חמוטל שמעון
New member
מאיגרא רמה
למה זה תמיד קורה לי? זה הרי היה לי כל כך ברור שזה מה שהולך לקרות. פחדתי מזה, נזהרתי, ניסיתי, נפלתי. פגשתי אותה לפני כמה ימים בסך הכל, לא משהו מיוחד למען האמת, או נגדיר זאת אחרת. לא היה משהו מיוחד שיכולתי להגדיר אותו. אבל כן, כן היה משהו שונה, פשוט, קולח, טוב. אני לא יודע מה אבל היה משהו מיוחד. פינטזתי, לא במישור המיני, דווקא בתחום הרגשי, הפעם זה זה! למה? לא יודע. האמת החלומות שלי התחילו לפני שאפילו יצא לנו כמעט לדבר, ואני כבר חזיתי את הנפילה. ידעתי שאין לי קייס, אין לי בסיס, אבל בבדידות שלי החלומות הם החברות היחידות שלי. (שלא יהיו אי הבנות, אני לא איזה מעוך שנזרק כל פעם, אבל אף פעם זה לא מגיע להיות רציני, תמיד זה נקטע, נחסם, ומייאש) ואז זה הגיע, נקשרתי יותר מדי, פיתחתי ציפיות, ואז נפלתי. האמת שגם כאן אני לא יכול להסביר למה. מה קרה? השתפכתי יותר מדי? חשפתי רגשות שאסור היה? התאהבתי? אני??? בסה"כ ציפיתי שהיא תתיחס אלי יותר! התקשרתי יותר מדי! לא הייתי צריך? הייתי צריך לחכות לטלפון ממנה? לא יודע. עכשיו אתם בטח תוהים, מה הוא רוצה בכלל? האמת גם אני תוהה. אני לא מבין למה התבאסתי, בטח מחר זה יראה לי כל כך מוזר (זאת הסיבה שאני כותב עכשיו לפני שההרגשה הרעה תעבור). אולי זה כמו ב"חטא ועונשו". מה שמבאס אותי זה עצם העובדה שאני מתבאס, שאני לוקח ללב יותר מדי, שאני מדי רגיש. לא. אין כאן סוף רע בכלל וזה הקטע המוזר. מחר הכל יחזור להיות מצויין, אולי עוד יהיה לנו איזה דייט מוצלח השבוע, אולי. עכשיו אני מבאוס, וזו המציאות, אי אפשר לשנות את זה. או שבעצם אולי אפשר.
למה זה תמיד קורה לי? זה הרי היה לי כל כך ברור שזה מה שהולך לקרות. פחדתי מזה, נזהרתי, ניסיתי, נפלתי. פגשתי אותה לפני כמה ימים בסך הכל, לא משהו מיוחד למען האמת, או נגדיר זאת אחרת. לא היה משהו מיוחד שיכולתי להגדיר אותו. אבל כן, כן היה משהו שונה, פשוט, קולח, טוב. אני לא יודע מה אבל היה משהו מיוחד. פינטזתי, לא במישור המיני, דווקא בתחום הרגשי, הפעם זה זה! למה? לא יודע. האמת החלומות שלי התחילו לפני שאפילו יצא לנו כמעט לדבר, ואני כבר חזיתי את הנפילה. ידעתי שאין לי קייס, אין לי בסיס, אבל בבדידות שלי החלומות הם החברות היחידות שלי. (שלא יהיו אי הבנות, אני לא איזה מעוך שנזרק כל פעם, אבל אף פעם זה לא מגיע להיות רציני, תמיד זה נקטע, נחסם, ומייאש) ואז זה הגיע, נקשרתי יותר מדי, פיתחתי ציפיות, ואז נפלתי. האמת שגם כאן אני לא יכול להסביר למה. מה קרה? השתפכתי יותר מדי? חשפתי רגשות שאסור היה? התאהבתי? אני??? בסה"כ ציפיתי שהיא תתיחס אלי יותר! התקשרתי יותר מדי! לא הייתי צריך? הייתי צריך לחכות לטלפון ממנה? לא יודע. עכשיו אתם בטח תוהים, מה הוא רוצה בכלל? האמת גם אני תוהה. אני לא מבין למה התבאסתי, בטח מחר זה יראה לי כל כך מוזר (זאת הסיבה שאני כותב עכשיו לפני שההרגשה הרעה תעבור). אולי זה כמו ב"חטא ועונשו". מה שמבאס אותי זה עצם העובדה שאני מתבאס, שאני לוקח ללב יותר מדי, שאני מדי רגיש. לא. אין כאן סוף רע בכלל וזה הקטע המוזר. מחר הכל יחזור להיות מצויין, אולי עוד יהיה לנו איזה דייט מוצלח השבוע, אולי. עכשיו אני מבאוס, וזו המציאות, אי אפשר לשנות את זה. או שבעצם אולי אפשר.