מאיר בנאי ז"ל ואני
לפני שנים הרבה השתרשר כאן שירשור מיתולוגי בו חברי הפורום דיווחו על מפגשיהם עם גדולי הזמר העברי, התחככויותיהם איתם וכו'. לי לא היה הרבה מה לתרום, ולכן הסתפקתי בכך שהתחככתי בחברי הפורום עצמם, וכך בעקיפין גם בידוענים לדורותיהם.
יחד עם זאת, לרגל פטירתו, הגיע הזמן לתרום משהו משלי..
השנה הייתה 1978, אני הייתי בשמינית, והצטרפתי לגרעין נח"ל לרגל הגיוס הממשמש. הגרעין דמה אז לתחנת רכבת: בכל פעם הצטרפו חדשים, ואחרים נמלכו בדעתם ונטשו; אבל כבר החלה להיווצר קבוצה מובילה של חבר'ה חדורי אידאלים שהובילו את הגרעין.
בחופשת פסח נערך מחנה עבודה בקיבוץ בית העמק, לא הרחק מצומת כברי: בבקרים יצאנו נחושים לעבוד בשדות המשק, ואחרי הצהריים התכנסנו לדיונים מלומדים על מטרות הגרעין, ערכים, חלוציות והגשמה. למחנה העבודה הגיעו שני חבר'ה חדשים, שמהרגע הראשון ניכר היה שהם הגיעו בטעות: לעבודה הם לא היו קמים בתואנות שונות, ובדיונים הם ישבו משועממים ולא הבינו מדוע אנחנו מכלים לריק את זמננו. לא הייתי טורח לזכור ולהזכיר אותם אלמלא אחד מהם שנקרא שלומי היה מוזיקאי מחונן בחסד: הוא ניגן על גיטרה, ידע לנגן את כל השירים, הפליא בקטעי סולו, שר יפה; ולדבריו הוא גם הופיע וחיבר שירים עם אחותו. היו הרבה כאלו שניגנו, חלקם לא רע בכלל, אבל איש מהם לא התקרב אליו. אני שאז עוד ניסיתי לנגן גם על גיטרה, וטרם עמדתי על כך שאני חסר כל כישרון מוזיקלי, ישבתי מהופנט ושתיתי בצמאון את הפלא הזה..
מחנה העבודה הסתיים, ושני הלצים פנו לדרכם לאחר שנתחוור להם שמיקח טעות היה בידם להצטרף לגרעין. שלומי הנ"ל נעלם כלא היה, ולשונות רעות סיפרו לנו שהוא בכלל לא היה בגילנו, והגיע רק בשביל להתעסק עם הבנות..
חזרנו הביתה לקראת הבגרויות המתקרבות, אחריהן התגייסנו ומילאנו את חובתנו האזרחית, השתחררנו, פנינו ללימודים ולטיולים; והתחלנו אותו פרק שנקרא "החיים".
זה היה בתחילת שנות ה-90, שנים רבות לאחר מכן. פגשתי את אורלי, אחת מבוגרות הגרעין, בתל אביב. פטפטנו והעלינו זכרונות, ריכלנו מי עושה מה, וכטוב ליבנו היא פלטה "אתה יודע שמאיר בנאי היה איתנו בגרעין?".. כדאי לציין שאז הוא הוציא את תקליט הסולו הראשון שלו שזכה להצלחה גדולה, הושמע בלי סוף ברדיו, ולא היה מי שלא שמע עליו ואותו. מה, כן? שאלתי בהשתוממות, כן - במחנה העבודה בבית העמק.. רק רגע שאלתי, הוא היה אחד משני הבטלנים האלה? לא הגיטריסט שלומי, אלא השני? היא לא כל כך אהבה את הניסוח הביקורתי שלי, בעיקר מפני שהיא הכירה אותו וגדלה איתו ביישוב עומר ליד באר שבע, והיא גם זו שגררה אותו לגרעין; אבל - כן, זה הוא.. וואלה, אמרתי לה ולעצמי, מאיר בנאי היה איתנו? נכון שלא תרם הרבה, אבל בכל זאת - יש במה להתגאות!
בדרך חזרה הביתה שקעתי בהירהורים עמוקים- מי אם כך היה אותו שלומי? ופתאום הכל הסתדר: גיטריסט מוכשר, שר יפה, יש לו אחות, סגנון שנע בין מזרחי לבין רוק.. שלומי שבת! אין ספק בכלל!
מה אומר ומה אגיד? שניהם מוכשרים, לשניהם שירים שאני אוהב לשמוע, ואת שניהם יצא לי להכיר במקרה בטרם דרך כוכבם.
יהי זכרו של מאיר ברוך, הרבה בריאות והצלחה לשלומי, ואני אשוב לי לאלמוניותי ולשיגרת חיי..
לפני שנים הרבה השתרשר כאן שירשור מיתולוגי בו חברי הפורום דיווחו על מפגשיהם עם גדולי הזמר העברי, התחככויותיהם איתם וכו'. לי לא היה הרבה מה לתרום, ולכן הסתפקתי בכך שהתחככתי בחברי הפורום עצמם, וכך בעקיפין גם בידוענים לדורותיהם.
יחד עם זאת, לרגל פטירתו, הגיע הזמן לתרום משהו משלי..
השנה הייתה 1978, אני הייתי בשמינית, והצטרפתי לגרעין נח"ל לרגל הגיוס הממשמש. הגרעין דמה אז לתחנת רכבת: בכל פעם הצטרפו חדשים, ואחרים נמלכו בדעתם ונטשו; אבל כבר החלה להיווצר קבוצה מובילה של חבר'ה חדורי אידאלים שהובילו את הגרעין.
בחופשת פסח נערך מחנה עבודה בקיבוץ בית העמק, לא הרחק מצומת כברי: בבקרים יצאנו נחושים לעבוד בשדות המשק, ואחרי הצהריים התכנסנו לדיונים מלומדים על מטרות הגרעין, ערכים, חלוציות והגשמה. למחנה העבודה הגיעו שני חבר'ה חדשים, שמהרגע הראשון ניכר היה שהם הגיעו בטעות: לעבודה הם לא היו קמים בתואנות שונות, ובדיונים הם ישבו משועממים ולא הבינו מדוע אנחנו מכלים לריק את זמננו. לא הייתי טורח לזכור ולהזכיר אותם אלמלא אחד מהם שנקרא שלומי היה מוזיקאי מחונן בחסד: הוא ניגן על גיטרה, ידע לנגן את כל השירים, הפליא בקטעי סולו, שר יפה; ולדבריו הוא גם הופיע וחיבר שירים עם אחותו. היו הרבה כאלו שניגנו, חלקם לא רע בכלל, אבל איש מהם לא התקרב אליו. אני שאז עוד ניסיתי לנגן גם על גיטרה, וטרם עמדתי על כך שאני חסר כל כישרון מוזיקלי, ישבתי מהופנט ושתיתי בצמאון את הפלא הזה..
מחנה העבודה הסתיים, ושני הלצים פנו לדרכם לאחר שנתחוור להם שמיקח טעות היה בידם להצטרף לגרעין. שלומי הנ"ל נעלם כלא היה, ולשונות רעות סיפרו לנו שהוא בכלל לא היה בגילנו, והגיע רק בשביל להתעסק עם הבנות..
חזרנו הביתה לקראת הבגרויות המתקרבות, אחריהן התגייסנו ומילאנו את חובתנו האזרחית, השתחררנו, פנינו ללימודים ולטיולים; והתחלנו אותו פרק שנקרא "החיים".
זה היה בתחילת שנות ה-90, שנים רבות לאחר מכן. פגשתי את אורלי, אחת מבוגרות הגרעין, בתל אביב. פטפטנו והעלינו זכרונות, ריכלנו מי עושה מה, וכטוב ליבנו היא פלטה "אתה יודע שמאיר בנאי היה איתנו בגרעין?".. כדאי לציין שאז הוא הוציא את תקליט הסולו הראשון שלו שזכה להצלחה גדולה, הושמע בלי סוף ברדיו, ולא היה מי שלא שמע עליו ואותו. מה, כן? שאלתי בהשתוממות, כן - במחנה העבודה בבית העמק.. רק רגע שאלתי, הוא היה אחד משני הבטלנים האלה? לא הגיטריסט שלומי, אלא השני? היא לא כל כך אהבה את הניסוח הביקורתי שלי, בעיקר מפני שהיא הכירה אותו וגדלה איתו ביישוב עומר ליד באר שבע, והיא גם זו שגררה אותו לגרעין; אבל - כן, זה הוא.. וואלה, אמרתי לה ולעצמי, מאיר בנאי היה איתנו? נכון שלא תרם הרבה, אבל בכל זאת - יש במה להתגאות!
בדרך חזרה הביתה שקעתי בהירהורים עמוקים- מי אם כך היה אותו שלומי? ופתאום הכל הסתדר: גיטריסט מוכשר, שר יפה, יש לו אחות, סגנון שנע בין מזרחי לבין רוק.. שלומי שבת! אין ספק בכלל!
מה אומר ומה אגיד? שניהם מוכשרים, לשניהם שירים שאני אוהב לשמוע, ואת שניהם יצא לי להכיר במקרה בטרם דרך כוכבם.
יהי זכרו של מאיר ברוך, הרבה בריאות והצלחה לשלומי, ואני אשוב לי לאלמוניותי ולשיגרת חיי..
