מאיפה להתחיל? טוב...
עכשיו אני יושבת בחדר, וחושבת... כמעט שנה עברה מהיום שבו חיי השתנו לטובה. אבל לפני זה הייתה לי את השנה הכי גרועה בחיים שלי. שנה של סבל מתמשך מיום ליום,פשוט עברתי גיהנום. ולמה זה? רק בגלל המראה החיצוני שלי! לא היו לי חברות בגלל זה, הילדים בכיתה צחקו עליי... הייתי שמנה, מכוערת, מישקפופרית, בלי ביטחון בגרוש. עברתי את התקופה הזאת לבד, כאשר כל יום הייתי חוזרת הבייתה עצובה. יש לי אחות שהיא גדולה ממני בשנה והמיכתב הזה מיועד אך ורק אלייה: עינת, אני לא מבינה. אני לא רוצה להבין... את אחותי, את צריכה לעזור לי להתמודד... להושיט לי עזרה לנחם, לעודד, לחבק, ולפעמים סתם לברר למה אני בוכה ועצובה. להיכנס לחדר שלי, לדבר ולהגיד כמה מילים טובות! אבל לעומת זאת, פגעת בי בכל דרך! שוב צחקת עליי בגלל הקילוגרמים שלי, ותמיד ידעת איפה ליפגוע! היית מתרברבת בחברות שייש לך... כמה שאת נראיית טוב! אבל את יודעת? הכי כאב לי הייה בימי שישי כשהיית יוצאת, (וכול המישפחה היו יוצאים) ואני הייתי נישארת בבית לבד... את לעולם לא העזת לקחת אותי איתך אפילו פעם אחת! שגם אני ייהנה. שקצת אשכח את הבעיות. אל דאגה, התקופה הנוראה הזו מאחורי... עברתי כיתה, יש לי חברות! שיפרתי ואני עדיין משפרת את המראה החיצוני שלי... יש לי אפילו חבר (ולה אין!) ובקיצור, עכשיו באמת טוב לי. עינת, פעם את למעלה ופעם למעטה! אין לי ספק שאים זה היה קורה לך לא הייתי עוברת איתך את התקופה הזו! אני רוצה להגיד לך, שאני לעולם לא יישכח את כל זה... את הקרירות שבך... העמדת אפילו פנים שאת ילדה טובה בפני אבא ואימא עד שיום אחד הם קלטו שאת סתם משקרת! הלוואי ויצא לך דקה אחת להרגיש ככה! לא סולחת ולא אסלח לעולם. שירלי.
עכשיו אני יושבת בחדר, וחושבת... כמעט שנה עברה מהיום שבו חיי השתנו לטובה. אבל לפני זה הייתה לי את השנה הכי גרועה בחיים שלי. שנה של סבל מתמשך מיום ליום,פשוט עברתי גיהנום. ולמה זה? רק בגלל המראה החיצוני שלי! לא היו לי חברות בגלל זה, הילדים בכיתה צחקו עליי... הייתי שמנה, מכוערת, מישקפופרית, בלי ביטחון בגרוש. עברתי את התקופה הזאת לבד, כאשר כל יום הייתי חוזרת הבייתה עצובה. יש לי אחות שהיא גדולה ממני בשנה והמיכתב הזה מיועד אך ורק אלייה: עינת, אני לא מבינה. אני לא רוצה להבין... את אחותי, את צריכה לעזור לי להתמודד... להושיט לי עזרה לנחם, לעודד, לחבק, ולפעמים סתם לברר למה אני בוכה ועצובה. להיכנס לחדר שלי, לדבר ולהגיד כמה מילים טובות! אבל לעומת זאת, פגעת בי בכל דרך! שוב צחקת עליי בגלל הקילוגרמים שלי, ותמיד ידעת איפה ליפגוע! היית מתרברבת בחברות שייש לך... כמה שאת נראיית טוב! אבל את יודעת? הכי כאב לי הייה בימי שישי כשהיית יוצאת, (וכול המישפחה היו יוצאים) ואני הייתי נישארת בבית לבד... את לעולם לא העזת לקחת אותי איתך אפילו פעם אחת! שגם אני ייהנה. שקצת אשכח את הבעיות. אל דאגה, התקופה הנוראה הזו מאחורי... עברתי כיתה, יש לי חברות! שיפרתי ואני עדיין משפרת את המראה החיצוני שלי... יש לי אפילו חבר (ולה אין!) ובקיצור, עכשיו באמת טוב לי. עינת, פעם את למעלה ופעם למעטה! אין לי ספק שאים זה היה קורה לך לא הייתי עוברת איתך את התקופה הזו! אני רוצה להגיד לך, שאני לעולם לא יישכח את כל זה... את הקרירות שבך... העמדת אפילו פנים שאת ילדה טובה בפני אבא ואימא עד שיום אחד הם קלטו שאת סתם משקרת! הלוואי ויצא לך דקה אחת להרגיש ככה! לא סולחת ולא אסלח לעולם. שירלי.