בוא נתחיל משנות ה-20
אני לא חזקה במיוחד בשאלות "מה היה קורה אילו", אבל נראה: טרוצקי התנגד למדיניות הנאפ, וגם הרעיון של "סוציאליזם בארץ אחת" לא בדיוק בא ממנו ולא תאם את דרך חשיבתו. לכן נראה שכל שלב המעבר של התבססות המדינה הבולשביקית בשנות ה-20 היה עובר על בריה"מ אחרת לגמרי, אילו טרוצקי היה האיש הדומיננטי בשלטון. מצד שני, האם ייתכן שטרוצקי, אילו היה מגיע להיות האיש השולט, היה משתנה והופך פרגמטי יותר, כשהיה עוזב את תפקיד המהפכן והאופוזיציונר הפנימי? האמת - לא נראה לי. טרוצקי היה מקבל ארץ ענקית ומסובכת לנהל, וממבט ראשון לפחות, נראה לי שהוא לא היה האיש שבנוי לזה. הוא היה מהפכן במהותו ולא מנהלן. לגבי שנות ה-30 - אני חושבת שטרוצקי לא היה מתנגד לקולקציוויזציה ולתוכניות החומש. הוא הרי היה מאז ומתמיד הסמן השמאלי במפלגה, ובשנות ה-20 משך לכיוונים כאלו. נראה לי שהוא היה מנסה לבצע איזו תוכנית קולקטיוויזציה משלו כבר בשנות ה-20 אם היה יכול, היה סומך על יכולת השכנוע שלו שתעשה את העבודה שכהיה נתקל בהתנגדות ובבעיות מצד איכרים, מוצא בסופו של דבר מישהו שיעשה בשבילו טרור (המפלגה פשוט לא היה יכולה לבצע קולקטיוויזציה בקנה מידה כזה בלי להסתמך על טרור), אבל בשלב מוקדם ובצורה חובבנית יותר, ומסתבך. טרוצקי היה יכול, אולי, לסבול אופוזיציה פנימית יותר בקלות מסטלין, וגל הטיהורים של אמצע/סוף שנות ה-30 אולי היה קיצוני פחות. ייתכן שבגלל שהיה לטרוצקי ביטחון גדול ביכולת הדיבור שלו, להבדיל מסטלין שידע על עצמו שהוא נבער ושסגנונו עצי, טרוצקי לא היה מפחד כל כך מכל מי שעלול לומר משהו שעשוי לשכנע מישהו. לגבי יחסי בריה"מ והמערב: טרוצקי אולי לא היה עסוק בצורה אובססיבית כל כך בבידוד בריה"מ מהחוץ, אבל מצד שני היה ממשיך לשדר ששאיפתו היא לעורר מהפיכה עולמית, ובכך ממשיך לעורר חשד ופחד רב במערב. בשנות ה-40, כשהמשחק של שיתוף פעולה/חשדנות בין בריה"מ למערב היה הדבר הקריטי, טרוצקי היה נתפס כמי שרוצה להתסיס גם במקומות אחרים. *** אבל רגע, לפני זה עוד עומדת השאלה: האם טרוצקי היה עושה כמו סטלין וחותם על חוזה עם היטלר, כמו חוזה ריבנטרופ-מולוטוב? מה אתם חושבים? ***