יום עצמאות אישי
רק היום שמתי לב ביום העצמאות שעבר יצאתי לראשונה מהבית לאחר תקופה קשה, זיכיתי את עצמי ב-2 בלוני הליום (כבר כתבתי על כך בעבר) אתמול, ביקשתי לחגוג שנה למאורע, הפעם לא הלכתי לבד בין ההמונים, היה לי עזר כנגדי שידע את חשיבות הכניסה לתוך ההמון עבורי, וברגעים שכמעט שברתי את עצמות כף ידו מהאחיזה הלוחצת הוא היה חכם מספיק להראות לי את זר הבלונים שנמצא ממש עוד כמה עשרות מטרים מאיתנו. עברנו יחד כמעט 200 מטרים(הלוך וחזור ביחד) של רעש והמון דוחק, היו רגעים שהרגשתי שאני יוצאת מדעתי, זיקוקים שפרצו מתוך עמוד שעמדנו לידו לרגע כמעט הרגו אותי מבהלה, אבל עברתי את זה בשלום, יצאנו בלי בלון, כי עם כל הכבוד למסורת החדשה הבלונים היה מעפאנים, ולא מתפשרים על מה שמרחף בבית שבוע לפחות, כשהערתי בבדיחות שעכשיו נלך לעיר אחרת לחפש בלון שווה, הוא הסכים, אכן עלם מבורך מצאתי לי, גם בהמשך הערב-לילה היו לו שלל הזדמנויות להרגיע פיצוצי נפש שעלו בי, מפגש עם אנשים חדשים לחלוטין (רעדה לי הנשמה מתחת לחיוך) ובכניסה לאותו בית 3-4 נדלים מבעיתים שגרמו לי להיסטריה שקטה (אני מנומסת כבר אמרתי... אפשר היה לראות את הדמעות מצטברות והרעד הנוראי ברגליים) אבל הוא ידע איך להשקיט אותי, חלק ניכר מזה היה בגלל שהוא לא ראה בזה דבר מוזר, מותר לי לידו לא לשחק ולא צריך מסיכות חברתיות, חימם לי את הלב. עבר יום לא קל, מתחילתו ועד סופו, אבל שמחתי להכיר אנשים חדשים (ככל שהצלחתי להתקרב) ולהתמודד עם כמה חרדות עיקריות, ולגלות שיש לי על מי לסמוך, אפילו להישען. חידוש
