותי'. בינתיים מזכיר הממשלה, ישראל מימון, קרא לפרוטוקול את תוצאות ההצבעה: "תקציב הממשלה אושר - 19 בעד, קדימה, הגימלאים וששת שרי העבודה, ארבעה מתנגדים, שרי ש"ס". רק אז נפל לפרץ האסימון. הוא צעד לתוך החדר. הייתה דממה. "הייתה כבר הצבעה?", שאל. השרים הביטו זה בזה בתימהון. "אתה בעד, נגד, נמנע?", שאל ראש הממשלה. "אני נמנע", הפטיר פרץ. הישיבה הסתיימה וחדר הישיבות התרוקן. השרים, פקידי האוצר, העוזרים והיועצים עזבו את המקום. רק מילותיו האחרונות של פרץ נותרו מהדהדות בחלל. לוחם השכבות החלשות, יו"ר ההסתדרות לשעבר שהשבית מדינה שלמה במחאה על תקציבים אנטי חברתיים, נמנע בהצבעה על תקציב המדינה לשנת 2007. "פרץ התאבד על שכר המינימום", אמר אחד השרים. "הוא גמר את הקריירה הפוליטית שלו בגלל דחייה בכמה חודשים של שכר המינימום". פרץ מנסה לתאר את התנהלותו כמהלך טקטי שיצא משליטה. "השרים דאגו למשרדים שלהם, אני דאגתי לחלשים", הסביר. אם מישהו שקונה את זה, שיקום עכשיו. מי שלא פיספס את ההזדמנות לניגוח פוליטי הוא ראש הממשלה, אהוד אולמרט. בכנס מועצת קדימה השבוע דרך אולרמט לפרץ על הפצעים באכזריות אופיינית. "אני גאה על כך ששרת החינוך, שאינה ממפלגתנו, אמרה לי כך: 'מעולם לא נתנו שר אוצר וראש ממשלה גיבוי כזה למערכת החינוך. אני גאה בכם מעומק לבי'", סיפר אולמרט בסיפוק לחברי קדימה.
פרץ, צא מה'קומה' שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ, נחשף השבוע לצד הכואב והאכזרי של הפוליטיקה. שני השרים שליוו אותו בנאמנות תקופה ארוכה - איתן כבל ויולי תמיר - נטשו אותו. מאז שנבחר לעמוד בראש העבודה, הצמד תמיר-כבל גונן עליו מפני המורדים בעבודה, נאבק על עמדותיו בממשלה וגיבה אותו בתקשורת. השבוע אפילו הם התייאשו ממנו. מיה בנגל בהצבעה על תקציב המדינה ביום שלישי, כבל ותמיר תמכו בראש קדימה, אהוד אולמרט. פרץ נמנע בהצבעה, אבל הם הצביעו בעד התקציב. השר כבל, פוליטיקאי מפוקח ופרגמטי, עשה "שמיניות באוויר" כדי לשכנע את פרץ בכך שאסור לו להוביל למשבר קואליציוני בעקבות התקציב. "ההישגים שלנו בתקציב היו מדהימים, וזה התפספס בגלל פרץ", נאנח כבל. תמיר, שהתאהבה בתפקיד שרת החינוך, אליו הגיעה בזכות פרץ , מרגישה שהגיעה לייעודה. היא נמצאת במשרד שעליו חלמה. היא נחושה לחולל שינוי, מהפכה בחינוך, והיא לא תיתן לאיש, גם לא לפרץ, לעצור אותה. בזמן המלחמה תמיר חרקה שיניים, ספגה ביקורת ציבורית ואישית על שפשטה גלימת יונת השלום הצחורה, וצידדה במהלכי המלחמה של פרץ ואולמרט. הפעם היא החליטה: עד כאן. החינוך חשוב לה יותר מהברית הפוליטית עם פרץ. כאשר הבין שר הביטחון כי כל שריו הפנו לו עורף, הוא הוכה בתדהמה. "הוא עמד בפתח חדר הישיבות וסירב להיכנס להצבעה. זה היה מחזה הזוי, כאילו שהאמין שאם יצעד לתוך חדר הישיבות ייפול לתהום", סיפר אחד הנוכחים. אחרים סיפרו כי פרץ נראה כמי שמצבו הנפשי מעורער. "מצד אחד החזיק אותו כבל, מהצד שני יולי, ושניהם דוחפים אותו להיכנס להצבעה. אבל הוא עמד בפתח הדלת, חיוור, המום, לא פצה פה. הוא לא זז. הוא נראה כאדם בקומה, במצב קטטוני". השר יצחק הרצוג נרתם אף הוא למשימה. "בוז'י התחיל לשאול שאלות טכניות וביקש שיחזרו שוב ושוב על הסעיפים ששונו", סיפר אחד השרים. "הוא ביקש להרוויח זמן כדי לאפשר לפרץ לצאת מהשוק". אבל פרץ נותר ממוסמר למקומו. כבל ותמיר חזרו מובסים לכיסאותיהם סביב שולחן הממשלה. ההצבעה על התקציב החלה. פרץ עדיין לא זז מהדלת. בדקות הארוכות שעמד שם פרץ לבדו, ראשו ודאי הסתחרר ממחשבות. שתיים מהן אפשר לנחש בנקל: 'יריתי לעצמי בראש כשלקחתי את תיק הביטחון', ו'אני לא מאמין שיולי ואיתן דפקו אותי'. בינתיים מזכיר הממשלה, ישראל מימון, קרא לפרוטוקול את תוצאות ההצבעה: "תקציב הממשלה אושר - 19 בעד, קדימה, הגימלאים וששת שרי העבודה, ארבעה מתנגדים, שרי ש"ס". רק אז נפל לפרץ האסימון. הוא צעד לתוך החדר. הייתה דממה. "הייתה כבר הצבעה?", שאל. השרים הביטו זה בזה בתימהון. "אתה בעד, נגד, נמנע?", שאל ראש הממשלה. "אני נמנע", הפטיר פרץ. הישיבה הסתיימה וחדר הישיבות התרוקן. השרים, פקידי האוצר, העוזרים והיועצים עזבו את המקום. רק מילותיו האחרונות של פרץ נותרו מהדהדות בחלל. לוחם השכבות החלשות, יו"ר ההסתדרות לשעבר שהשבית מדינה שלמה במחאה על תקציבים אנטי חברתיים, נמנע בהצבעה על תקציב המדינה לשנת 2007. "פרץ התאבד על שכר המינימום", אמר אחד השרים. "הוא גמר את הקריירה הפוליטית שלו בגלל דחייה בכמה חודשים של שכר המינימום". פרץ מנסה לתאר את התנהלותו כמהלך טקטי שיצא משליטה. "השרים דאגו למשרדים שלהם, אני דאגתי לחלשים", הסביר. אם מישהו שקונה את זה, שיקום עכשיו. מי שלא פיספס את ההזדמנות לניגוח פוליטי הוא ראש הממשלה, אהוד אולמרט. בכנס מועצת קדימה השבוע דרך אולרמט לפרץ על הפצעים באכזריות אופיינית. "אני גאה על כך ששרת החינוך, שאינה ממפלגתנו, אמרה לי כך: 'מעולם לא נתנו שר אוצר וראש ממשלה גיבוי כזה למערכת החינוך. אני גאה בכם מעומק לבי'", סיפר אולמרט בסיפוק לחברי קדימה.
אטילה שומפלבי (ynet)
"אתה הופך את המפלגה הזאת להירושימה. מי אתה בכלל שתגיד לנו לצאת מהממשלה? מי אתה שתגיד לנו לעשות משבר על שכר המינימום? אתה פה פעם ראשונה וכבר אומר לנו מה לעשות? אתה גמור. אתה מתאבד ואתה גומר את המפלגה. לך תעשה חשבון נפש. אם אתה סמרטוט, לך תגיד שאתה סמרטוט". ביום שלישי בערב, בנימין בן-אליעזר רתח. ספק בצרחות ספק בשאגות, הטיח שר התשתיות בשר הביטחון את כל מה שהיה לו בבטן. ובטן, בלי עין הרע, יש לפואד בשפע. גם עצבים חזקים וסבלנות. אלא שהפעם הוא הרגיש שהיושב-ראש עבר את הגבול, שהוא בוורטיגו, שהוא מאבד שליטה על הכל ועל כולם, וגורר אחריו לתחתית את כל מי שסביבו. אז בן-אליעזר פתח פה, הפך את פרץ לשק חבטות פרטי, הוציא כמעט את כל מה שהיה לו להגיד - אבל גם שמר בבטן. שרים אחרים שהיו בחדר דחקו בו להמשיך, להיכנס בפרץ עוד יותר. אבל לא העצבים ולא הצעקות עזרו; פרץ נמנע בהצבעה על התקציב, והצליח על הדרך לאבד גם את אחרוני תומכיו. אפשר להאשים את שרי העבודה שהם נאחזים בכיסאות, אבל תהיה זו החמצה של פואנטה: שעון החול של עמיר פרץ - האיש שרק לא מזמן זינק לליגת-העל, כבש את המפלגה בסערה ונתן זריקת מרץ למערכת הפוליטית כולה - הולך אוזל. עכשיו הוא זקוק לאינפוזיות פוליטיות כדי לעבור עוד יום, למשקפת חזקה במיוחד כדי לאתר את מקורביו. כמה מהר הצליח לאבד אותם אחד-אחד, את כל מי שנשכב למענו על הגדר. במקביל, זכה השבוע אהוד ברק לעליה לרגל של עמיתים בכירים מהעבודה. אמנם, לקבוע שעמיר פרץ גמור פוליטית - יהיה מוגזם, ודאי מוקדם. בפוליטיקה הישראלית, אתה לא גמור עד שאתה לא גמור. בנימין נתניהו היה "גמור" רק לפני פחות משנה, והיום מסתובב עם ברט של ראש ממשלה בכיס. אריק שרון היה "גמור" שנים ארוכות, ואז הפך ראש ממשלה נערץ. ועדיין, המקרה של פרץ יוצא דופן. מתקבל הרושם, שהאיש שלמד הכל על בשרו בפוליטיקה - לא למד בעצם כלום. לא מהטעויות של עצמו, לא מטעויות של אחרים. משיא הקריירה הפוליטית הוא צונח במהירות מסחררת. לא נסתכן אם נעריך, שראש ממשלה הוא כבר לא יהיה. "אין לי מושג מה עובר עליו", אמר השבוע אחד האישים המקורבים אליו ביותר, אדם שמלווה אותו שנים ארוכות ומשמש כאיש סודו. "אני לא מבין מה קורה לו. פשוט לא מבין". אנשים אחרים, שעובדים עם פרץ יום-יום, נשמעו השבוע חסרי תקווה לחלוטין. "הכל מתפרק", אמר אחד מהם, "המפלגה מתפרקת, הלשכה של עמיר מתפרקת. כל המערכת הפוליטית מתפרקת". לאנשים שעבדו עם אהוד ברק כשהיה ראש ממשלה, הזכיר השבוע הזה את ימי ברק האחרונים. אחד ממקורביו של ברק טרח לציין את העובדה הזאת בפני אחד מיועציו של פרץ. "אתם עוד לא הגעתם לתחתית", אמר האיש של ברק, "אבל אתם בדרך לשם". יועצו של שר הביטחון הנהן בהסכמה ובחוסר ברירה. גם הוא יודע שהבוס בבעיה, ואף אחד לא רואה איך אפשר לצאת ממנה. ובכל הסיטואציה הזאת, כמה מוזר, אין כרגע לאיש רצון או יכולת לבצע פוטש בעבודה. נכון שהצבעת השרים בעד התקציב היא מיני-פוטש, ונכון שבחדרי חדרים, בכירים מאוד במפלגה מתכננים תוכניות. אבל בפועל, עמיר פרץ הוא היו"ר ושר הביטחון - ונראה שכך זה יישאר בחודשים הקרובים. אז אם הכל כל-כך רע, איך זה שאף אחד לא עושה שום דבר? ראשית, משום שהשרים לא רוצים לעזוב את הכיסאות. שנית, בעבודה כמו בעבודה, איש לא מוכן לעמוד מאחורי אחר. כמעט כולם מועמדים, וכל זמן שאין קונצנזוס סביב מנהיגותו של מי מהראשים - הכיסא של פרץ יציב. שתי הסיבות הללו יחד מובילות למה שאמר השבוע אחד השרים, ודווקא מהחזקים במפלגה: "לעשות משהו?", הוא משך בכתפיים, "לא צריך לעשות כרגע כלום. צריך לתת לו להיגמר לבד".
"אתה הופך את המפלגה הזאת להירושימה. מי אתה בכלל שתגיד לנו לצאת מהממשלה? מי אתה שתגיד לנו לעשות משבר על שכר המינימום? אתה פה פעם ראשונה וכבר אומר לנו מה לעשות? אתה גמור. אתה מתאבד ואתה גומר את המפלגה. לך תעשה חשבון נפש. אם אתה סמרטוט, לך תגיד שאתה סמרטוט". ביום שלישי בערב, בנימין בן-אליעזר רתח. ספק בצרחות ספק בשאגות, הטיח שר התשתיות בשר הביטחון את כל מה שהיה לו בבטן. ובטן, בלי עין הרע, יש לפואד בשפע. גם עצבים חזקים וסבלנות. אלא שהפעם הוא הרגיש שהיושב-ראש עבר את הגבול, שהוא בוורטיגו, שהוא מאבד שליטה על הכל ועל כולם, וגורר אחריו לתחתית את כל מי שסביבו. אז בן-אליעזר פתח פה, הפך את פרץ לשק חבטות פרטי, הוציא כמעט את כל מה שהיה לו להגיד - אבל גם שמר בבטן. שרים אחרים שהיו בחדר דחקו בו להמשיך, להיכנס בפרץ עוד יותר. אבל לא העצבים ולא הצעקות עזרו; פרץ נמנע בהצבעה על התקציב, והצליח על הדרך לאבד גם את אחרוני תומכיו. אפשר להאשים את שרי העבודה שהם נאחזים בכיסאות, אבל תהיה זו החמצה של פואנטה: שעון החול של עמיר פרץ - האיש שרק לא מזמן זינק לליגת-העל, כבש את המפלגה בסערה ונתן זריקת מרץ למערכת הפוליטית כולה - הולך אוזל. עכשיו הוא זקוק לאינפוזיות פוליטיות כדי לעבור עוד יום, למשקפת חזקה במיוחד כדי לאתר את מקורביו. כמה מהר הצליח לאבד אותם אחד-אחד, את כל מי שנשכב למענו על הגדר. במקביל, זכה השבוע אהוד ברק לעליה לרגל של עמיתים בכירים מהעבודה. אמנם, לקבוע שעמיר פרץ גמור פוליטית - יהיה מוגזם, ודאי מוקדם. בפוליטיקה הישראלית, אתה לא גמור עד שאתה לא גמור. בנימין נתניהו היה "גמור" רק לפני פחות משנה, והיום מסתובב עם ברט של ראש ממשלה בכיס. אריק שרון היה "גמור" שנים ארוכות, ואז הפך ראש ממשלה נערץ. ועדיין, המקרה של פרץ יוצא דופן. מתקבל הרושם, שהאיש שלמד הכל על בשרו בפוליטיקה - לא למד בעצם כלום. לא מהטעויות של עצמו, לא מטעויות של אחרים. משיא הקריירה הפוליטית הוא צונח במהירות מסחררת. לא נסתכן אם נעריך, שראש ממשלה הוא כבר לא יהיה. "אין לי מושג מה עובר עליו", אמר השבוע אחד האישים המקורבים אליו ביותר, אדם שמלווה אותו שנים ארוכות ומשמש כאיש סודו. "אני לא מבין מה קורה לו. פשוט לא מבין". אנשים אחרים, שעובדים עם פרץ יום-יום, נשמעו השבוע חסרי תקווה לחלוטין. "הכל מתפרק", אמר אחד מהם, "המפלגה מתפרקת, הלשכה של עמיר מתפרקת. כל המערכת הפוליטית מתפרקת". לאנשים שעבדו עם אהוד ברק כשהיה ראש ממשלה, הזכיר השבוע הזה את ימי ברק האחרונים. אחד ממקורביו של ברק טרח לציין את העובדה הזאת בפני אחד מיועציו של פרץ. "אתם עוד לא הגעתם לתחתית", אמר האיש של ברק, "אבל אתם בדרך לשם". יועצו של שר הביטחון הנהן בהסכמה ובחוסר ברירה. גם הוא יודע שהבוס בבעיה, ואף אחד לא רואה איך אפשר לצאת ממנה. ובכל הסיטואציה הזאת, כמה מוזר, אין כרגע לאיש רצון או יכולת לבצע פוטש בעבודה. נכון שהצבעת השרים בעד התקציב היא מיני-פוטש, ונכון שבחדרי חדרים, בכירים מאוד במפלגה מתכננים תוכניות. אבל בפועל, עמיר פרץ הוא היו"ר ושר הביטחון - ונראה שכך זה יישאר בחודשים הקרובים. אז אם הכל כל-כך רע, איך זה שאף אחד לא עושה שום דבר? ראשית, משום שהשרים לא רוצים לעזוב את הכיסאות. שנית, בעבודה כמו בעבודה, איש לא מוכן לעמוד מאחורי אחר. כמעט כולם מועמדים, וכל זמן שאין קונצנזוס סביב מנהיגותו של מי מהראשים - הכיסא של פרץ יציב. שתי הסיבות הללו יחד מובילות למה שאמר השבוע אחד השרים, ודווקא מהחזקים במפלגה: "לעשות משהו?", הוא משך בכתפיים, "לא צריך לעשות כרגע כלום. צריך לתת לו להיגמר לבד".
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.