מאמצים

[להבה ירוקה]

מאמצים

כמה מאמצים אנחנו עושים מדי יום, כדי ששינוי שאנחנו רוצים - יתרחש? היום היה מן יום כזה, שבו הרגשתי שהתאמצתי יותר. הריב המשפחתי עדיין על פני השטח. אני מתעצבנת ולוקחת ללב, אבל במקום להתעצבן באופן פאסיבי, הייתי יותר אקטיבית ולקחתי אחראיות על החלק שלי (כל מיני מכתבים שהייתי צריכה לכתוב). אח"כ, יצאתי לפגוש את הנוגעים בדבר (סליחה על השושו, אבל לא רוצה לפרט טו מאץ') כדי שהמכתבים לא יישארו כמו נייר חסר ערך אצלי בבית ויהיו מקור להפעלת העצבים. ואז, בתור קינוח, הצעתי לאמא שלי שנסתובב ביחד - והלכנו לשוק בנחלת בנימין ואז לבית קפה בשינקין. היה ממש חביב. אמנם היא רצתה לתת לי נשיקה לפני שהלכה ואני נרתעתי, אבל אמרתי לה שממש נהינתי ובאמת היה נחמד. אני עושה הרבה מאמצים לקבל אותה כפי שהיא, ולא תמיד הולך לי, אבל מאד הייתי רוצה שזה יקרה. שהקשר יהפוך לקשר ללא השפעה כ"כ גדולה של מטעני העבר. זהו. סתם יום של חול. עם בוקר כחול.

 

[רננהלי]

(-:

נכון שרק המאמצים, אפילו אם את לא בטוחה לגמרי בתוצאות, עושים לך טוב יותר? את נשמעת כאילו כן. יש בזה משהו.. שאת עושה את המקסימום ומקווה שיהיה טוב יותר, אבל אם לא יהיה מושלם עדיין, את עשית את המקסימום.. נחמד שהיה לכן נחמד זה דווקא נראה שהדברים כן עלו על פני השטח אם את מסרבת לקבל נשיקה מאמא שלך. או שזו רק את שמעלה אותם?

 

[להבה ירוקה]

כן. זה נכון

הדברים כבר מזמן על פני השטח. אולי טעיתי בניסוח הקודם. אני זו שהעלתה את הכל - כי ביום בהיר (לפני X שנים) הבנתי שמשהו מאד מאד לא עובד בחיים שלי, ואז - התחלתי לחפש את הסיבות. המאמצים עצמם גורמים להרגשה טובה. בדיוק כמו שאמרת

 

[פרפר בתוך אגרוף]

דווקא

לא נשמע כמו סתם יום של חול... לעבור את השלב של לכעוס על אמא, ולהתחיל את השלב של לקבל אותה... מדהימע.

 

[להבה ירוקה]

להתאמץ לקבל.

עדיין לא מקבלת. אבל גם זה משהו. כי באמת היה נחמד, ולא מעיק ולא מרתיח ולא מעצבן.

 

[s h i r k u s h]

יההה! גם אני הייתי אתמול בת"א ../images/Emo2.gif

חבל שלא ידעתי הייתי פוגשת אותך בין ההמונים ואומרת לך שלום

מאמצים- אני מאמינה שמה שבא בקלות- הולך בקלות ולכן אם זה שווה לי אני אתאמץ ואלחם על זה ואדע שכשהתוצאה תבוא אני ארגיש טוב עם עצמי

 

[להבה ירוקה]

מה שבא בקלות הולך בקלות

זה משפט שהייתי רוצה לפתח. מעניין אותי לדעת אם באמת רב האנשים מרגישים כך. אני יודעת שאצלי - המשפט הזה לגמרי תופס. מה שקיבלתי בקלות, לא החזיק מעמד - ואם החזיק, זה בעקבות עבודה קשה לשמור עליו, או לתת את הנופך שלי לעניין.

 

[liza26]

משפט מוזר

הוא דיי שגור בפי כולם אם אני נכנסת אליו לעומק- זה נשמע ממש "פולני" למה חייב לקרוע את התחת כדי להגיע למשהו טוב למה שהטוב לא יבוא בקלות וגם נהנה ממנו האם טוב שבא בקלות לא מוערך? כמו שבפרסומת ההיא ההוא מתלונן :"מי הנהיג?"

 

[להבה ירוקה]

השערה

אולי הקושי - גורם לכך שנוצר תהליך מסויים, ולא משהו פתאומי. התהליך הזה לוקח זמן - ותוך כדי הזמן הזה, אנחנו מסתגלים למצב שלאט לאט משתנה ומפנימים כל שינוי בהדרגה ולא ב-בום. לכן, אני חושבת, שיש משהו בהיפוך של המשפט: מה שלא בא בקלות - גם לא הולך בקלות. לאו דוקא מהצד של "לקרוע את התחת". יש גם תהליכים שלוקחים זמן, ובדרך נהנים מהם - כמו תהליך של יציאה מדיכאון ושיבה לחיים תפקודיים. אולי גם תהליך הרזיה (למרות שאיזה סבבה זה היה אם זה היה בא בקלות

, אבל מהנסיון שלי - זה פשוט לא נשאר, ברגע שזה בא בקלות), כשלאט לאט מגלים את הגוף שהתחבא כל הזמן מאחורי עודף (כמובן, יש כאלה שזה לא מפריע להם. אני מדברת בשם עצמי), ופתאום אפשר לקנות איזה בגד, ופתאום קל יותר בחדר הכושר.. כל פעם קצת יותר.

 

[ירגזי כחול]

...

מוזר. בדיוק על הדוגמא הזאת אני חשבתי כשקראתי את זה.

 

[s h i r k u s h]

../images/Emo45.gif

 

[ירגזי כחול]

..

עם מאמצים כמו שאת עושה, הקשר בטח יותר קרוב להיות כזה מאיי פעם. מדהימע, כבר אמרתי

(גם את ה"כבר אמרתי" הזה כבר אמרתי.. מסתבר)

וגם אם את עוד לא לגמרי... מקבלת. זה במגמת שיפור. וכל עוד זה במגמת שיפור, זה טוב, לא

(את זה את בעצמך אומרת

)

 

[להבה ירוקה]

הוא משתפר.

פעם, אני ואמא היינו הכי קרובות בעולם. כמו חברות. ואז, ביום בהיר, שיחה עם חברה טובה על ציפיות (ציפיות שמצפים ממני, ממנה) התעורר אצלי כעס עצום על אמא שלי. ואז, אפילו לא הבנתי למה. פשוט, כאילו משהו התפוצץ - וכשהוא התפוצץ, זה היה כמו פצצת אטום פנימית. ומאז, הכל בבלאגן. היה כעס אדיר. והיום הולך ופוחת. אבל עדיין, הקשר לא טוב. אולי לא יהיה ממש מדהים, אבל אשמח אם יראו בו יותר אהבה ולא קור כזה.