זה מוזר.. < ../images/Emo18.gif ארוך..>
לאחרונה יצא לי לחשוב על זה הרבה.. יש לי חבר ממש טוב, מגיל ינקות אנחנו חברים. מובן שהיו עליות ומורדות, אבל תמיד הוא היה החבר הכי טוב שלי. הוא יודע כשמשהו קורה לי רק מלשמוע את הטון של ה"הלו" הטלפון, או להסתכל לי חצי שניה בעיניים. כשהוא מכין לי דיסקים ואנחנו שומעים אותם יחד באוטו הוא יודע להכין אותי ש"עכשו זה שיר שבטח את פחות תאהבי, אבל תקשיבי!", והוא קולע בול. הוא מצחיק אותי מאוד, ויש עוד מלא דברים.. בזמן האחרון יצא לי לשמוע הרבה סיפורים על "החברים הכי טובים" שבסופו של דבר נהיו זוג וזה הגיע לכל מיני כיוונים, וזה גרם לי לתהות לגביי העניין. כשהיינו בתיכון הדרכנו יחד בתנועה, למדנו יחד באותה כיתה, והיינו לומדים יחד לבגרויות, ומבלים עם קבוצת אנשים די משותפת. בסוף התיכון הגענו לאיזה שהוא שלב של "יותר מידי זמן ביחד", היו המון כעסים על שטויות, והתרחקנו ממש. אחרי התיכון משהו קצת הסתובב אצלי, והחלטתי שאני מתנתקת מהחברים שלי, ובצבא אני אבנה לי חיים חדשים ואכיר חברים "אמיתיים", ככה חשבתי. כמעט שנה לא דברנו ולא התראינו. שמעתי עליו פה ושם מאחותו שעבדה איתי, אבל לא היה בינינו קשר מעבר לזה. התגסייתי בגיוס הלפני אחרון של השכבה שלי, ולקח לי עוד ארבעה חודשים אחרי הגיוס להבין מי באמת החברים הטובים שלי. שלחתי לו הודעה שאני יודעת שעבר הרבה זמן, אבל כל כך חבל לי על החברות הזו.. הוא התקשר ודברנו קצת. בהתחלה השיחות היו די מביכות ומוזרות, אבל לאט לאט זה חזר לעצמו. בקיץ שעבר אמא שלו חלתה מאוד, ובדצמבר, שבועיים וחצי לפני יום הולדת 20 שלו היא נפטרה. הרגשתי שאני צריכה ורוצה להיות שם בשבילו, גם אם אני לא יודעת מה להגיד ואיך לעזור. מאז אנחנו מדברים שלוש-ארבע פעמים בשבוע, ומבלים יחד די הרבה כשאנחנו חוזרים מהצבא. מיוני, קצת לפני שהתחילה המלחמה, לא התראינו, כי הייתה לו הרבה עבודה בבסיס, והוא היה צריך לסגור שבתות, למרות שיש לו ת"ש. אני מקווה שביום שישי הוא יצא הבייתה, כי אני כל כךךךך מתגעגעת! הוא אף פעם לא משך אותי במובן המיני ו/או הרומנטי. אף פעם לא התאהבתי בו, שום "קראש" או משהו.. חוץ מפעם אחת, לפני כמה חודשים, שהוא פלט איזו מחמאה שהיה לי ספק אם יש לה או אין לה כוונה מעבר, אני לא חושבת שהוא אי פעם רצה שהקשר שלנו ישנה פאזה. נסענו ל"יום הסטודנט" בת"א יחד, וגם חברה שלי מהצבא באה. היא שמעה עליו המון, אבל לא ראתה אותו קודם. יום אחרי זה היא שאלה אותי: "איך אף פעם לא אמרת שהוא כזה שווה?!", זה גרם לי לשים לב שבאמת אף פעם לא הסתכלתי עליו ככה.. כשאני מכירה מישהו חדש אני מספרת לו ומתייעצת טיפה, וגם הוא. אף פעם לא הרגשתי שזה צובט לו בלב כשאני עושה את זה. לא קבלתי רושם שזה מפריע לו. להפך, הוא שואל ומתעניין.. זה דווקא מעניין אותי לדעת אם אי פעם הוא חשב על משהו בינינו. אני מאוד רוצה לדבר איתו על זה, אבל אני לא רוצה שזה בטעות יתפרש לא נכון, או שזה לא יהיה במקום..
