../images/Emo20.gifסיפור הלידה של אביב../images/Emo20.gif
סיפור הלידה שלי : הכול התחיל בבדיקה שגרתית של סוף חודש תשיעי התאריך היה ה 6.4.2003 הרופא ראה את הערכת המשקל שלי (3800 גרם ) והחליט לשלוח את אימא לבית חולים כדי ששם יחליטו אם לזרז את הלידה או לא ביום שני בבוקר 7.4.2003 אנחנו מגיעים לליס , בבית החולים החליטו כי יש סיבה לזירוז עשו לאימא סטריפינג ( זירוז טבעי ומאוד כואב מסתבר ) ושלחו אותה לנוח במחלקה לראות אם תתפתח לידה השעה עכשוו כבר 12 בצהריים ואימא יושבת עם אבא במחלקה ומחכים לצירים שיגיעו בשעה 23:30 מחליטים להוריד את אימא לחדר לידה ולהתחיל במתן פיטוצין ( או בלשון העם פיצוצים בשל הכאבים העזים ). לאימא מתחיל לכאוב ואני לא מראה סימני תזוזה בשעה שלוש לפנות בוקר אימא נשברת ומבקשת טשטוש ( אבא אומר שאז אימא התחילה לספר את כל סודות המדינה מההזיות של הטשטוש ) ועדיין אין תזוזה , יש פעילות ריחמתי( כלומר צירים כואבים שאימא לא מרגישה אבל לי טוב בפנים ) בשעה שתיים בצהריים (8.4.2003) מחליטים להחזיר את אימא למחלקה כדי לתת קצת מנוחה לגוף יום רבעי 9.4.2003 שעה שמונה וחצי בבוקר מחזירים ת אימא לחדר לידה ומתחילים הכול מההתחלה אבל הפעם אימא לא נשברת ולא לוקחת כלום ( מה שתקע ביום הקודם את הלידה ) בשעה 14:30 אחרי שעות של כאבי תופת הגיעה הרגע המיוחל שלו חיכתה אימא יש פתיחה של חמש אצבעות אפשר לקבל אפידורל ( המצאת המאה ) . מכאן הדברים רצו להם במהירות פקיעת מים וכו' עד לשעה 19:00 אז מודיעה לאימא המיילדת שהיא במצב של תוך 3 שעות חייבים לסיים הכול ( גם אם יצטרכו לנתח את אימא ) ופתאום הדופק שלי מתחיל לרדת מלא רופאים נכנסים לוקחים לאימא דם ומחליטים אני במצוקה חייבים לנתח ואז המיילדת האחראית ( כי שלי הלכה ליילד במקום אחר ) אומרת לרופא רגע רגע בוא ננסה דחיפה אחת ( מסתבר ששלפוחית השתן של אימא חנקה אותי וכשרוקנו אותה פתאום התחלתי להסתדר ) הרופא אישר דחיפה אחת ואני ואימא בכוחות משותפים ( לא רצינו ניתוח ) הראנו מה אנחנו מסוגלים מייד ביטלו את הניתוח והחלטנו שאני מפה יוצא תוך 10 דקות השעה כבר 20:00 בערב ואז 4 צירי לחץ ו 4 דחיפות ארוכות וטובות והופ בשעה 20:12 אני בחוץ אימא המומה ממני ומתאפקת לא לבכות ( מה שאי אפשר להגיד עלי ) אבא מאושר ================================================ מזל טוב ממני גם
בחרתם לו שם מ-ק-ס-י-ם ! הרבה בריאות ואושר