מאיפה לוקחים כוחות?

מאיפה לוקחים כוחות?

שבוע טוב, הלוואי ולא הייתי מחפשת את הפורום שלכם... אחרי למעלה משלושים שנה, אבא שלי רוצה לעזוב את הבית. "לכמה חודשים. אחר כך הוא יחליט אם זה הצעד הנכון". המשפחה שלי מאד מלוכדת. אנחנו משפחה דתית, כמעט כולם בבית כל שבת (כל הילדים מעל גיל 20 אך אף אחד לא נשוי עדיין). הבית שלנו תמיד מוקד לאנשים, כל הזמן מגיעים אורחים, חברים. בין ההורים שלי אין מריבות, וכמו שאבא שלי אומר, הוא מאד מעריך את אמא שלי וחושב שהיא אישה נהדרת (תודה באמת...) אבל משהו התמסמס. סתם לקבל תמונה, הם יוצאים הרבה, מדברים כל הזמן. בקיצור, משבר גיל החמישים פוקד אותו והוא מכניס את כולנו להוריקן הפרטי שלו. מבחינתנו - זה אסון. אין לי שום דרך עדינה יותר לבטא את זה. שבתות, חגים, העובדה שהעוגן הכי חזק מתפורר. ביקשנו תקופת נסיון, שבה כולנו נשקיע יותר במשפחה (והאבסורד הוא שגם כך אנחנו נחשבים משקיענים בקטע הזה...). לא ברור לי כמה יש סיכוי לדבר הזה, אבל אם הוא רוצה נסיון בחוץ, אנחנו רוצים קודם נסיון בפנים. אף אחד מחוץ למשפחה המצומצמת לא יודע. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יהיה ברגע שאנשים יתחילו לדעת אם חס וחלילה הוא יחליט לנטוש. אני בתחושה של שכול. אני יודעת שהוא בחיים, ושהוא רוצה להיות שם בשבילנו כל הזמן, רק שמבחינתנו אם הוא לא בבית, זה לא עוזר. כולנו מתפרקים. כל אחד בדרכו. הרבה בכי, כאב, כעסים, בלבול. אנחנו מנסים לחזק אחד את השני ונשברים אצל האחר. מה עושים עם זה? איך לעזאזל עוברים את זה? מאיפה לוקחים כוחות?? איך מצליחים לקום בבוקר, לחייך לכולם, ללכת ללימודים, לעבודה, לדבר עם חברים ולהגיד שכן, ב"ה הכל בסדר?
 
../images/Emo201.gif

גם אני דתיה, ממשפחה דתית, הוריי התגרשו כשהייתי בת 4, וזה לא קל, למרות שאנחנו דתיות. את יכולה לקרוא את ההודעות הקודמות שלי, ואת הכוחות שלי לקחתי משני מקורות: א. האמונה בה', שהעולם בכלל והחיים שלי הם לא משהו שרירותי, אלא שזו ההחלטה של ה', אפילו שמאד היה קשה לי להתמודד עם זה, לגדול בבית דתי בלי אבא, לנסוע לקרובי משפחה לכל השבת/חג כדי שיהיה גבר שיערוך את סדר או קידוש/הבדלה - זה לא קל. ב. לקחתי כוחות מתוך הבנה שלהיות בדיכאון זה לא עוזר, ובחרתי להחליף את תחושת חוסר האונים באומנות ובעשייה - בעיקר עזרה לזולת. יקירתי, אני מחזקת אותך, את יכולה לשלוח לי גם מסרים אישיים. תתחזקי ותקווי לעתיד אישי טוב יותר - תקימי משפחה משל עצמך - ותחיי חיים מאושרים!
 

הדסו^ש

New member
מאיפה לוקחים כוחות...

אבא שלך עובר איזה שהוא תהליך שאת לא מודעת אליו עד הסוף. אני לא יודעת אם זה משבר גיל החמישים או משהו אחר בינו לבין אמך, אבל מסתבר שפתאום לא כל כך ברור לו שהוא רוצה להיות במקום שבו הוא נמצא היום. הכוחות מגיעים עם הזמן ועם נקודת מבט קצת שונה על הדברים. לך, שחיה היום עם משפחה מלוכדת כמו שאת מתארת, נראית האפשרות לפרידה בין הוריך כאסון. אבל עובדה - לרובינו כאן כמשתתפי הפורום יש הורים פרודים (או גרושים, מעשית זה לא ממש משנה) ובכל זאת כל אחד מאיתנו מנהל את החיים שלו וממשיך הלאה גם עם המצב החדש. אני יודעת שזה לא מנחם אותך, אבל זה משהו שתפנימי עם הזמן, אני מקווה.
 
): מצטערת לשמוע

תמיד אני מקנאה במשפחות הדתיות המאוחדות... אולי בסופו של דבר העניינים היו לא טובים כפי שהם נראו... ומכאן יש דרך חדשה, שהיא קשה בהתחלה אבל כנראה יותר נכונה. אם למי מבני הזוג לא טוב- כנראה שזה לא עובד כמו שצריך. מקווה שהמשבר יפתר אבל אם לא, תזכרי שמה לעשות, לפעמים אנשים צריכים לעשות דבר מסוים וכנראה שהפרידה היתה בלתי נמנעת. לפעמים פרידה גורמת לך להסתכל מחדש על דברים ומשנה דברים לטובה. יחסי כוחות, הרגלים, מחשבות... יהיה בסדר :)
 
למעלה